בלשון הקודש

 

 

בס"ד

קונטרס

מנחת יהודה

 

התוכן

א.     חומר האיסור של שתיית "סימילאק" "Similac" בכל השנה וכ"ש בחג הפסח.

ב.     חומר הענין שבחג הפסח לא לאכול בשום מקום אחר.

ג.      מה מלמדים אותנו הספרים הקדושים בענין "חלב אם".

ד.      הדרכה בענין קניית אוכל מוכן.

ה.     הבהרות ברורות בענין ההכשרים.

ו.      רפרוף בענין ההשגחות בזמנינו

ז.      דעת תורה של גדולי הדור בענין ההשגחות וההכשרים.

ח.     עובדות וסיפורים בענין מה שקרה בהכשרים.

ט.     הנחיות להורים איך לגדל ילדים גדולי תורה ויר"ש.

י.      עצות לילדים שאינם מבינים את הלימוד.

יא.    ראיות שילדים קטנים צריכים יותר להישמר ממאכלות אסורות מאשר מבוגרים.

יב.    מאכלות אסורות פוגע בגופו ונפשו של הילד.

יג.     תיקון לאם שנתנה לילד לאכול סימילאק.

יד.     כל אבא חייב בעצמו להסתכל על כל אוכל או שתיה שלא משתמשים בבית.

טו.    עצות לחיזוק מצב הכשרות בבית בלי מחלוקת.

טז.    עצה טובה למי שאין לו בשום אופן זמן לעשות בבית בענין הכשרות.

יז.     עצות בכדי שיהיה בפסח חלב כשר.

יח.    חקירה ודרישה של רופאים בענין "סימילאק".

יט.    ליטול נטילת ידים עם ילדים קטנים,

  חינוך ישראל סבא על ענייני חינוך ועוד.

 

מודעה

א. מאחר ויש בידי מספר ספרים בענין מאכלות אסורות המוכנים להדפסה, ובגלל מחסור בכסף אי אפשר להדפיסם, לכן אנו פונים ומבקשים מכל מי שמוכן לשלם מכספו את הספרים לזיכוי הרבים, לע"נ קרובי המשפחה, ושם הספר ישא את שמו של הנפטר שננציחו בספר, שיפנה לטלפון: 011972548436784

ב. אנו גם מכינים להדפסה את הספר החשוב "מדריך לצניעות" שחייב שיהיה בכל בית יהודי (2 פרקים מן הספר הודפסו בשבוע האחרון בירחון "די תורה וועלט" - היו"ל ע"י הרה"ג מוהר"ר אשר אנשיל קרויז שליט"א - הממלאים 4 עמודים מאוד חשובים וחיוניים הנוגע לכל יהודי, למדור קוראים "מדור הצניעות" בעמוד מספר 24 והלאה. כמו"כ יש בעמוד מס' 5 מכתב מאוד חשוב המעורר לתשובה, שנדפס לע"נ האשה הק' מרת פייגא רחל ב' ר' צבי ברעכער ע"ה, וגם בחודש אדר הדפסנו חלק מן הספר "מדריך לצניעות", שיש שם לעורר בענינים חשובים, יואיל בטובו וישלח לנו ואנו נזכיר את הענין בשם אומרו.

ג. זה זמן שאנו מתארגנים להו"ל ירחון, שמטרתו לעסוק בעניני חינוך כשרות וצניעות, וכמו כן בנושאים חשובים אחרים, לכן אנו פונים ומבקשים מכל מי שמעוניין להנציח שמו של קרוב, יודיע לטלפון מספר:

011972548436784  

פתח השער

אודה את ה' בכל לבב בתוך רבים אהללנו, שזיכנו עד הלום לבוא ולהדפיס ספרי "מנחת יהודה" חלק ששי מספר נפש ישעי' - על מאכלות אסורות, וב"ה שהספרים הראשונים נתפשטו בישראל והשרישו שרשים ופעלו התעוררות רבה בעניני כשרות בכל תפוצות ישראל. הספרים נתקבלו ב"ה בהערצה ונמכרו לאלפים מאחבנ"י. ותשועה ברוב יועץ, ונתייעצתי עם כמה מגדולי הרבנים שליט"א להדפיס קונטרס מיוחד אודות נתינת חלב עכו"ם ושאר דברים אסורים לילדים קטנים. והדפסתי הקו' בלשון אידיש המדובר בינינו דוקא, כדי לאפשר גם לנשים לעיין בה, בקיווי להשי"ת שהדברים יעשו רושם בלבותם, ובזכותם נזכה להגאל כימי צאתנו מארץ מצרים שנגאלו בזכותם, כי עיקר קדושת ישראל הוא קדושת המאכלים והוא יסוד התורה וקיום האמונה אהבת הבורא ודביקות האלוקית, ידיעת האב והמשכת הבן, כמו שפי' רש"י ז"ל על הפי' ואנשי קודש תהיון לי וכו' אם אתם פרושים משקוצי נו"ט הרי אתם שלי וא"ל אינכם שלי עכ"ל. ומי שפוגם נפשו במ"א אז אינו נקרא בנו של הקב"ה וכופר בהקב"ה, כמבואר בזוה"ק שמיני דף מ"ב ע"א ר' יצחק אמר כל מאן דאסתאב בהו כאילו פלח לע"ז דאיהו תועבת ה' וכו', נפק מסטרא דחיי ונפק מרשותא קדישא ועייל ברשותא אחרא ולא עוד אלא דאסתאב בהאי עלמא ובעלמא דאתי עכלה"ק.

כשהוצאתי לאור את ספרי הראשון, הייתי אצל רבינו מאור עינינו רשכבה"ג מרן כ"ק אדמו"ר מסאטמאר שליט"א, וברכני בהצלחתו להפיץ הספר, ומכוח ברכתו וקדושתו פעל הרבה ועשה התעוררות גדול אצל כל אחד מאחבנ"י המבקשים האמת בעניני כשרות.

ע"כ אני מבקש מאחבנ"י שתקבלו ספר זה בספנ"י וגם ללמוד בזה. ואם תאמרו מי הוא זה ואיזה הוא שאלמוד בספרו, אך דעו נא רבותי שספר זה אינו כמו שאר הספרים שהמחבר מחדש דבר משלו, רק ספר זה מלוקט מן הש"ס זוהר וספרים של רבותינו הק' שכל דבריהם קדושים וממילא לא עלי תלונותיכם. ואני מבקש מכ"א מישראל שתקבלו ברכה זו לתוך ביתכם ותהיון לי לעזר ולהועיל.

ואסיים: רבש"ע יהר"מ שתתן לי כח וחוזק ואון ועוז ותעצומות ואומץ להתחיל ולגמור לכתוב מה שעוררתני לחבר חיבור כולל עניני מ"א שהוא יסוד האמונה ועמוד העבודה, ולא יקרה לי שום מכשול ונזק ופחד וצער ודאגה ויגון ומניעה ועיכוב ובלבול ועצלות ומחשבה זרה בעולם, ותשפיע עלי שפע השכל וחכמה בינה ודעת ותבונה וזכרון והדריכני באמיתך, ודרך שקר הסר ממני ותורתך חנני, ואזכה ללמוד וללמד לזרעי ולזרע זרעי לשמור ולעשות ולקיים את כל דברי תלמוד תורתך באהבה והאר עינינו בתורתך ודבק לבנו במצותיך ויחד לבבנו לאהבה וליראה את שמך, ולא נבוש ולא נכלם ולא נכשל לעולם ועד.

ובזכות השמירה ממאכלות אסורות נזכה להיות שמחים בבנין עירך וששים בעבודתך ונאכל שם מן הזבחים ומן הפסחים.

ויהי רצון מלפני אבינו שבשמים שישלח לנו אליהו הנביא בבשורת הגאולה השלמה - לשמחנו בבנין ירושלים עיר הקודש, ונודה לה' שיר חדש על גאולתינו ועל פדות נפשינו במהרה בימינו אמן.

ה"ק שלום יהודה גראס

בלאאמו"ר הרה"ג הצ' מוהר"ר ישעי' זאב גראס זצ"ל בעמח"ס ðôù éùòé' על מאכלות אסורות (ה"ח), çæåï éùòé' על הלכות שחיטה (ב"ח), àîøé ùìåí על הל' טריפות, ãáøé éäåãä על הל' ניקור, מנחת יהודה על חומר איסור חלב עכו"ם, מדריך לצניעות על עניני צניעות, חינוך ישראל סבא על עניני חינוך, ועוד.

תשובה שהשיב לי הגה"צ המפורסם מדעברעצין שליט"א על השאלה ששאלתי בענין כשרות ה"סימילאק"

נשאלתי בדין פארמולא מחלב עכו"ם הנקרא "סימילעק" וכיוצ"ב הנותנים לתינוק שאינו יונק משדי אמו, מה דינו.

השבתי עפ"י הלכה אין שום היתר בדבר ואם עפ"י דברי הרופאים מומחים התינוק חולה ל"סימילעק" וכיוצ"ב אז באין ברירה יש ליתן לו כדין שאר חולים שנותנים לו איסור אם הוא חולה לאותו דבר.

אחד מהיותר פליאה נשגבה בעיני, שהוא בלא ספק חטאת הקהל לאשמת העם, ואשמח בראשיכם, שזה הרבה למעלה מעשרים שנה שהתחילו גולי יוראפ, אוד מוצל מאש של הקרעמאטארי של היטלער וחבריו ימ"ש לבוא לאמעריקע, ועדיין לא נתקן חלב כשר לתינוקות היינו לילדים שאינם יכולים לינוק משדי אמם לכל דברי שטות והבל מפזרים עשרת אלפים דאללארען, יש חתונה העולה למעלה מחמישים אלפים דאללארען, בזמן האחרון אפילו סעודת בר מצוה עושים במקום גבוה (הנמוך אצלינו) העולה לעשרת אלפים, בגדי חתונה עולה למאות ולשגעון הנשים אין מן הכבוד, כדי בזיון וקצף, לילך ב' פעמים בבגד אחד לחתונות ולכל חתונה וחתונה מוכרח הבעל, על אפו וחמתו, להפסידו ממון רב כדי למלאות רצון ותאות אשתו שלמדה מהחוברות המאוסים (מלוכלכים, שקועים, מקולקלים ובאושים), ולדאבון נפשינו ולצרות לבנו, להציל הדור הבא אלפים ואלפים תינוקות אין לכסף מוציא להמציא להם פארמולא מחלב כשר מה נשובו ביום שידובר בהם, היינו ראשי העם ומנהיגי הדור, איך הנחתם לטמטם לבות אלפי לבבות של תינוקות בראותם שמפטמים אותם בפארמולא מחלב עכו"ם ולא נזדעזעתם מדברי הרמ"א (יו"ד סי' פ"א ס"ז) שזה מזיק להם היינו לנפשם לאח"ז, מה יענו הרבנים הגדולים הי"ו, שדבריהם נשמעים ובידם לתקן כי הכל סרים למשמעתם, לבת קול היוצא מהר חורב האומרת ומכרזת אוי להם לבריות מעלבונו של "תורה", תורת רבינו המג"א (סי' שמ"ג סק"ב) שגם אם אין ב"ד מוחין מכל מקום מזיק לתינוק ברוחניות.

האמת אגיד ולא אכחש מאות צעירים ממש כמעט בכו לפני מה יעשו שאין להם ברירה ומוכרחים ליתן לבניהם ולבנותיהם הרכים והענוגים שנפשותם נקיות מכל חטא ואשם "סימילאק" וכיוצ"ב חלב עכו"ם ולטמא ולטמטם ח"ו נפשותיהן הנקיות, שומו שמים. הרבה פעמים דרשתי ברבים וצעקתי ככרוכיא על מצוה מחויבת זו לעשות כל הצעדים להציל יונקי שדים שלא פשעו וגומלי חלב שלא חטאו מליתן להם פארמולא מחלב נכרי ושלא לפטמם מדברים אסורים אבל דברי נעלמו במדבר שממה באין שומע, ועתה אני קורא וחוזר וקורא לטפל "במת מצוה" זו להכין ולהזמין מחלב ישראל פארמולא ליונקי חלב שאי אפשר לאמם להניק אותם, ולהציל הדור הבא שלא יאבדו ברוחניות בעון זה.

כאן אני חוזר וצועק ומכריז ומודיע שכל מי שיש בידו לעשות פעולות לטובה בענין פארמולא מחלב ישראל שכרו כפול מן שמיא, כי מי יודע שאם עתה אין בעצמו צריך לאותו דבר בזמן קצר בנו ונכדו יצטרכו, אם כן עושה טובה לעצמו ולמשפחתו ולבני דורו, וזכות הרבים יהי' תלוי בו. מעולם תמהתי הלא בעזהי"ת לימוד התורה לא נתמעט כלפי לימוד התורה באירופה, ואדרבה ואדרבה לפי ידיעת מומחים מחנכים עוד עלה ונתרבה, ואיך אפשר שלא נתקיים נוצר תאנה יאכל פרי' פרי קודש הילולים, וכבר אמרו במדרש (קה"ר ז') אלף נכנסין למקרא לביהמ"ד ואחד יוצא מהן להוראה ובעוה"ר מעשרת אלפים אין אחד יוצא להוראה, והלא דבר הוא, אלא הוא אשר גרמא בנזקין שרובם ככולם ר"ל ינקו פארמולא מחלב נכרי שמזיק להם לאח"כ. ומי הוא זה שמקבל על עצמו אחריות הזו ולשתוק. בעיני ראיתי, ומעיד אני עלי שמים וארץ, כשתהיתי ילדים בני עשר ויותר בצפיתי צפיתי שלאילנא רברבא יתעבדו ואחר כמה שנים נתדלדלו ונאבדו ואין, אין זה אלא חטאת הקהל, ואח"ז מצאתי לקדוש מוח"ז מרן רבנו החת"ס זכי"ע שכ' בפ' שמיני על מקרא קודש אל תשקצו את נפשותיכם בכל השרץ השורץ ולא תטמאו בהם ונטמאתם בם, כי אני ה' אלקיכם והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש אני ולא תטמאו את נשפותיכם בכל השרץ וגו'. וזה לשון קדשו. יאמר כי הנשמה חלק אלוה ממעל ואינה מקבלת זוהמת חלאת מאכלים מתועבים כי מה לה ולמאכל המתועב והיא עצם רוחני אוירי מאת ה' מן השמים, אך הגוף מתטמטם ע"י המאכלים ההמה ואינו יכול לקבל עוד המושכלות כי יעכר מוחו ולא יכנסו דברי קדושה במקום טומאה - אמנם כשאדם מקדש עצמו אזי מקבלת הנפש זכזוך עי"ז כי היא חלק אלקים קדוש ומצא מין את מינו, וזהו אל תשקצו נפשותיכם בכל השרץ השורץ ולא תטמאו בהם, אין כח בשרצים לשקץ ולטמא נפשיכם עליונה, ורק ונטמאתם בם, אתם מתטמטמים בם ולא הנשמה, כי אני ה' אלקיכם והיא חלקו, לכן והתקדשתם והייתם קדושים אם תקדשו עצמכם תהיו קדושים כי קדוש אני ומצא מין את מינו אבל ולא תטמאו את נפשותיכם דייקא כנ"ל וק"ל. עכ"ל קדשו. הרי ככל דברינו.

ועתה כשופר ארים קולי וקורא בגרון בקול, יהודים אידן מאמינים בני מאמינים, קדושים מרחם אמם, טהורים מלידה, אל תחשכו עוד, צעקו בבתי כנסיות ובבי מדרשות, הזעקו בחוצות וויליאמסבורג ובארא פארק, פלעטבוש ובענסנהוירסט, מאנסי וסקווערטאון, לעיקוואוד וקליוולאנד, בכל מקומות מושבותיכם, התעוררו והתחזקו, ואל תתיגעו עד שבכח הרבים יעלה בידכם לתקן מה שהיה מקולקל הרבה למעלה מעשרים שנים, ובטוח אני באלה ובזכות הרבים.

וע"ז בעה"ח ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה.

שנת תשל"א לפ"ק פה ברוקלין יצ"ו.

משה שטערן

אב"ד דעברעצין יצ"ו

הקדמה והתנצלות

א. הרבה אנשים שואלים מה הרעש הגדול כל כך בענין ה"סימילאק", האם אין עוד עשרות מוצרים אחרים שיש עליהם חשש שהוא לא פחות חמור, שאסור להכניס אותם לפה, ואשר בכל זאת מכניסים אותם הביתה ומשתמשים בהם? ואם כן מדוע החליטו לעסוק רק בענין הנוגע דוקא לתינוקות שאינן מבינים כלל?

ב. התשובה לכך, שדוקא במוצר זה קיים החורבן של היהדות החרדית כולה, התלוי הן בעניני כשרות, והן בעניני צניעות, והן בעניני מדות דרך ארץ. כאן מדובר באותם הילדים הגדלים להיות תלמידי החכמים של הדור הבא, וכאשר מפטמים אותם במאכלות אסורות, הרי שקיימת סכנה גדולה לעתיד, כי ילד שפיטמו אותו ב"סימילאק" לא ניתן לצפות ממנו שיגדל כילד טוב וכשר, כל ילד שמפטמים אותו בחשש טריפות, אינו יכול לגדול (הן ילד והן ילדה) בעניני תורה, בעניני צניעות, בעניני כשרות, בעניני יראת שמים ועוד כראוי, כי אפילו אצל עוף פשוט אם מפטמין אותה במאכלות אסורות, אז אנו פוסקים כי העוף הופך להיות טריפה בדיוק כמו "דבר אחר" (יו"ד ה' טריפות), ואותו דבר כותבים הספרים הקדושים (רמ"ה, של"ה, אוחה"ק, ר"ח, ועוד) ובודאי להבדיל שהדבר חמור בהרבה אצל ילד יהודי.

ג. לכן אנו חייבים להכניס הרבה כוחות, לשרש את הפרצה, ורק לאחר מכן לקוות לעזרתו של הקב"ה, וכך אנו מקוים שנוכל לעשות הרבה בענינים הקשורים ליהדות, כמו למשל בעניני צניעות, כשרות, חינוך וכו'. אל תשכחו! שהגזירה הזו אצל המן להרוג את כל היהודים היה רק בענין אכילת טריפות (מגילה י"ב).

ד. כשכתבתי את השורות הללו צלצל אלי רב מפורסם ואמר לי את הכתוב בספר המפורסם אמרי ש"י, חז"ל שואלים המן מן התורה מנין?, היכן מרומז בכל התורה הענין של המן? ועל כך השיבו שהוא מרומז בפסוק "המן העץ אשר צוויתיך לבלתי אכל ממנו אכלת". ואם כן מה השייכות של הפסוק בפרשת בראשית לענין של המן?.

ה. רואים לפעמים איך שיהודי מאבד את צלם האלוקות שלו, הוא נהיה מושחת עד כדי כך שהוא מוכן להכחיד את אחיו, ומהיכן נובע השחתה כזו אצל יהודי? זה קורה מכך שאין אוכלים כשר, שהוא מטמטם את הלב, כפי שהרמב"ם כותב שהאוכל נהיה דם, והדם זורם ללב ומטמטם אותו עד שהוא הופך אותו ל"המן" יהודי, כי הוא אכל דבר ש"צויתיך לבלתי אכל ממנו", ע"כ.

רואים מכך שלאכול אוכל שאינו כשר גורם לרעה הגדולה ביותר.

ו. ולכן אומרים ארור המן אשר בקש לאבדי כי הוא האכיל את בני ישראל במאכלות אסורות, על ידי כך שהיה לו את הכח לגזור על היהודים גזירות קשות (מגילה י"ב).

ז. כתוב גם בב"ח (או"ח סי' תר"ע) וזל"ק, בפורים היתה עיקר הגזירה לפי שנהנו מסעודתו, ע"כ נגזר עליהם להרוג ולאבד את הגופים שנהנו מאכילה ושתי' של איסור ושמחה ומשתה של איסור, וכשעשו תשובה עינו נפשותם כמ"ש אסתר לך כנוס את כל היהודים ואל תאכלו ואל תשתו שלשת ימים לפיכך קבעום למשתה ויו"ט לזכור את עיקר הנס.

ח. ולכן אומרים ברוך מרדכי היהודי כי בזכותו היהודים ניצלו מגזירתו של המן, הוא נזהר שיהודים לא יכשלו במאכלות אסורות, ולכן הוא ישב בשער המלך לשמור שאסתר לא תאכל אוכל שאינו כשר.

ט. ורק בזכות זה ששמרו ממאכלות אסורות ניצלו היהודים, ולכן קראו להם "יהודי", כי אף אוכל שאינו כשר לא נכנס לפיהם.

י. ובזכות זה של אכילת כשר נזכה להנצל מכל צרה ח"ו ובמהרה נזכה לגאולה שלימה אמן.

a a a

 

פרק א

א. הקב"ה אמר לנביא ישעיה, שתדע שהיהודים אינם רוצים להקשיב, אז אם אתה מקבל על עצמך ללכת ולהעניש את בני ישראל, וזאת אפילו אם הם ילעגו עליך, אז אשלח אותך, ועל כך השיב ישעיהו, אני מוכן ללכת אפילו אם ילעגו עלי ויכו אותי (מדרש רבה פ' צו).

ב. אחי, האמין לי, שלכן כשאני מקיים את ה"הוכח תוכיח את עמיתך" - שיהודי אחד חייב להוכיח את חברו, כשהוא רואה שהחבר שלו עושה דבר שאינו טוב לעשות, אני תמיד מהדר לקיים את המצוה ואף מוכן לריב עמו על כך, ויש לי בשל כך באמת שונאים רבים, לועגים לי ואף מכים אותי, אך זה כלל אינו איכפת לי, רק דבר אחד איכפת לי.

ג. השל"ה הקדוש מצטט את הספר חסידים שסיפר: צדיק גדול נפטר וכשבא לעולם האמת הודיעו לו כי הוא זכה לגן עדן בשל מצוותיו, ואז החלו למנות את כל המצוות שעשה, והוא שמע על מצוות שהוא כלל לא עשה אותם, ואז הוא קם ואמר שהוא כלל אינו זוכר שהוא עשה מצוות כאלו, ואז השיבו לו ואמר שהרבה אנשים דיברו עליו לשון הרע, והסדר הוא שמורידים את כל המצוות מאותם אלו, ומעבירים זאת אליו (דברים דומים כתובים גם בספר חובת הלבבות). ועל כך אומר השל"ה הקדוש ז"ל, שעל כך מקונן דוד המלך: ישיחו בי יושבי שער ונגינות שותי שכר, אשמח מאוד אם ידברו עלי יהודים שיש להם מצוות רבות, כי אז אזכה למצוותיהם, אבל אם ידברו עלי רק יושבי שער ונגינות שותי שכר - שהינם רשעים וחסרי מצוות אז המצב שלי לא טוב.

ד. גם ידוע דבריו של רבה של צאנז זי"ע שהוא אמר פעם שהיכן שישנו יהודי דתי אז הוא ידידו, והיכן שיש אדם שהוא רשע הוא שונא אותו, אותם הדברים מובאים גם בספר ויואל משה (מאמר שלש שבועות פרק קעח ד"ה ומרן) מספה"ק זרע קודש ע"ש.

ה. לכן אנו מרגישים חוב להדפיס את הדיבורים הבאים, הגם שזה יגרום לי קצת בזיונות, אבל כבוד השם וכבוד התורה הוא הרבה יותר חשוב ויקר לי, ואסור לנו להסתכל על כך.

ו. היעב"ץ הקדוש כותב (בס' מגדל עוז, עלית היראה) מובא בסוסה"ק על הגאולה ועל התמורה, כדלהלן:

בדברים הנוגעים ליסודות היהדות של התורה והאמונה, שלא תבהל אפילו לא מן המלאך, ולא מפני מלך, לא מפני החכם או עשיר או זקן, וכל שכן שאסור להתחשב באלו הלועגים ועושים צחוק מדברים אלו, ואפילו כשמדובר באנשים כאלו שכלפי חוץ הם מתחזים ליהודים דתיים, אל תסתכל עליהם כלל כי בתוך תוכם הינם אנשים מושחתים, ואפילו כשאף אחד אינו מסכים אתך, אדרבה, השכר שלך יהיה פי מאה.

ב. אחי, האמין לי, שלכן שאני מקיים את ה"הוכח תוכיח את עמיתך" - שיהודי אחד חייב להוכיח את חברו, כשהוא רואה שהחבר שלו עושה דבר שאינו טוב לעשות, אני תמיד מהדר לקיים את המצוה ואף מוכן לריב עמו על כך, ויש לי בשל כך באמת שונאים רבים, לועגים לי ואף מכים אותי, אך זה כלל אינו איכפת לי, רק דבר אחד איכפת לי.

ג. השל"ה הקדוש מצטט את הספר חסידים שסיפר: צדיק גדול נפטר וכשבא לעולם האמת הודיעו לו כי הוא זכה לגן עדן בשל מצוותיו, ואז החלו למנות את כל המצוות שעשה, והוא שמע על מצוות שהוא כלל לא עשה אותם, ואז הוא קם ואמר שהוא כלל אינו זוכר שהוא עשה מצוות כאלו, ואז השיבו לו ואמר שהרבה אנשים דיברו עליו לשון הרע, והסדר הוא שמורידים את כל המצוות מאותם אלו, ומעבירים זאת אליו (דברים דומים כתובים גם בספר חובת הלבבות). ועל כך אומר השל"ה הקדוש ז"ל, שעל כך מקונן דוד הלך: ישיחו בי יושבי שער ונגינות שותי שכר, אשמח מאוד אם ידברו עלי יהודים שיש להם מצוות רבות, כי אז אזכה למצוותיהם, אבל אם ידברו עלי רק יושבי שער ונגינות שותי שכר - שהינם רשעים וחסרי מצוות אז המצב שלי לא טוב.

ד. גם ידוע דבריו של רבה של צאנז זי"ע שהוא אמר פעם שהיכן שישנו יהודי דתי אז הוא ידידו, והיכן שיש אדם שהוא רשע הלא שונא אותו, אותם הדברים מובאים גם בספר ויואל משה (מאמר שלש שבועות פרק קעח ד"ה ומרן) מספה"ק זרע קודש ע"ש.

ה. לכן אנו מרגישים חוב להדפיס את הדיבורים הבאים, הגם שזה יגרום לי קצת בזיונות, אבל כבוד השם וכבוד התורה הוא הרבה יותר חשוב ויקר לי, ואסור לנו להסתכל על כך.

ו. היעב"ץ הקדוש כותב (בס' מגדל עוז, עלית היראה) מובא בסוסה"ק על הגאולה ועל התמורה, כדלהלן:

בדברים הנוגעים ליסודות היהדות של התורה והאמונה, שלא תבהל אפילו לא מן המלאך, ולא מפני מלך, לא מפני החכם או עשיר או זקן, וכל שכן שאסו להתחשב באלו הלועגים ועישם צחוק מדברים אלו, ואפילו כשמדובר באנשים כאלו שכלפי חוץ הם מתחזים דיהודים דתיים, אל תסתכל עליהם כלל כי בתוך תוכם הינם אנשים משוחתים, ואפילו כשאף אחד אינו מסכים אתך, אדרבה, השכר שלך יהיה פי מאה.

ז. כך כותב גם הגה"צ מהריא"ז מרגליות זצ"ל (ביאור בר יוחאי) שזה שמסתכל על הפרנסה ועל הכבוד שלא ישנאו אותו ושותק, אז בודאי שיענישו אותו מן השמים, וכך כתב לי רבי הסבא קדישא, שזה שובר את היהדות, ולכן האפיקורסים והרשעים התחזקו, ואפילו על החיים אסור להסתכל בזמן כזה, אפילו אם נהיה יחידים בעולם ע"כ.

ח. בתורה הקדושה כתוב: ואנשי קודש תהיון לי, שמות כ"ב. על המילים ואנשי קודש תהיון לי אומר רש"י: אם אתם קדושים ופרושים מנבילות וטריפות הרי אתם שלי, ואם לאו אינכם שלי, הפשט הוא כך: הקב"ה אומר כשהיהודים יהיו קדושים, הם לא יאכלו נבילות וטריפות, אז הם יהיו שלי, וכשהם יאכלו נבילות וטריפות הם לא יהיו שלי, ועל המלים לכלב תשליכון אותו אומר רש"י: שהכלב נכבד ממנו, הכוונה שכמישהו אוכל טריפות הוא יותר גרוע מכלב.

ט. אנו צריכים להבין: למה אצל אף לא תעשה, אצל שום עבירה, אינו אומר הקב"ה שאם תעשה את העבירה לא תהיה שלי, ולמה בטריפות אומר הקב"ה שאם אתם אוכלים טריפות אינכם שלי? הכוונה היא שאם אוכלים טריפות אין נחשבים עוד ליהודי.

י. התוס' שואל (חולין ה.) איך הגמרא אומרת שהקב"ה שומר את הצדיקים שחלילה לא יכשלו בדבר עבירה כשאינם יודעים על כך? הלא אנו מוצאים בגמרא (מכות ה. ושבת יב) איך ששני תנאים צדיקים עשו עבירה כשלא ידעו, ותוספות אומרים שאם הם לא יאכלו מאכלות אסורות אז בודאי שלא יכשלו בעוון מסוג כזה שאין יודעים עליהם כלל, אבל לא מעבירות מסוג אחר, ועוד צריך להבין מדוע העון של האוכל שאינו כשר חמור בהרבה מכל ה"לא תעשה'ס" האחרים.

יא. ביור"ד סי' פ"א כתוב כך: ילד שלא ישתה חלב מאינה יהודיה, כי חלב של גויה סותם את הלב, וכאם יהודיה נותנת חלב לילד אסור לה לאכול טריפות, כי זה סותם את הלב של הילד וגורם לכך שלילד יהיה אח"כ טבע לא טוב.

יב. עתה ניתן להבין מדוע אצל העבירות האחרות אין הקב"ה אומר שאם תעשו את העבירה ההיא לא תהיו שלי, ואילו רק בטריפות אומרת התורה שאם תעשו את העבירה לא תהיו שלי, כי כשאוכלים טריפות הלב מתטמטם, ואז הגוף וכל האברים הופכים להיות טריפה, ואז הוא כבר אינו מסוגל לעשות שום דבר טוב, שום מצוה, ומושך אותו רק לכיון העבירות.

יג. הגמרא (שבת קה) אומרת: כך היא דרכו של יצר הרע וכו', היצר הרע משיא את האדם מיד שחלילה יעזוב את היהדות וישתמד, כי אם הוא יתחיל מיד בכך, הוא בודאי לא יאזין לו, רק הוא מתחיל בעבירות קטנות, ומשם הוא פונה לעבירות רציניות יותר עד שהוא מוריד אותו לפי שחת, וזה שאוכל טריפה, ולבו מתטמטם והופך להיות טריפה, וכך הדם וכל האברים הופכים להיות מורעלים, ומושך אותו לעשות עבירות, וממילא קל מאוד ליצר הרע להציע לו ללכת לעבוד עבודה זרה רח"ל, ולכן אומר הרב"ש, שאם אתם אוכלים טריפות אזי אתם אינכם שלי, כי אכילת טריפות גורם לכך שהוא במהרה יפוך ללא יהודי רח"ל.

יד. וכך אומר לנו עדות רבה של צאנז זצ"ל, שמדינות שלמות השתמדו בגלל אוכל.

טו. עוד נודע לי על מכשולות אחרים בענין זה של כשרות בצבור החרדי, ולכן הכנסתי את עצמי לחקור ולדרוש את הסבך הכרוך בעניני כשרות, במיוחד בכל הקשור לייצור המסבך את ענין הכשרות, שלאחר כל העמל והיגיעה הרבה בשטח זה הצלחתי להו"ל את הספר נפש ישעי' ב"ח שנשא חן בעיני הצבור והחדיר התעוררות בקרב הצבור, שבמרבית הנושאים שאנו עוסקים בספר כלל לא היו ידועים לצבור, וזה הציל את הרבים ממכשולות של אלפי יהודים הע"י.

ע"כ אנו רוצים להזכיר מזמן לזמן מאכלים שאנו גורמים לכך שכשאנו אוכלים אותם אנו מפטמים את המוח שלהם ואת של ילדיהם ע"י אכילתם.

פרק ב

הילדים הקטנים גם הם חייבים לשתות חלב כשר

א. ידועים דברי חז"ל והספרים הקדושים על חומר העון של שתיית חלב עכו"ם, וב"ה שאין מרשים לחלב זה להכנס לבתי היהודים, אך האמהות כלל אינן יודעות ומבינות מה הן עושות כשהן מכניסות לבית את ה"סימילאק" ונותנים זאת לילדיהם, כשהוא בעצם עשוי מחלב עכו"ם.

ב. לפני 10 שנים בערך, הייתי אצל מו"ר הגה"צ רבה של שפארנע זצ"ל לשאול שאלה כדלהלן: היות ורופא גדול בפלעטבוש ציוה לתת לילד שלי בגלל סיבות רפואיות "סימילאק" (שהוא חלב עכו"ם) ועד אז תמיד נתנו לילד חלב רגיל מעורבב במים, והרופא אמר שהבעיות לילד נובעות מכך שהוא שותה רק חלב כשר, ולכן ציוה לתת "סימילאק".

ג. ואז אמר לי ע"כ רבה של שאָפּראָן זצ"ל, שגם לנכדו היה את אותה הבעי', והחלב הכשר כלל לא הזיק לו, הרופא נתן תרופות, ואמר שאי"ה הכל יהיה בסדר, אך מאחר והרופא בעצמו אוכל טריפות, והוא רוצה גם לזכות את ילדי היהודים בטריפות ולכן הוסיף הרב ואמר שאם בונים את היסוד של הילד רק על איסור מה ניתן כלל לצפות מילד כזה, כל היסוד הוא רק איסור, ואז הוא הציג לי את הפרי חדש עם תשובת הרמב"ם בספר הק' דגל מחנה אפרים פ' עקב, הסיפור עם הרמב"ם ע"כ.

ד. כשהתענינתי לאחר מכן אצל אנשים אחרים נודע לי שבבתים הטובים ביותר מתשמשים ב"סימילאק" וזאת על פי הוראות הרופאים, ושכהעליתי את הנושא בפני רבה של שאפראן זצ"ל, הוא ציוה עלי לפרסם את חומר האיסור.

ה. (בדרך אגב סיפר לי אז רבה של שאפראן זצ"ל, שגם ה"בייבי דזארס" שרוב הצבור משתמש בשביל הילדים גם בהם יש הרבה חששות של איסור).

כן גם כותב רבה של שאפראן זצ"ל בספר תורת א' חלק רביעי מכתב יז ד"ה ועל כן וזה תוכנו, שכבר דברו בענין צדיקי אמת תלמידי רבינו הקדוש והנורא הבעש"ט הק' זי"ע על גזירת האיסור של חלב העכו"ם מבלי שישנו יהודי בעת המליקה, שזו גזירה של הקב"ה עוד ממעמד הר סיני.

ועוד ידוע מרבותינו הקדושים (שמעתי זאת בשמו של הגה"ק ר"ר שמעלקע זי"ע מניקלסבורג, וגם מהגה"ק ר' נחום מטשערנאבעל זי"ע בעל מאור עינים), שקרה בערב מקרה, כשהגיעו לבית מלון ששם כיבדו אותם בתה ובחלב, ושניהם לא נגעו בחלב, ועל שאלת בעל הבית מדוע אינכם שותים את החלב, השיבו שהם כלל אינם רואים שם חלב, ואז הבעל הבית התעניין ונודע לו שבאותו יום היהודי שהיה ממונה להיות בעת המליקה כלל לא הגיע למקום, וממילא החלב היה חלב עכו"ם, ועל כך הם אמרו אז פשט, שחלב שחלבו נכרי "אין ישראל רואהו", שהפירוש שלו, שיהודי אמיתי כלל אינו רואה חלב כזה, עכל"ק, ע"ש.

ו. לכן אמהות יקרות, אם יש צורך למען הילד חלב שצריכים לקנות אותו, אל תחסכו על זמן וכסף, ועשו ככל יכלתכם להכין לבד או רק לקנות חלב ישראל, את החלב תרתיחו, ותכניסו לתוכו מים וקצת סוכר כפי שהרופאים ינחו אתכם, (וזאת על פי גודלו של הילד).

ז. כל זאת אמור לאותן הנשים שאינן יכולות לתת לילד "חלב אם", אך ברור שכל אמה היכולה להניק את הילד לבד, ובכל זאת אינן עושות זאת בגלל סיבות שונות כמו למשל 1. היא אינה רוצה לקום בלילה להאכיל את הילד, 2. בכדי שיוכלו לצאת לרחוב מתי שהן רוצות ולא יהיו כבולות לזמני אכילת הילד (שהוא היפך דעת תורה, "כל כבודה בת מלך פנימה") ולא להיות קשורים לילד, וכו' וכו'.

ובזאת אין אנו כוללים את הנשים שמהסיבות שהזכרנו לעיל הן נותנות "סימילאק" או "פוירמאלס" אלו בודאי יצטרכו לתת דין וחשבון בבית דין של מעלה, בשביל כל טיפה של חלב אסור שפיטמו בו את הילדים החפים מפשע, כי עי"ז מחזקים את היצה"ר של הילד כפי שמלמדים אותנו חז"ל.

ח. ברור שכל עבירה ח"ו שחלילה יעבור עליה אח"כ יש לאם חלק גדול בעבירה, ברור שהילדים הקטנים שלא היתה להם כל ברירה ונאלצו לשתות את החלב שאמם נתנה להם כי אמם לא יכלה לתת להם "חלב אם", להם יש אח"כ סייעתא דשמיא, שחלילה לא יצא להם מכשול ע"י כך כי לא היתה להם ברירה ו"אונס רחמנא פטרי", אבל אצל האמהות האחרות זה בכלל לא שייך.

ט. ואפי' האמהות שבאמת כלל לא היתה להן ברירה וחייבים לתת לילדים לאכול משולחנות זרים גם אין יוצאים ידי חובה כל זמן שאין מתענינים קודם לדעת בדיוק אם יש להשיג פורמעלעיס כשר, ורק לאחר מכן לתת לילד.

י. חלק מן ההמון מתהלך בהרגשה שהרבה "חלב אם" מטמטם את ראשו של הילד, שזה ממש כפירה ר"ל, כי ראשית איך כלל אפשר להעלות על הדעת, שהחלב שהקב"ה בעצמו יצר בגופה של האם למען תול להניק את הילד אינו טוב לילד.

וזה הרי דבר שרואים בעינים, שבאלפי השנים שכלל לא היתה ברירה אחרת, והיו חייבים להניק את הילד ב"חלב אם", צמחו מהם גדולים וקדושים וגאוני ארץ, שהאירו את העולם בגדלותם.

ואדרבה, מאז שהטכניקה התרחבה והתפשטה והחלו לייצר את כל סוגי החלב הלכו ונתמעטו גדולי וצדיקי העולם, וכל זאת גרם לכך ה"סימילאק".

יא. חוץ מכל זה אנו חייבים לציין, שעל כך העידו פרופסורים גדולים שהדבר הבריא ביותר לילד שיגדל ויתפתח כפי שצריך הוא רק ע"י חלב האם, כי זהו היסוד של הילד לבריאותו הן בשנות ילדותו והן לעתידו.

ובזאת אין אנו כוללים את הנשים שמהסיבות שהזכנו לעיל הן נותנות "סימילאק" או "פוירמאלס" אלו בודאי יצטרכו לתת דין וחשבון בבית דין של מעלה, בשביל כל טיפה של חלב אסור שפיטמו בו את הילדים החפים מפשע, כי עי"ז מחזקים את היצה"ר של הילד כפי שמלמדים אותנו חז"ל.

ח. ברור שכל עבירה ח"ו שחלילה לע יעבור עליה אח"כ יש לאם חלק גדול בעבירה, ברור שהילדים הקטנים שלא היהת להם כל ברירה ונאלצו לשתות את החלב שאמם נתנה להם כי אמם לא יכלה לתת להם "חלב אם", להם יש אח"כ סייעתא דשמיא, שחלילה לא יצא להם מכשול ע"י כך כי לא היתה להם ברירה ו"אונס רחמנא פטרי", אבל אצל האמהות האחרות זה בכלל לא שייך.

ט. ואפי' האמהות שבאמת כלל לא היתה להן ברירה וחייבים לתת לילדים לאכול משולחנות זרים גם אין יוצאים ידי חובה כל זמן שאין מתענינים קודם לדעת בדיוק אם יש להשיג פורמעלעיס כשר, ורק לאחר מכן לתת לילד.

י. חלק מן ההמון מתהלך בהרגשה שהרבה "חלב אם" מטמטם את ראשו של הילד, שזה ממש כפירה ר"ל, כי ראשי איך כלל אפשר להעלות על הדעת, שהחלב הקב"ה בעצמו יצר בגופה של האם כשהיא מולידה את הילד אינו טוב לילד.

וזה הרי דבר שרואים בעינים, שבאלפי השנים שכלל לא היתה ברירה אחרת, והיו חייבים להניק את הילד ב"חלב אם", צמחו מהם גדולים וקדושים וגאוני ארץ, שהאירו את העולם בגדלותם.

ואדרבה, מאז הטכניקה התרחבה והתפשטה והחלו לייצר את כל סוגי החלב הלכו ונהתמעטו גדולי וצדיקי העולם, וכל זאת גרם לכך ה"סימילאק".

יא. חוץ מכל זה אנו חייבים לציין, שעל כך העידו פרופסורים גדולים שהדבר הבירא ביותר לידל שיגדל ויתפתח כפי שצריך הוא רק ע"י חלב האם, כי זהו היסוד של הילד לבירואתו הן בשנות ילדותו והן לעתידו.

וזה הרי דבר שרואים בעינים, שבאלפי השנים שכלל לא היתה ברירה אחרת, והיו חייבים להניק את הילד ב"חלב אם", צמחו מהם גדולים וקדושים וגאוני ארץ, שהאירו את העולם בגדלותם.

ואדרבה, מאז הטכניקה התרחבה והתפשטה והחלו לייצר את כל סוגי החלב הלכו ונהתמעטו גדולי וצדיקי העולם, וכל זאת גרם לכך ה"סימילאק".

יא. חוץ מכל זה אנו חייבים לציין, שעל כך העידו פרופסורים גדולים שהדבר הבירא ביותר לידל שיגדל ויתפתח כפי שצריך הוא רק ע"י חלב האם, כי זהו היסוד של הילד לבירואתו הן בשנות ילדותו והן לעתידו.

מנחת יהודה פייל ג

יב. הכף החיים מביא (יו"ד סי' פ"א) שזה מה שאומרים שלהניק פחות גורם לכך שהילד מסוגל לאחר מכן להבין יותר את הלימוד זהו טעות, וזהו איסור גדול להפסיק את היניקה לפני 24 חדשים וזה חוץ אצל אשה שהיא אנוסה ע"ז (ועיין עוד לקמן פרק ה).

יג. ולכן אם אתם רוצים באמת להיטיס עם ילדיכם שהוא יהיה בריא וחזק עד למאה ועשרים שנה ושיזכה גם לעוה"ב עם כל הצדיקים ביחד, אז יש לדאוג לכך שהילד ישתה "חלב אם", וגם שיזהרו וישמרו על כל דבר מאכל ושתיה הנכנס לפי הילדים שהוא יהיה במאת האחוזים כשר, ולהיות בטוחים בכך, על ידי כך שעושים את הכל לבד בבית, ולא לקנות אוכל מוכן, אפילו שכמדובר באוכל הנושא את ההכשר הטוב ביותר, כי המכשולות הינן מאוד גדולות (ראה להלן באות יד).

יד. ראה גם בספר נפש ישעי' עמוד ע' פ' ועמוד תכ"ג התשובה הגדולה של רבינו שליט"א שהוא כותב שחייבים בכשרות להזהר מאוד, כי אפילו כשמדובר באוכל שיש לו הכשר טוב ומצויין של גדול בתורה, אז גם יתכן שזה מותר רק בדיעבד ובהפסד מרובה וזהו אינו למהדרין, עיי"ש.

טו. בספר נפש ישעי' ח"א מובא הדעת תורה של גדולי ישראל, על החומר של החלב שמולקים אותם ע"י גויים ולא עמד בשעת המליקה יהודי שם הוא כותב באריכות גדולה (ראה מעמוד קע עד עמוד קצה), ובחלק החמישי תמצאו בקצרה את השיטות והטעמים של חומר העון בשתיית חלב עכו"ם, ובפרט בזמנינו, שהוכח שמערבבים חלב של סוסים וחזירים, והענין של חלב עכו"ם ביום הוא הרבה יותר חמור מפעם.

טז. לפי איך שאנחנו ביררנו נודע לנו, שחוץ מן החשש של חלב עכו"ם ישנן עוד חששות גדולות. ותנחשו מה? - °חלב ב°צי°רי!!! שזהו איסור כרת רח"ל, כפי שכתוב בפסוק "כי כל אוכל חלב ונכרתה", שהפירוש הוא שמי שחלילה אוכל חלב עוונו כרת והוא יכרת מן העולם בגיל צעיר, והוא לא יזכה לעוה"ב (עיין רמב"ן סוף פ' אחרי).

יז. זה כבר גרם לאסונות רבים אצל יהודים מחוגים חרדים כפי שכבר ידוע, תנסו לשאול את העסקנים של "הצלה" (שבזכות הגדולה של עבודתם במשך 24 שעות היממה הן באמצע עבודת הפרנסה, והן באמצע שינתם, והן באמצע תפילתם - הינם רצים במלוא מסירות הנפש כשמדובר בענין של הצלת נפש מישראל, כמוהם ירבו בישראל, ואשרי חלקם בזה ובבא, השי"ת שישמרנו שלא ניאלץ להגיע לעזרה זו) - אדרבא, רק תשאלו אותם והשערות יעמדו לכם על הראש, כשתיוודעו אלו אסונות קורים יום יום, במיוחד אצל ילדים קטנים שכל זה נגרם אך ורק בשל העובדה שהם אוכלים מאכלות אסורות (שבת ל"א ע"ב).

פרק ג

א. לתועלת הרבים אנו מביאים להלן מעשיות נוראות איך שנכשלו בחלב עכו"ם, ומזה אפשר ללמוד עד כמה חייבים להיות זהירים שחלילה לא להכשל בחלב עכו"ם, כמו מכל יתר המאכלות האסורות.

פרק ד

שאלות ותשובות

בענין כשרות אצל ילדים קטנים

א

מהיכן יודעים שגם אצל ילדים קטנים חייבים גם כן להחמיר על הכשרות בדיוק כמו אצל מבוגרים?

בדיוק הפוך, אצל ילדים קטנים חייבים להיות הרבה יותר זהירים בענין אכילתם יותר מאשר אצל מבוגרים, כך לימד אותנו הגאון והצדיק רבה של שאפראן זי"ע, כשהוא הסביר לנו עד כמה חשוב ונחוץ הענין כשבונים את היסוד של עצמות וגוף הילד שהוא חייב להיות בכשרות, כי כשחלילה מאכילים באיסור, הרי הוא נבנה באיסור וכל היסוד שלו איסור (ראה פ"ב אות ג').

כידוע מסר רבה של שאפראן נפשו בענין זה, וממילא מובן מדוע כל תלמידיו חייבים לנהוג על פי הראותיו, כמו כל הכלל ישראל, כי הוא היה נמנה על טובי מורי ההרואה ומורי הדרך עוד בדור הקודם, בדיוק כפי שהדבר נראה בספריו הקדושים, וכפי שידוע הצדיקים מן הדור הקודם אמרו עליו דברים גדולים זי"ע ועכי"א.

ב

היכן הינן המקורות בשו"ע שהנזק לגוף והנשמה של הילד הינן במאכלות אסורות?

אנו רוצים להעתיק כאן את הלשון של הרבנים והפוסקים המפורסמים.

א. מובא בשולחן ערוך (או"ח סי' שמ"ג ס"א) כשרואים ילד קטן אוכל נבלה או איסורים אחרים למרות שבית הדין אינו מחוייב להפריע לו, האבא כן מחוייב (בגלל מתוצ חינוך) לנזוף בו ולמנוע ממנו איסור דאורייתא, [ואם האבא עושה את עצמו כאילו אינו רואה ואינו יודע, ואינו אומר לילד דבר, אז ה"בית דין" חייב למחות להזמין את האבא ולהזהירו על כך, ואם מדובר באיסור דרבנן, שגם אז מחוייב האבא לנזוף בילד, בכל זאת בענין זה אם האבא אינו נוזף בילד אין בית הדין מחוייב להזמין את האב ולהתרות בו (מפרשי השו"ע)].

כל זאת מדובר כשהילד הקטן לקח את אוכל האיסור בעצמו, אבל כשהאבא בעצמו נותן לילד לאכול מאכלות אסורות, אז אפילו כשמדובר רק באיסור דרבנן (החכמים לומדים זאת מן הפסוק לא תאכלום הכתוב אצל שרצים ובדם, והם דורשים לא תאכלום שלא תכשילו את הילדים באכלות אסורות, כמו"כ כתוב גם אצל טומאת כהנים "אמור ואמרת" "להזהיר גדולים על הקטנים" שילדים קטנים גם אסור להם להיטמאות) (ע' בזה באריכות בסי' שמ"ג באחרונים ובדעת תורה וכף החיים שם).

ב. הרמ"א כותב (ביורה דעה סימן פ"א סעי' ז') חלב של מצרית (גויה) על פי ההלכה כשר (לתת "חלב אם" לילד) בדיוק כמו לתת חלב מאם יהודיה, אבל בכל זאת שלא יתנו לילדים לשתות מ"חלב אם" של גוי', כי חלב של גויה מטמטם את הלב, ומחדיר בילד טבעים רעים.

הרשב"א והריטב"א ז"ל (יבמות קי"ד) כותבים שהדבר גורם טבע רע ואכזריות אצל הילד והם מאבדים את המדות היהודיות של ביישנים ורחמנים.

ד. עוד כותב שם הרמ"א שגם אשה יהודיה הנותנת "חלב אם" אסור לה לאכול מאכלות אסורות, אומרים המפרשים (ש"ך וטו"ז) פשט שאפילו כשהאשה בסכנה ח"ו שהיא חייבת לאכול איסור בגלל פיקוח נפש בכל זאת אסור לה אז להניק את הילד, כי אפילו כשהאשה אוכלת מאכלות אסורות זה מזיק לילד.

ה. עוד כותב שם הרמ"א שלמרות שאנו פוסקים (באו"ח סי' שמ"ג, ראה לעיל בסעי' א') כשהילד אוכל מעצמו איסור שהוא רק איסור דרבנן, והאבא עושה את עצמו שאינו רואה, אין הבית דין חייב לנזוף באב, זה רק "להלכה", אך באיסורים אחרים כמו בענין חילול שבת ומאכלות אסורות חייב הבית דין למחות באב, ובית הדין חייב בכח למנוע מהילד לאכול את המאכלות האסורות, וזאת למרות שמדובר באיסור דרבנן בלבד, כי מאכלות אסורות יזיק לילד בעתיד - כך כותב הפרי חדש שם - כי מאכלות אסורות גורם שהוא יהיה עם טבע רע, והסוף יהיה שהוא ייצא לתרבות רעה (ח"ו).

ו. עוד כותב שם הפרי חדש, שלדאבוננו מאחר ואיננו יכולים להיות נזהרים בענינים אלו, זו הסיבה מדוע רוב הילדים יורדים מן הדרך ועוזבים את הדת (ר"ל), ורוב הילדים הופכים להיות בעלי עזות פנים של הדור, ואין להם יראת שמים בלבם, ואפילו כשאומרים להם מוסר, הם אינם יכולים לקבל זאת וכו', ומי לנו גדול יותר מ"אחר" (אחד מן התנאים, הרבי של התנא האלוקי רבי מאיר, שבסוף ימיו יצא לתרבות רעה) שהסיבה לירידתו מדרך הישר היה כי כשאמו היתה מעוברת היא עברה פעם אחת ליד בית עבודה זרה, והיא התאהבה בטעם וריח של העבודה זרה, והריח הזה התפשט בכל גופה, וזה אשר גרם שירד מרדך הישר, לכן חייבים להיות זהירים מה שנותנים לילדים הקטנים לאכול עכ"ל הפר"ח (ועי' ג"כ במחזיק ברכה מהחיד"א שם אות י"ד וזב"ז אות נ"ג).

ז. הגאון והצדיק הקדוש בעל המחבר של הספר "בני יששכר" כותב בספרו "אגרא דפרקא" (אות קכ"ו) בשמו של הצדיק ר' מענדעלע מרומנוב זי"ע תירוץ על הקושיא הגדולה, שאנו רואים הרבה ילדים כשהם קטנים עדיין הם הולכים לחדר ולומדים שם בהתלהבות רבה, מתפללים בכוונה, ועונים אמן יהא שמיה רבא, ומתנהגים כאילו היו הילדים הטובים ביותר, וכשהם גדלים הם הופכים להיות בעלי מדות רעות, ומפסיקים ללמוד ולהתפלל, מהיכן זה קורה, מדוע הם מחליפים את עורם, הרי זה צריך היה להיות ההיפך שבזכות לימוד התורה והמצוות שיקיימו כשהיו ילדים קטנים יעמוד להם כשיהיו גדולים יותר, כפי הכלל שמצוה אחת גוררת את המצוה השניה, ובינתיים מה שקורה הוא בדיוק ההיפך.

משיב על כך הרבי רבי מענדעלע זי"ע שהסיבה היא שכשהיו הילדים קטנים, הוריהם פיטמו אותם באוכל של גזל, אוכל שקנו בכסף שאינו כשר, ואצל אחרים שהכסף היה לכאורה כשר, אך קנו אוכל שאינו כשר והאכילו בזאת את הילדים, כך שהגוף ובשרם גדל ממאכלים שאינם כשרים, ועל ידי זה נבראו מדות רעות עם תאות לכל הדברים הרעים (השם ישמרנו) עכ"ד.

ח. כך כותב גם האור החיים הקדוש (בסוף פרשת שמיני) שכל אלו שאוכלים מאכלות אסורים, שקצים ורמשים הם הופכים בעצמם לחתיכת שרץ, וזו כוונת הגמרא שעמי הארצים הינם שרצים וילדיהם שקצים, כי בכך שהם אוכלים שרצים הם הופכים בעצמם לשרצים והילדים הם ילדי השרצים.

ו. עוד כותב שם הפרי חדש, שלאבוננו מאחר ואיננו יכולים להיות נזהרים בענינים אלו, זו הסיבה מדוע רוב הילדים יורדים מן הדרך ועוזבים את הדל (ר"ל), ורוב הילדים הופכים להיות בעלי עזות פנים של הדור, ואין להם יראת שמים בלבם, ואפילו כשאומרים להם מוסר, הם אינם יכולים לקבל זאת וכו', ומי לנו גדול יותר מ"אחר" (אחד מן התנאים, הרבי של התנא האלוקי רבי מאיר, שבסוף ימיו יצא לתרבות רעה) שהסיבה לירירדתו מדרך הישר היה כי כשאמו היתה מעוברת היא פעם אחת עברה ליד בית עבודה זרה, והיא התאהבה בטעם וריח של העבודה דרה, והריח הזה התפשט בכל גופה, וזה אשר גרם שירד מרדך הישר, לכן חייבים להיות זהירים מה שנותנים לילדים הקטנים לאכול עכ"ל הפר"ח (ועי' ג"כ במחזיק ברכה מהחיד"א שם אות י"ד וזב"ז אות נ"ג).

ז. הגאון והצדיק הקדוש בעל המחבר של הספר "בני יששכר" כותב בספרו "אגרא דפרקא" (אות קכ"ו) בשמו של הצדיק ר' מענדעלע מרומנוב זי"ע תירוץ על הקושיא הגודלה, שאנו רואים הרבה ילדים כשהם קטנים עדיין הם הולכים לחדר ולומדים שם בהתלהבות רבה, מתפללים בכוונה, ועונים אמן יהא שמיה רבא, ומתנהגים כאילו היו הילדים הטובים ביותר, וכשהם גדלים הם הופכים להיןת בעלי מדות רעות, ומפסיקים ללמוד ולהתפלל, מהיכן זה קורה, מדוע הם מחליפים את עורם, הרי היה צריך להיות ההיפך שבזכות של לימוד הורה והמצוות שיקימו כשהיו ילידם קטנים יעמוד להם כשיהיו גדולים יותר, כפי הכלל שמצוה אחת גוררת את המצוה השניה, ובינתיים מה שקורה הוא בדיוק ההיפך.

משיב על כך הרבי רבי מענדעלע זי"ע שהסיבה היא שכשהיו ילדים קטנים, הוריהם פיטמו אותם באוכל של גזל, אוכל שקנו בכסף שאינו כשר, ואצל אחרים שהכסף היה לכאורה כשר, אך קנו אוכל שאינו כשר והאיכלו בזאת את הילדים, כך שהגוף ובשרם גדל ממאכלים שאינם כשרים, ועל ידי זה נבראו מדות רעות עם תאות לכל הדברים הרעים (השם ישמרנו) עכ"ד.

ח. כך כותב גם האור החיים הקדוש (בסוף פרשת שמיני) שכל אלו שאוכלים מאכלות אסורים, שקצים ורמשים הם הופכים בעצמם לחתיכת שרץ, וזו כוונת הגמרא שעמי הארצים הינם שרצים וילדיהם שקצים, כי בכך שהם אוכלים שרצים הם הופכים בעצמם לשרצים והילדים הם ילדי השרצים.

מנחת יהודה פייל ק

ועל כך מסיים האור החיים הקדוש, שכל זה כשאוכלים שרצים במזיד, אבל כשאוכלים בשוגג, לא הופך הנפש ממש בעצמו לשרץ רק שהוא הופך להיות טמא ואטום, וזאת אפילו שכהוא אינו יודע כלל שהוא אכל איסור, במיוחד היום כשהאויר דחוס כך שבכל הארצות כולם ביחד, כמעט ואין דבר אחד שיהיה נקי מתולעים, ולכן כל מי שרוצה לשמור את נפשו שבאמת יזהר וישמר.

ט. בזוהר הקדוש (שמות דף קכ"ח) כתוב שמי שאוכל בשר בחלב (חלב עם בשר ביחד) הוא אינו פוגם רק את עצמו אלא גם את ילדיו, וכי לפגם זה תהיה השפעה לדורות.

בזה אומר פשט בעל "ויגד יעקב" (עה"ת פ' ויקרא) "אל תשקצו את נפשותיכם" בכל מקום שכתוב "את" הכוונה לרבות דבר נוסף שכתוב בפסוק, הכוונה היא שגם את הנפשות של הילדים לא יפגמו.

י. על הפסוק (בפ' שמיני) "שקץ הוא לא יאכל "דורש הספרא ורש"י מביא ומסביר שהכוונה היא לזה הגורם שגם השני יאכל מאכלות אסורות, וזאת למרות שהוא בעצמו כלל לא אכל זאת, זה נחשב לו בדיוק כאילו שהוא בעצמו אכל, וגם הוא עובר על הלאו.

יא. היסוד ושורש העבודה כותב (שער הבכורות פ"ד ד"ה הגידה לי), האם אינו ראוי לאדם לזרוק את עצמו על האדמה, להכניס אדמה לפיו, ושדמעות כמו מים יזלו מעיניו ביום ובלילה לא לנוח וזאת אם הוא יכול לשער בנפשו שאולי חלילה בחייו הוא לה היה נזהר מספיק במאכלות אסורות, שחומר העוון והעונש על עבירה זו יותר חמורה מכל העבירות שבעולם על פי הזוה"ק, כי על כל העבירות שבתורה אפילו על אלו שחייבים עליהם מיתת בי"ד, בכל זאת לאחר שהוא קיבל את העונש בגהינם על עבירה זו ועל עבירות אחרות הוא מגיע בסופו של דבר לגן עדן, ולכל הפחות יש לו בסופו של דבר חלק לעולם הבא, אבל מי שטימא את עצמו במאכלות אסורות, אין לו חלק באלוקי ישראל ואין לו חלק לעולם הבא, והוא נשפט לדורי דורות.

ועוד מה אני יכול לכתוב ולדבר על לבות בני ישראל, האם זה לא מפסיק הזוה"ק שציינו לעיל שצריך לעורר את לב האדם כשהוא נזכר בכל אלו שיילך ויכה על המזל הרע שלו אם הוא לא יתאר לעצמו את כל שהזכרנו כו'.

ועל כן אחים וידידים יקרים, כל אדם שיש לו את הראש להבין ולדעת את חומר האיסור ר"ל, ולא יקח ללב לשמור ולהיזהר בכדי ללמוד לעתיד, ולהיות זהיר בכל מיני זהירות מהעון הנורא הזה שאפילו אצל ספק ספיקא שיש באוכל או במשקה הזה עכ"ל יסושה"ע ע"ש עוד באריכות.

יב. עוד הוא כותב שם להלן (ד"ה ויזהר) שהאדם לא יזרוק אימה יתירה על בני ביתו, כי אז אם חלילה תיכשל במשהו היא תפחד לספר את האמת, ואז עדיף שאם חלילה מתעוררת איזו שאלה אם לא תפחד ממילא תשאל, וכן יש להסביר זאת בדברים רכים וטובים, וכסדר להזהיר שלא לחבות אלא לספר ולשאול ע"ש, וכ"ש היום כשיש כמעט על כל מאכל כמעט ספיקות פשיטא שהיא לא צריכה להיות הפוסקת האחרונה בכל השאלות הללו ולהחליט מה טוב ומה אסור.

יג. בספה"ק שה"ט (מאמר פתח עינים סופ"ה) כתוב כדלהלן! כתוב בשמו של האר"י הקדוש שזה מה שיוחנן כהן גדול הפך להיות צדוקי לאחר שהיה בן 80 שנה, קרה הדבר בגלל שאכל מאכל איסור, ישנם אנשים שכל מעשיהם טובים, ופתאום הם הופכים את עורם והופכים להיות מינים ואפיקורסים, ואז הם מבולבלים בשכלם כמו יוחנן כה"ג, כי בן אדם שאינו צדיק והוא אוכל מאכל שמגולגל בו רשע גמור, אז לא רק שהוא אינו מתקן כלל את המאכל, רק המאכל הופך אותו להיות רשע בדיוק כפי שהוא כו', מכאן אנו רואים עד כמה צריך להיות זהירים בענין זה.

יד. בזוה"ק כתוב (ויקרא מא:) זה שאוכל מאכלות אסורות דנים אותו ל120- שנה כאדם מכוער, כי הקב"ה מגעיל אותו בעולם הזה ובעולם הבא.

טו. עוד כתוב שם (מב.) כל זה שאדם סובל בעולם הבא כל זה בגלל שהוא לא היה זהיר במאכלות אסורות עכ"ל, כי זה נורא בכדי להעלות על הדעת את חומר האיסורים של המאכלות האסורות.

טז. עוד כתוב שם (מא:) שעל ידי אכילת המאכלות האסורות צלו נמשך לסטרא אחרא ר"ל והוא הופך להיות מגעיל, ושורה עליו רוח טומאה, והוא יודע שאין לו יותר חלק באלוקי ישראל, ואוי להם כי אף פעם לא יצליחו להגיע לחלקו של הקב"ה ח"ו.

יז. עוד כתוב שם (מב.) כשהוא אוכל מאכלות אסורות הוא יוצא מרשות הקדושה ונכנס רח"ל לרשות הטומאה עכ"ל, שהכוונה לכך היא שכל התורה והמצוות שלו מופנים לסטרא אחרא כפי שכתוב על כך באריכות בספרים הק'.

יח. הגה"ק ר"ה קאלאמייער מביא בספרו עת לעשות (ח"א שאלה צב מערכת מא"ס) העבירה של המאכלות אסורות חמור מאוד, חוץ מזה שעוברים על לא תעשה בכל כזית, וחייבים במלקות, והוא נקרא רשע, הוא גם גורם לעצמו רעה גדולה ואסון גדול, כי גופו מפוטם באיסור, כי האוכל שאינו נקי נותן לו את הכח והאנרגיא, ובדרך זו נשמתו מסתאבת.

ועבירה גוררת עבירה, וממילא אחר כך קשה לו לקיים את מצוות היהדות, וזה מונע ממנו את הדרך האמיתית ליראה ולאהוב את השם יתברך ולעבדו באמת ובתמים, ובכל זאת הם מזלזלים במאכלות אסורות.

ישנם חלקים שכל ביתם אינו מתנהל כלל על פי כללי הכשרות, וישנם אחרים שאצלהם הבית מנוהל על פי כל כללי הכשרות, אך העבירה היא קלה מאוד בעיניהם, וכשהם נוסעים באניה או ברכבת הם מקילים לעצמם ואוכלים מכל הבא ליד, וממילא לבם מתטמטם.

כשהם יגיעו לעת צרה והם יצעקו להשם יתברך אז השם יתברך ישמע להם? ואותם אלו המטמאים ומשקצים את נפשם, כשהם מפטמים את נפשם באכילת נבילות וטריפות עליהם אומר השי"ת לא עמי אתם אתם אינכם שייכים לי עכ"ל ועע"ש יותר.

יט. הדברי חיים הקדוש כותב (יו"ד ח"א סי' ז') אין עוד עבירה כל כך חמורה כמו אוכל שאינו כשר, שזה גורם לטמטום הלב, וזה מה שגרם שקהילות גדולות ירדו מדרך האמת והשתמדו רח"ל, כל זאת כי אכלו מאכלות אסורות, ועל ידי זה עלו להם רעיונות לא טובים לראש ותוך תקופה קצרה עזבו את דרך ה' (ע"ש מובא בדרכי תשובה סי' א').

כ. הרמב"ם כותב (כפי שזה מובא בסה"ק דגל מחנה אפרים עקב ד"ה ומלתם ובצפנת פענח פ' יתרו ס"ד ד"ה שמעתי בשם הריב שלהם הבעש"ט הק' ע"ש) שזה שאינו נזהר ממאכלות אסורות השכל שלו נמשך לטומאה והוא מגיע על ידי כך חלילה לכפירה רח"ל, והוא אינו מקבל מוסר מחכמי הדור, והוא מביא על עצמו אסונות עכל"ק.

כא. החובת הלבבות כותב (שער התשובה פ"ה) שיתרחקו משבעים דברים שהם מותרים המסוגלים להביא את האדם לאיסור חלילה, למשל דברים שהם רק ספק איסור לפני שח"ו יכשלו חלילה בדבר שהוא איסור.

כב. השלה"ק כותב (שער האותיות אות ק') בשם רבו המהר"ש ז"ל להתרחק אלפי אמות מחשש מאכל של איסור כי זה משאיר רושם על הגוף וזה נשאר לנצח.

כג. כתוב בדרך חסידים (מערכת אכילה אות כ"ב בשם אור הגנוז פ' תולדות), כשנזהרים לאכול בקדושה הכח של האדם מתחזק מהמאכלים ללמוד ולהתפלל בלי מחשבות זרות, אבל כשהוא אוכל מאכלות אסורות ח"ו מתגבר כח היצר הרע והוא אינו יכול להתפלל כמו שצריך בלי מחשבה זרה.

כד. החתם סופר הקדוש כותב (תורת משה פ' קדושים ד"ה המתקדשים), שרוב האפיקורסות רח"ל שבא על האדם בא הדבר ממאכלות אסורות.

כה. עוד כותב החתם סופר ז"ל (חתם סופר עה"ת שמיני ד"ה ולא תטמאו) שזה האדם מתטמטם ממאלכות אסורות אבל לא הנשמה, כי מאחר והאדם אוכל מאכל איסור, הנשמה מיד מסתלקת ממנו והוא נשאר בדיוק כמו אדם מת כמו רשע בעת חייו רח"ל, ע"ש.

כו. הבעל ישמח משה כותב (בסה"ק תפלה למשה על תהלים סח) כשמישהו אוכל מאכלות אסורות כו' הוא קשור לטומאה והוא אינו יכול להתעלות אל הקדושה, הטומאה אינה יכולה להיפרד ממנו רק ע"י חיבוט הקבר או ע"י תענית ותשובה ע"ש.

כז. באור צדיקים (פרק י"ט) כתוב שכל מי שאינו מדקדק במה שהוא אוכל בעולם הזה יש לו עונשים קשים ביותר בעולם הבא וכפי שהוא מונה שם את העונשים ע"ש.

כח. בספה"ק שפת אמת פ' שמיני (סי' ד"ה בפסוק) כתוב בפסוק שעל ידי אכילת מאכלות אסורות הנפש שלו הופך להיות משועבד לגוף והיא הופכת להיות גשמית לגמרי עכ"ל, הפירוש הוא שהוא מחוייב להתמסר לכל תאוותיו והוא אינו יכול לשלוט על עצמו כי הגוף שולט עליו.

כט. הראשית חכמה כותב (שער הקודשה פט"ז) שהקב"ה כביכול הוא מתקנא בעיקר (נוקם) על מאכלות אסורות יותר מאשר בכל העבירות האחרות, כי העבירה הזו מטמאת את כל האדם, הגוף הופך להיות חתיכת טומאה רח"ל. (כך גם מביא השלה"ק בשער האותיות אות ק' ע"ש.).

ל. בספר מאור ושמש (פ' שמיני באד"ה אל תשקצו) הוא כותב שמאכלות אסורות מטמטם את הלב ושורה עליו רוח טומאה ואפילו שכהוא מקיל רק בחומרא הוא אינו יכול להשיג השגות תוה"ק, ואפילו כשהוא נוהג בחסידות ולומד ביום ובלילה.

לא. החפץ חיים כותב בספרו נדחי ישראל (פרק כ"ח כ"ט), שמכל עבירה נברא מלאך רע, תארו לעצמכם כמה מלאכים רעים בורא לעצמו האדם ע"י אכילת מאכלות אסורות, כשבכל נגיסה הוא בורא לעצמו מלאך נוסף, ואותם המלאכים הרעים ממתינים לו לרגע שהוא ימות, כשאז יעשו לו צרות ויסורים, ולא יתנו דקה אחת מנוחה.

הרי אז ימרטו את שערות הראש, על כך שבעולם השקר נתנו ליצר הרע את כל אשר חפץ, ולא די בכך שחטאו בעצמם, אלא שעוד לגלגו על היהודים הדתיים אשר הוכיחו על כך וקראו להם "שוטים", כשחשבו את עצמם לחכמים ומבינים, מה יצא לי מכל החכמה וההכשלה שלי? ישאלו אותי, הרי חפרתי לעצמי בור!

מיד יתחרטו על כך, כל אחד יצדיק על עצמו את הדין, אך זה כבר יהיה מאוחר, לא ניתן יהיה עוד לעשות דבר, תשובה ניתן לעשות רק בחיים, כפי שידוע, וכפי שכבר ציינו לעיל, שחוץ מן העבירה של המאכל האסור הרי שגם מטממטים את הנפש ע"י מאכלות אסורות.

כח. בספה"ק שפת אמת פ' שמיני (סי' ד"ה בפסוק) כתוב בפסוק שעל ידי אכילת צאכלות אסורות הנפש שלו הופך להיות משועבד לגוף והיא הופכת להיות גשמית לגמרי עכ"ל, הפירוש הוא שהוא מחוייב להתמסר לכל תאוותיו והוא אינו יכול לשלוט על עצמו כי הגוף שולט עליו.

כט. הראשית חכמה כותב (שער הקודשה פט"ז) שהקב"ה כביכול הוא מתקנא בעיקר (נוקם) על מאכלות אסורות יותר מאשר בכל העבירות האחרות, כי העבירה הזו מטמאת את כל האדם, הגוף הופך להיות חתכת טומאה רח"ל. (כך גם מביא השלה"ק בשער האותיות אות ק' ע"ש.).

ל. בספר מאור ושמש (פ' שמיני באד"ה אל תשקצו) הוא כותב שמאכלות אסורות מטמטם את הלב ושורה עליו רוח טומאה ואפילו שכהוא מקיל רק בחומרא הוא אינו יכול להשיג השגות תוה"ק, ואפילו כשהוא נוהג בחסידות ולומד ביום ובלילה.

לא. החפץ חיים כותב בספרו נדחי ישראל (פרק כ"ח כ"ט), שמכל עבירה נברא מלאך רע, תארו לעצמכם כמה מלאכים רעים בורא לעצמו האדם ע"י אכילת מאכלות אסורות, כשבכל נגכיסה הוא בורא עלצמו מלאך נוסך, ואותם המלאכים הרעים ממתינים לו לרגע שהוא ימות, כשאז יעשו לו צרות ויסורים, ולא יתנו דקה אחת מנוחה.

הרי אז ימרטו את שערות הראש, על כך שבעולם השקר נתנו ליצר הרע את כל אשר חפץ, ולא די בכך שחטאו בעצמם, אלא שעוד לגלגלו על אלו היהודים הדתיים אשר הוכיחו על כך וקראו להם "שוטים", כשחשבו את עצמם לחכמים ומבינים, מה יצא לי מכל החכמה וההכשלה שלי? ישאלו אותי, הרי חפרתי לעצמי בור!

מיד יתחרטו על כך, כל אחד יצדיק על עצמו את הדין, אך זה כבר יהיה מאוחר, לא ניתן יהיה עוד לעשות דבר, תשובה ניתן לעשות רק בחיים, כפי שידוע, וכפי שכבר ציינו לעיל, שחוץ מן העבירה של המאכל האסור הרי שגם מטממטים את הנפש ע"י מאכלות אסורות.

מנחת יהודה פייל כ

"כל מה שהאדם סובל" בעולם הבא הוא רק בגלל הפה, בגלל העבירות שהוא עשה בפה (כשהוא אכל בהם טריפות) וכו'.

האדם האוכל טריפות, כל גופו מתפטם עם כל מיני גורמים לא טובים, ובגוף שהוא כל כך מלוכלך לא יעזרו הזכיות הגדולות בעת תחיית המתים, כשאין צורך כלל לדבר על היסורים הגדולים שיהיה להם בגהינם, וכשהמצוות יעבירו את העבירות, ויזכו לקום מן הקבר יחד עם כל היהודים - ניתן לתאר איזה יסורים גדולים יהיו להם אז.

יקחו כל אבר ויפרידו את כל אחד מחברו, יפרידו את הבשר ואת העצמות שהתפתחו ממאכלי טריפות ומאיסורים אחרים, אילו יסורים גדולים יסבלו אז כלל לא ניתן להעלות על הדעת, את זה יכול להרגיש רק אדם שדמו נקרש ונאלצו לנתח אותו לחלקים ללא הרדמה, רק אותו אדם יכול לחוש חלק מן היסורים שיהיו לאותם האנשים האוכלים מאכלות אסורים, - אותם היסורים כלל לא יוכלו לסובלם.

אצל אוכלי הטרפות, הניתוח יהיה חייב להיעשות על כל אבר, כל חתיכת בשר או עור בנפרד (הרי האוכל מתפשט על פני כל הגוף כפי שידוע), עד שהגוף יהיה נקי וראוי לקום בתחיית המתים, האם יש שיעור וערך לאותם היסורים) שיהיה להם בגלל זה? בגלל אכילת הטריפות, שבגלל אכילת אותם הטרפות הוא מאבד גם את צלם האלקים וכו'.

לכן צריך כל אדם להיות מאוד זהיר שלא יכשל באיסורים המטמאים את הנפש ומורידים את צלם האלקים!

לכן צריך כל אדם להתגבר בענין זה ולא יטמא את עצמו במאכלים אסורים, חייבים להתחזק בכך, גם כשיש חברים שהם קלים ואינם נזהרים כראוי, ובמיוחד כשהללו מלגלגלים עליו, ואוחזים אותו לטפש בשל כך שאינו אוכל טריפות.

הרי ידוע מה שהגמרא אומרת שטוב לאדם שבכל חייו יחשבוהו לשוטה לפני שיהיה רשע לרגע, חייבים לדעת שככל שיש יותר חרפה על כך שקיימו את המצוה השכר גדול יותר ויותר וכו' עכ"ל.

לב ואחרון אחרון חביב נעתיק כאן דברים נעימים וקדושים המאירים כספירים מרבינו הק' שליט"א הכותב בסה"ק דברי יואל ויקרא עמוד רנ"ה (ד"ה ופוק), וזלה"ק:

בא וראה עד להיכן הדברים מגיעים, עד כמה חמור הענין של מאכלות אסורות, היכן שאנו מוצאים שאפילו מי שרק טעם כשהיה ילד נולד בו טבע רע כשהוא גדול, כפי שמבואר בתשובת הרשב"א המובא ביו"ד סי' פ"א בענין גויה המינקת ילד יהודי כו'.

כך גם אנו מוצאים אצל משה רבינו בכך שהוא לא רצה לינק מגויה, כי פה שעתיד לדבר עם השכינה שינק דבר טמא? (סוטה י"א ע"ב הובא ברש"י ז"ל פרשת שמות) ע"ב.

ולק' בד"ה ועוד כ', מכך נראה כי מדובר באב הטומאה שלא לשמור את הפה מלאכול עמם, וזהו הגרמא בנזקין, ומכך הוא נמשך לעבירות חמורות ע"כ.

על ידי כך שהוא אינו נזהר ממאלכות אסורות הוא עלול להכשל בעניני העמים כו' וראה כמה שחייבים להיות זהירים עכלה"ק עע"ש כי ל' חכמים מרפא ודו"ק.

לג. בירושלמי חגיגה (פ"ב ה"א) כתבו שאחר יצא לתרבות רעה כי אמו בעת שהיא היתה מעוברת עימו הריחה טרפות כשעברה ליד בית עבודה זרה (ראה או' ו).

לד. בהגהות אשר"י (מס' ע"ז פ"ב) הוא מזהיר שנשים המיניקות שיהיו מאוד זהירות במאכלות אסורות ע"ש.

לה. עוד מובן שזה שגורם שהחבר יאכל דבר איסור, הוא עובר על לאו מפורש של "ולפני עור לא תתן מכשול" (כמבואר בהרבה מקומות בדקאי בתרי עברי דנהרי ועכ"פ משום מסייע ואכ"מ להאריך).

בפרט הילדים הקטנים שהם בכלל לא אשמים, הם רק מחכים שאמהותיהם יביאו להם אוכל ויאכילו אותם הם רעבים, ובסופו של דבר הם מאכילים אותם באוכל טמא רח"ל, האם אין זו אכזריות? הרי זהו בדיוק הענין של ולפני עור לא תתן מכשול.

לו. עכ"פּ מכל זה מספיק בכדי להבין עד כמה חמור האיסור לתת לילד "סימילאק" או "דזארס" וכמו כן כל יתר המאכלים שבחלקם יש ממש איסורי נבילות וטרפות וכדומה, שהם ממש איסורי דאורייתא, בחלקם ישנם רק האיסור של בישול עכו"ם, חלב עכו"ם, אא"ו שהם רק דרבנן, אבל איסור דרבנן אסור גם כן לתת לילדים כפי שכתוב לעיל.

ואפילו כשהרופאים זועקים שזה חשוב לילד, אסור לתת לו זאת רק אם שואלים שאלה אצל רב מוכר ומוסמך המכיר ויודע את הדברים, ומבין את חששות האיסורים שבתוצרת זו.

לז. באמת לו רצינו להעתיק בענין זה מהספרים הקדושים הרי שהנייר לא יספיק בכדי להכיל את כל זאת, אך בכל זאת אנו מוכרחים לציין לפחות את דבריו הבוערים כאש של הספר "מסלת ישרים" (פי"א) הוא כותב שם כך "לכל מי שיש עוד חתיכת מוח בראשו, ההוא חושב, שמאכל איסור, הוא בדיוק כאילו היה דבר מורעל שהוא סכנה לאכילה, האם במצב כזה היה האדם לוקח על עצמו את הסיכון ואוכל, כשיש לאדם ספק כזה והיה אוכל הוא היה נחשב לשוטה, כי לאכול את המאכל המורעל הוא בכל זאת יכול להרעיל את נפשו ולהסתלק מן העולם.

אותו דבר הוא גם אצל מאכלות אסורות, שם הרי זה סם של הנפש , אז איך יתכן שיוכלו לאחוז זאת בקלות, ולהכניס זאת לפה, אפילו כשמדובר רק בספק איסור בדיוק כפי שהוא לא היה מכניס לפיו אוכל שהיה ספק אם הוא מורעל, ע"ג.

לח. הרבינו יונה כותב (ריש ברכות) שספק איסור הוא חמור בהרבה מאיסור ודאי כי על זה אין חרטה, כי מרגיעים את עצמם שזה בודאי כן כשר.

לט. עתה אחים ואחיות יקרים, חשבו לעצמכם מי הוא זה אשר יעיז בנפשו לשחק עם ילדיו הקטנים? כמה כח ועמל נותנים לענין זה, ולענין החינוך של זה, כמה דמעות יהודים שופכים הורים בכדי שיזכו בסופו של דבר לנחת יהודי, ושיזכו להקים דורות ישרים, ולבסוף ההורים בעצמם המפטמים את הילדים בסם רחמנא ליצלן.

כמה צריכים הידים לרעוד על כך שהכניסו לפה של הילדים שלהם אפילו ספק איסור ח"ו, האם יתכן שיהודים שיש להם הרגשה יהודית שיעשו כדבר הזה, לעשות מבלי לשאול מורה הוראה צדיק שאפשר לסמוך עליו שהוא כמו רופא בעניני נשמה, האם זה באמת אינו סם לילדים ח"ו, בואו כבר כולנו נזרוק מיד מן הבית את כל סם הנפש בין למבוגרים ובין לילדים קטנים.

ג

אם זה באמת כל כך חמור לתת לילדים "סימילאק" הנעשה מחלב, אם כן מדוע הרבנים וגדולי הדור כלל לא מחו על כך קודם? ומדוע השכנים שלי משתמשים בהם?

מן השאלה נראה שאינך בהיר בנעשה בענין, כי באמת הרבנים כן מחו נגד ה"סימילאק" וכן נגד כל התוצרת העשוי אצל הגוים עבור הילדים הקטנים, לדוגמא הרהגה"צ רבה של קראסנע שליט"א שיצא בצורה חמורה נגד הענין בספרו כוונת הלב (חיו"ד סימן ט') שם הוא עוסק בחומר הענין, ואצל ילד שהרופאים טוענים שהוא חלש, אז חייבים לשאול רב מורה הוראה שיפסוק אם במצב הזה מותר לתת לילד את המוצר או שלא.

עוד דרשו רבנים גדולים בענין זה והזהירו את הציבור בענין, ועוד השכנים שלכם היהודים הדתיים המשתמשים בזה יתכן והם שאלו שאלת רב ולכן הם משתמשים בזה, כי יתכן במצב שלהם זה מותר.

ואם ידוע לכם באמת שהם לא שאלו רב, אז חובה עליכם לעורר אותם כי "ישראל קדושים הם" וחייבים הם להאזין כשמוכיחים להם, ועל ידי כך יהיה לכם חלק בין "מזכי הרבים" וכפי שידוע השכר על כך גדול.

ד

האם רק על "סימילאק" אתם טוענים כל זאת, או שגם על תוצרת אחרת? בבקשה תציינו את השמות של כל המוצרים הנכללים באותו כלל, כי יתכן ואני כלל איני יודע במה אני משתמש בתוצרת הנכללת באיסורים אלו?

סליחה, אינכם שואלים נכונה, כי הלא איך יתכן למנות את כל המוצרים? הלא הם רבים מאוד, אתם צריכים לנהוג להיפך אתם אל תכניסו לבית שום תוצרת בטרם שאינכם יודעים בבטחה כי מדובר בתוצרת טובה, וכל עוד אין לכם בטחון בדבר אסור לכם להשתמש בו.

כל זה גם על פי ההלכה, וגם על פי הסברא.

א. על פי ההלכה הרי ידוע שיטתו של החינוך (במצוה קנ"ג קנ"ה וקנ"ח) כשאדם אוכל בהמה שהוא ספק עבורו אם הוא טהור או טמא, או שכלל אינו ידוע בשעה שהוא אוכל את הבשר אם זה כשר או לא, וזאת למרות שלאחר שאכל הוכח שאכן הבשר היה כשר, בכל זאת הוא עבר על המצוה שהתורה ציותה עלינו שיבדקו לפני שאכלו ולא אחרי האוכל, זוהי מצוה מיוחדת בתורה המצוה של בדיקת סימני טהרה (עיין בשו"ת אבני נזר ריש חיו"ד שהאריך בזה).

ועוד יותר כשאתם אוכלין דבר שהוא בודאי טריפה הרי שהוא אז עבירה הרבה יותר קטנה מכאשר אתם אוכלים דבר שהוא רק ספק אם זה טרף (כך פוסק הרמ"א באו"ח סי' תר"ג) כי האדם יש לו יותר חרטה על עבירה בטוחה מאשר על עבירה מסופקת, ממילא כל הדברים הללו שהכשרות שלהם אינו בטוח ואוכלים זאת רק מפני שזה אוכל והשני אוכל הרי שהוא בכלל של ספק עבירה, שהתשובה על כך קשה מעבירה בטוחה, על כך אין צורך כלל לדעת מה לא לאכול, חייבים רק לדעת מה בטוח שמותר כן לאוכל.

ב. על הסברא הזו הענין הוא כך, כי כפי שכבר ציינו לעיל בשמו של בעל ה"מסלת ישרים", שהרי כל דבר שאינך בטוח בענין הכשרות שלו נחשב לכם כאילו היה ספק שיש בו סם, נו, מה הייתם עושים אם היה בו סם, האם גם אז הייתם אכולים או שבודאי הייתם מונעים עצמכם מלאכול עד שהייתם מוודאים בודאי שאין בו כלל סם?.

ממילא ברור שכלל אין חילוק אם מדובר ב"סימילאק" או "מוסלוי" או כל סוגי ה"דזארס" או סתם סוכריה או כל סוגי הממתקים שנותנים בדרך כלל לילדים הכל, כל זה מותר להשתמש בהם רק כאשר ישנו רב המתיר זאת בבטחה, ובשום פנים ואופן לא אחרת. השי"ת שיעזור לנו שנוכל כולנו להזהר בעניני הכשרות ונזכה כולנו שיהיה לנו גוף נקי או נפש טהורה לשמור את כל התורה, ולחמם את ילדינו על דרך התורה הק' על טהרת הקודש.

ד

האם רק על "סימילאק" אתם טוענים כל זאת, או שגם על תוצרת אחרת? בבקשה תציינו את השמות של כל המוצרים הנכללים באותו כלל, כי יתכן ואני כלל איני יודעמשאני משץמש בתוצרת הנכללת באיסורים אלו

סליחה, אינכם שואלים נכונה, כי הלא איך יתכן למנות את כל המוצרים? הלא הם רבים מאוד, אתם צריכים לנהוג להיפך אתם אל תכניסו לבית שום תוצרת בטרם שאינכם יודעים בבטחה כי מדובר בתוצרת טובה, וכל עוד אין לכם בטחון בדבר אסור לכם להשתמש בו.

כל זה גם על פי ההלכה, וגם על פי הסברא.

א. על פי ההלכה הרי ידוע שיטתו של החינוך (במצוה קנ"ג קנ"ה וקנ"ח) כשאדם אוכל בהמה שהזוא ספק עבורו אם הוא טהור או טמא, או שכלל אינו ידוע בשעה שהוא אוכל את הבשר אם זה כשר או לא, וזאת למרות שלאחר שאכל הוכח שאכן הבשר היה כשר, בכל זאת הוא עבר על המצוה שהתורה ציותה עלינו שיבדקו לפני שאכלו ולא אחרי האוכל, זוהי מצוה מיוחתד בתורה המצוה של בדיקת סימני טהרה (עיין בשו"ת אבני נזר ריש חיו"ד שהאריך בזה).

ועוד יותר כשאתם אוכלין דבר שהוא בודאי טריפה הרי שהוא אז עבירה הרבה יותר קטנה מכשאר אתם אוכלים דבר שהוא רק ספק אם זה טרף (כך פוק הרמ"א באו"ח סי' תר"ג) כי האדם יש לו יותר חרט על עבירה בטוחה מאשר על עבירה מסופקת, ממילא כל הדברים הללו שהכשרות שלהם אינו בטוח ואוכלים זאת רק מפני שזה אוכל והשני אוכל הרי שהוא בכלל של ספק עבירה, שהתשובה על כך קשה מעבירה בטחה, על כך אין צורך כלל לדעת מה לא לאכול, חייבים רק לדעת מה בטוח שמותר כן לאוכל.

ב. על הסברא הזו הענין הוא כך, כי כפי שכבר ציינו לעיל בשמו של בעל ה"מסלת ישרים", שהרי כל דבר שאינך בטוח בענין השכרות שלו נחשב לכם כאילו היה ספק שיש בו סם, נו, מה הייתם עושים אםן היה בו סם, האם גם אז הייתם אכולים או שבודאי הייתם מונעים עצמכם מלאכות עד שהייתם מוודאים בודאי שאין בו כלל סם?.

ממילא ברור שכלל אין חילוק אם מדובר ב"סימילאק" או "מוסלוי" או כל סוגי ה"דזארס" או סתם סוכריה אוד כל סוגי הממתקים שנותנים בדרך כלל לידלים הכל, כל זה מותר להשתמש בהם רק כשאשר ישנו רב המתיר זאת בבטחה, ובשום פנין ואופן לא אחרת. השי"ת שיעזור לנו שנוכל כוכולנו להזהר בעניני הכשרות ונזכה כולנו שיהיה לנו גוף נקי או נפש טהור לשמור את כל התורה, ולחמם את ילדינו על דרך התורה הק' על טהרת הקודש.

מנחת יהודה פייל ע

ה

מהו התיקון של האמא שנתנה סימילאק לשתות

זה שייך לרב לפסוק, אנו רק רוצים להוסיף מה שהספרים הקדושים כותבים, שאחד הדברים החשובים ביותר לתשובה, הוא להסביר לחברים וחברות, קרובים וידידים ועם כל מי שיש שייכות, שלא להשתמש בדברים כאלה, ובודאי שלבד בודאי לא ישתמשו בהם יותר.

ו

האם באמת האבא והבעל מחוייב לבד להסתכל על האוכל ולוודאות טיב האוכל בטרם הוא נכנס לבית? או שהוא

יכול לסמוך על בני ביתו?

הוא חייב בעצמו לבדוק, כך פוסק האוהחה"ק (פ' בראשית), כשהוא מוסיף ומציין שזו היתה העבירה של אדם הראשון כשהוא סמך על חוה והוא כלל לא ידע שהיא נותנת לו מעץ הדעת, הוא רק סמך על אשתו על צדקותה (וע' רמב"ן פ' בראשית).

נו!!! בואו ותארו לעצמכם, חוה שנבראה נקיה בלי שום עון, ולמעשה הגיעה למדריגה הנעלה ביותר שרק יכלו להשיג באותם הימים, בוודאי שאדם הראשון יכל לסמוך עליה שהיא תתן לו לאכול רק ממה שמותר לאכול, ובכל זאת היא הכשילה אותו, והתירוץ שלו היה שהוא סמך עליה ולא עזר לו דבר, וזה רק גרם לו מיתה לכל הדורות.

ואם כן מה נאמר אנחנו כשאנו נעמוד בפני בית הדין של מעלה, ונרצה להגיד תירוצים מדוע האכלנו את הילדים במאכלות אסורות? וגרמנו איבוד נשמות ישראל לכל הדורות, בוודאי ובוודאי לא יקבלו את התירוץ שסמכו על בני הבית!!!.

ז

איזו עצה אתם נותנים לי כאשר אני כבר מסכים אך בבית לא מאפשרים לי זאת?

דברי חכמים בנחת נשמעים, אתם חייבים להבהיר בפני בעלת הבית את האסונות החמורים שיכול לקרות כשמאכילים במאכלות אסורות את הילדים הקטנים, בין לגוף ובין לנשמה, ובכדי להקל עליכם כתבנו למעלה בקיצור כל הדברים, ולכן העצה היעוצה שתקראו בפני בני הבית את כל הקונטרס לאט ובסבלנות, אין לנו שום ספק שאשה יהודיה שהיא נכדת האמהות שרה, רבקה, רחל, ולאה, היא בוודאי תהיה זהירה והניצוץ היהודי שבה לא יאפשר לה להאכיל אוכל שאינו ראוי, ותדאג להאכיל את הילדים הקטנים בחלב אם, כמו בכל יתר המאכלים העשויים רק בבית.

ח

מהי העצה אם בעלת הבית ל"ע חלשה ואין לה כח לאפות לבד חלות לכבוד ש"ק, עוגות, וכן אוכל לילדים וכדומה?

העצה היא שהבעל יוריד רק דקות מזמנו בכל יום, ואז הוא יכול לעשות את כל זאת בעצמו, כי היום כאשר ניתן להשיג כלים חשמליים, כמו בלענדערס וכדומה, כשמכניסים הכל למכונה והיא עושה את הכל בעצמה, המוצר יוצא מוכן מבלי שיש צורך הרבה לעבוד.

ט

אבל מה עושים כשאין בכל זאת זמן?

בדיוק כמו שיש זמן כשבעלת הבית מבקשת שיוציא את הזבל החוצה, או לשטוף את הכלים, או לחתל את הילד, או להאכיל את הילד לתת לו בקבוק או לשמור על הילדים, או ללכת לקנות משהו במכלת, או לקחת את הכביסה לנקות, או להיות ערים בלילות עם הילדים או לשאת את הילד לרופא, שכל הדברים הללו לוקחים שעות, בכל זאת אין מסתכלים על שעות, וזאת מפני שהיא כל כך עייפה ואין לה את הכח וכל זאת בכדי לעשות טובה לבשר ודם.

כ"ש וכ"ש כשמדובר לעשות להקב"ה שזו באמת טובה שהאדם עושה לעצמו, למען רעיתו וילדיו, בכדי שיגדלו ויתפתחו בריאים ושלמים וכן שיהיו יהודים דתיים ושההורים יראו מהם הרבה נחת ואז בוודאי אסור לחסוך את הדקות שזה לוקח.

חוץ מזה הטענה אינה רלוונטית, כי השמירה מביאה עמה אריכות ימים כמו שכתוב במשלי "יראת ה' תוסיף ימים" כך שלמעשה יוצאים בריווח.

פרק ה'

המעלות הגדולות של נתינת חלב אם

(מן הספרים הקדושים)

א. אם יש לאם את האפשרות לתת "חלב אם" לילד זהו הדבר הטוב ביותר לילד (שבילי אמונה).

ב. רואים בחוש שהילדים השותים "חלב אם" הם תמיד ילדים בריאים וחזקים, והם מפותחים יותר מן האחרים (ס' זכירה).

ג. כל מי שרוצה לשמור את ידליו ממחלות ר"ח, שיתן רק "חלב אם" (מדה לדרך מאמר א' כלל ג' פ' י"ד).

ד. אפילו שיהיה זה אמת שהילד יהיה יותר חכם אם הוא לא שותה יותר מדי "חלב אם", מה יש לו בזה אם הוא לא יהיה בריא ח"ו, מי יכול ליטול על עצמו אחריות כזו.

ה. האם שתניק את ילדה כל זמן שאפשר "חלב אם", תרויח מכך שהילד יוכל ללמוד תורה ויעבוד את הקב"ה מתוך בריאות וכח חזק, ובזכות זה הקב"ה יתן לילד הרבה חכמה והבנה (שד"ח דברי חכמים סי' צ"ה).

ו. אבל חשוב לדעת שבזמן כזה אסור לאכול בצל, שום, לב, או כבד, (הנהגות ישרות מהאריז"ל).

ז. עיין לעיל (פ"ב אות ו') מספר כף החיים.

פרק ו

המעלה הגדולה של "חלב אם"

(מהרופאים)

(רשימה זו היתה מודפסת ב"ניו יורק טיימס" (19 מרץ 977' למספרם)

ההחלטה האחרונה של הרופאים הגדולים בארצות הברית בענין חלב לילדים קטנים

א. שמניקים ילד ב"חלב אם" זה עוזר לילד שיהיה לו חיים טובים יותר, בזמן האחרון עשו סטטיסטיקה מי משתמש ב"חלב אם" ומי בחלב הסינטטי, והתברר ש40- אחוז מהאמהות משתמשות ב"חלב אם", זהו בדיוק מספר כפול מכפי שהיה לפני 15 שנים, אך מעט מאוד מבינים עד כמה טוב וחיוני הוא לילד כשמניקים אותו ב"חלב אם".

ב. בחקירות האחרונות שעשו בנושא התברר שהילדים המניקים "חלב אם" סובלים הרבה פחות ממחלות שונות, לעומת אותם הילדים שאותם האכילו מבקבוקים, וזאת למרות שאולי נתנו להם גם קצת מ"חלב אם". החקירות העלו ש"חלב אם" מחזק את המוח של הילד שיעבוד יותר טוב, ועוד זה עוזר גם לילד שלא יהיה שמן בעתיד, וגם מאוחר יותר זה עוזר נגד מחלות.

ג. בשנה האחרונה האקדמי' האמריקאנית בפידאטריקס" (זהו הארגון האמריקאי לעניני בריאות הילד) הם המליצו בפני הרואים שהללו ימליצו בפני הנשים שרק יניקו מ"חלב אם" ולא יאכילו את הילדים מחלב בקבוקים, כי ברור הוא ש"חלב אם" הוא הטוב והחזק ביותר לילד מאחר ומדובר מחלב שהוא מאותו מין, בדיוק כמו חלב של פרה לצאצאיהן.

ד. האמת היא שחוקרים אמרו בישיבת "האקדמי' לסייענס של ניו יורק אוניווערסיטי" (הארגון האמריקני למדע), שם הם חקרו את ההבדל בין החלב הרגיל לחלב האם והגיעו למסקנה כי יש בחלב האם פרטים מסויימים שאין בחלב הרגיל, וזה מה שיכול להשפיע רבות על התפתחות הילד, במיוחד כשהוא יכול לתת את הכח לילד להתגבר על על מיני מחלות ואינפקציות.

ה. לחלב הרגיל יש בהם הרבה פרויטין (סוג וויטאמין) שהוא יכול להזיק לילד, ולעומת זאת לחלב האם יש הרבה "פעטי עסיד" (חוזק מיוחד) שהוא משפיע חזק על התפתחות מוחו של הילד, דבר זה אין כלל לחלב הפרה כי זה אינו חסר כלל לחיות ובהמות.

ו. ד"ר "דז'עראלד גאל" שהוא פרופסור מיוחד לעניני ילדים והוא חוקר לעניני עצבים [דהיינו נורו קעמיסט] אמר לאדקמיה שחלב הפרה יש לה 4 פעמים כל כך הרבה פרוטין יותר מאשר לחלב אדם.

ז. ד"ר "ויליעם אי סטיני" גם הוא חוקר של האדם (דהיינו אנתרופולוג'יסט) באוניברסיטת אריזונא אומר שהפרויטן הגבוה שיש בחלב הפרה יכול להספיק לילד בכדי להשביעו, זה גם יכול לגרום לילד שבכל חייו הוא ייאלץ לאכול הרבה בכדי שיהיה לו מספיק פרוטין, וזה יחסר לו, וזאת מפני שהרגילו אותו לכך. [הכוונה היא שהוא יהיה חייב לאכול בשר יותר מאשר אדם נורמלי].

ח. פרוטין גבוה מגיע בדרך כלל מבשר בהמה שיש בה הרבה שומן, וכידוע שבשר הבהמה גורמת למחלות לב ומעיים (דהיינו קולון) וסרטן, כל זה נגרם מכך ששותים חלב פרה כשהוא קטן, כי על ידי זה הוא נאלץ לאחר מכן לאכול הרבה בשר בהמה.

בקיצור, אם מאכילים אותו בחלב פרה הוא זקוק לאחר מכן לגופו כשהוא מתפתח הרבה בשר בהמה שזה גורם למחלות רציניות ומחלת הסרטן ל"ע השם ישמרנו).

התפתחות מהירה של הילד

ט. ד"ר סטיני אמר שלא יטעו שהתפתחות מהירה הוא דבר טוב לילד [כפי שקורה שמאכילים ילד בחלב רגיל] ההיפך זה מזיק לילד.

מחלות מעיים

י. ד"ר "גול" אמר ש70- אחוז מחלב האם הוא קל לעיכול, לעומת זאת החלב הרגיל של הפרה 80 אחוז ממנו קעסין (casein) וכשהוא מגיע למעיים הוא הופך להיות כמו גבינה שהוא קשה מאוד לעיכול.

פּראָטיען

יא. ד"ר "גול" גם כן אמר שהפראטין בחלב הפרה יש בו קצת מאוד "אמינוי עסיד" ששמו סייטין, שכל ילד חדש שנולד חייב שיהיה לו, בצד השני של החלב של הפרה יש גם כן הרבה "אמינו עסיד" ששמו "פינילאלאנין" שילד חדש שנולד אינו יכול לשאת זאת בגופו, והריבוי של התוצרת הכימית יכול להביא עימו הרבה מאוד רעל כי החומר הכימי שלו הוא רעל, ולעומת זאת בצד השני לחלב האם יש לו הרבה "סייסטין" וקצת מאוד של פינילאלאנין", לחלד האדם יש גם כן הרבה מאוד "אמינו עסיד" ששמו "טאורין" שילד יכול לעשות מזה רק קצת מאוד אפילו כשהוא צריך יותר [ואת זה כלל לא ניתן לקבל לא בחלב הפרה אלא רק בחלב האם].

חקירות שעשו לאחרונה מוכיחים שה"טאורין" עוזר לעצבים שיעבדו טוב [עתה יש לנו את הפתרון על הקושיא העולמית, למה אנו שומעים לאחרונה כל כך הרבה על סבל של עצבים, ועל ילדים שחלילה לא יתפתחו? התירוץ לכך כי האכילו אותם מאז שהיו ילדים קטנים לא ה"חלב אם" אלא בכל מיני סוגי חלב ומאכלים אחרים שאין בהם את הכח לחזק את העצבים כראוי].

יב. ד"ר "גול" אמר שמן הסתם מאוד חשוב בפיתוח המוח [בלי החומר הכימי, המוח גודל עקום, יותר נכון לומר בדיוק כמו מוח של בהמה, כי הוא אוכל בדיוק כמו בהמה].

מכאן נראה כפול נא לעיין

פראטין

יא. ד"ר "גול" גם כן אמר שהפראטין בחלב הפרה יש בו קצת מאוד "אמינוי עסיד" ששמו סייטין, שכל ילד חדש שנולד חייב שיהיה לו, בצד השני של החלב של הפרה יש גם כן הרבה "אמינו עסיד" ששמו "פינילאלאנין" שילד חדש שנולד אינו יכול לשאת זאת בגופו, והריבוי של התוצרת הכימית יכול להביא עימו הרבה מאוד רעל כי החומר החמי שלו הוא רעל, ולעומת זאת בצד השני לחלב של האדם יש לו הרבה "סייסטין" וקצת מאוד של פינילאלאנין", לחלד האדם יש גם כן הרבה מאוד "אמינו עסיד! ששמו "טאורין" שילד יכול לעשות מזה רק קצת מאוד אפילו כשהוא צריך יותר [ואת זה כלל לא ניתן לקבל לא בחלב הפרה אלא רק בחלב האם].

חקירות שעשו לאחרונה מוכיחים שה"טאורין" עוזר לעצבים שיעבדו טוב [עתה יש לנו את הפתרון על הקושיא העולמית, למה אנו שומעים לאחרונה כל כך הרבה על סבל של עצבים, ועל ילדים שחלילה לא יתפתחו? התירוץ לכך כי האכילו אותם מאז שהיו ילדים קטנים לא ה"חלב אם" אלא בכל מי סוגי חלב ומאכלים אחרים שאין בהם את הכח לחזק את העצבים כראוי].

מכאן נראה כפול 2 פאגראפין נא לעיין

יב. ד"ר "גול" אמר שמן הסתם מאוד חשוב בפיתוח המוח [בלי החומר הכימי, המוח גודל עקום, יותר נכון לומר בדיוק כמו מוח של בהמה, כי הוא אוכל בדיוק כמו בהמה].

חקירות שעשו לאחרונה מוכיחים שה"טאורין" עוזר לעצבים שיעבדו טוב [עתה יש לנו את הפתרון על הקושיא העולמית, למה אנו שומעים לאחרונה כל כך הרבה על סבל של עצבים, ועל ילדים שחלילה לא יתפתחו? התירוץ לכך כי האכילו אותם מאז שהיו ילדים קטנים לא ה"חלב אם" אלא בכל מי סוגי חלב ומאכלים אחרים שאין בהם את הכח לחזק את העצבים כראוי].

יב. ד"ר "גול" אמר שמן הסתם מאוד חשוב בפיתוח המוח [בלי החומר הכימי, המוח גודל עקום, יותר נכון לומר בדיוק כמו מוח של בהמה, כי הוא אוכל בדיוק כמו בהמה].

שומן

יג. השומן של חלב האדם יש בו גם כן שומן, יש בו את השומן ששמו "פאליסאונסאטורייטעד פעטי עסיד", חלב הפרה יש בה את השומן ששמו "סאטורייטעד" [כידוע שהשומן ה"סאטורייטעד" גורמים לכך שיהיו חולי לב וכן מחלות אחרות כמו סרטן ל"ע כפי שהזכרנו למעלה וכו'].

מחלות

יד. חלב האם יש בהם גם דברים שהם נגד מחלות "אמיונוילוג'יכאל" וכן גורמי דם ששם דמם "סעליס" שהם עשויים בכדי לתת את הכוח להתמודד נגד מחלות, זה יכול להזיק לילד כשהוא עלול להתמודד עם אינפקציות.

פיטום מול מחלות

טו. ד"ר "דז'יין פיט" חוקר נגד מחלות ב"אוניברסיטת קולומביה", הוא טוען שזה יכול גם להזיק נגד ארלרגיות, חלב אם יש בהם שהוא נגד כמעט כל האינפקציות והמחלות שישנן בגופי הילדים.

טז. ד"ר "אלען ס. כנויגהאען" רופא ילדים מ"קופרמאן ניו יורק" חקר ודרש שילדים השותים חלב אם יש להם שליש מהמחלות מאשר אותן סוגי הילדים שיש להם את מחלת הפורמולא בשנה הראשונה של החיים, הוא יצא בחקירה שילדים השותים חלב אם אפילו בחודש אחד זה עוזר הרבה נגד מחלות.

קשיי נשימה

יז. בין ילדים השותים פורמולא שכיח אצלהם קשיי נשימה פי 15 מאשר אצל הילדים היונקים חלב אם.

הקאות ושלשולים

יח. הקאות ושלשולים קיימים אצל ילדים השותים חלב רגיל פי שנים יותר מאשר אצל ילדים היונקים מחלב אם.

אסונות פתאומיים אצל ילדים קטנים

יט. באנגליה מצאו שהפטריה הפתאומית של ילדים קטנים בלי סיבה מגיע הרבה יותר מאשר אצל ילדים ששותים מבקבוק.

האם!

כ. מה שהאשה אוכלת אין לזה נפקא מינא לחלב שלה, ישנם אנשים החושבים למשל שאשה המניקה אסור לאכול שוקולד, אוכל עשיר וכל מיני סוגי אוכל אחרים, אבל זה אינו נכון, היא יכולה לאכול הכל, חוץ מאשר בדבר שיש בו חשש של כשרות כמו שכתבנו לעיל שהוא מזיק מאוד לילד כפי שכתוב במדרש רבה (שה"ש פ"ד אות י"ב, יו"ד סימן פ"א סעיף ז'), שמה שהאמא אוכלת את זה יונק ואוכל הילד.

הדבר היחידי שעליו היא חייבת להיזהר שלא לקחת, הוא התרופות, או דברים אחרים הגורמים לשומנים כי יכול לעתים להיכנס לתוך החלב [הכוונה היא שכל אשה בטרם שהיא לוקחת תרופה, היא חייבת לשאול את הרופא האם אין זה מזיק לילד] אשה שהיא מעשנת [לדאבוננו] אז הילד יכול חלילה לקבל "ניקוטין" [שהוא סם המות גם בשביל האשה וגם בשביל הילד].

כא. 95% של הנשים יכולות להצליח ולתת חלב אם לילד, על פי רוב הבעיות הקיימות אצל האשה הנותנת חלב אם אינן בעיות פיזיות אלא בעיות חלומיות, האשה חוששת שאיננה יכולה לתת חלב אם והדבר גורם לה לקשיים.

כב. הדבר הטוב ביותר לאשה הרוצה להניק, שיתנו את החלב מיד לאחר הלידה, ובכל זאת מי שלא עשתה זאת, יכולה להתחיל בזאת גם אחר כך, למשל, גם אצל אשה שהילד שלה חייב להישאר שבועות שלמים באינקבטור ניתן גם אז לתת לילד חלב אם.

כג. בזמן שכזה חשוב מאוד לקרוא את הכתבה באנגלית שאנו נצטט אותו להלן, אפילו נשים שהחלו לתת פורמולא יכולים לשנות ולעבור לחלב אם, וגם האשה שנדמה לה שאין לה מספיק חלב להניק את הילד היא חייבת לתת כל זמן שהתינוק נהיה רעב, כשהכוונה היא שהיא תתן כל שעתיים, ואז ממילא תוכל להניק יותר, ואז תוכל להניק כל ארבע שעות כפי שהילד צריך להניק, ההיפך, להניק כל שעתיים מתיש מאוד את האשה ואין זה רצוי.

פרק ז

תרגום וציטוט בקיצור מכתבה שנדפסה בחודש מרץ 19

סיבוכי דם, "קאלסטרול"

א. זה סותם את הורידין, וזה גורם להתקפי לב, וגם לחץ דם גבוה ל"ע, בחלב אם יש מכך הרבה חומר כזה, אבל כשנותנים חלב אם אז מרגילים את הגוף לכך וזה אינו מזיק בשנים הבאות.

אבל כששותים חלב של פרה, ששם יש לזה אחוז מאוד נמוך של זה, אז הילד אינו רגיל לכך וזה יכול להזיק לו בעתיד. [למאכלים יש קאסטרול, בשר ומוצרים שמנים אחרים שמזה אוכלים הרבה בשנים הבאות, במילא חשוב מאוד שהגוף יהיה רגיל לכך, כדי שלא תהיה לו השפעה רעה].

מיניראלען

ב. בחלב אנוש יש פחות מיניראלען מאשר בחלב פרה, החוקרים אומרים שזו מעלה גדולה שיש פחות מיניראלים, כי הורידים של הילד אינם יכולים לשאת כמות כזו של קאלסטרול, עוד הם אומרים שפורמולא גורמים לבעיות של שלשולים והקאות, וכאבי בטן.

קאלציום ופאספאראות

ג. בחלב אם גורמים שני המינירלאים בדיוק כפי שזה צריך להיות, זה חשוב מאוד לעצמות, ובמיוחד ל..געדערעם.. רואים שילד ששותה חלב אם אין אצלהם כמעט מחלת "קונוואלשענעס"

חליים מסויימים

ד. ד"ר "דזעין פוד" אומר שחוקרים מצאו שחלב אם שומר מפני מחלות,("פאליא" - "מאמפס" ועוד מהרבה מחלות) וכן מפני מחלות מעיים, יש לזה חומר כזה ששמו "פּיפידאס פאקטאר" שהוא נאבק נגד המחלה.

מחלות ילדים

ה. חלב אם עוז להתפתחות ששמם "לאקטווואסילאויס ביפידויס" ושזה הורג את כל החיידקים הרעים שנכנסים לגוף, [במיוחד בבני מעיים ].

הערה: גוף האדם הוא מלא עם חיידקים טובים ורעים, וחייבים שיהיו הרבה טובים בכדי שיוכלו להיאבק נגד הרעים.

לכן כמעט ואין לילדים השותים חלב אם שלשולים, כאבי מעיים וכאבי בטן.

אם לאם אין מספיק חלב אז היא יכולה להוסיף עוד חלב רגיל, כי להתגבר נגד אינפקציה טוב גם כך.

תלמדו איך לחסוך כסף

ו. אלו הנותנים פורמולא עולה להם בכל שבוע בערך 19$ ואלו הנותנים חלב אם עולה להם לשבוע אולי 3$ בגלל האוכל הנוסף שהאם צריכה לאכול.

ז. אם יש לכם בעיה עם חלב האם אתם יכולים לפנות מיד לארגון ה"לאלאש", להם יש עצות נהדרות, במיוחד בשביל אלו שעובדים ורוצים לתת חלב אם.

ח. גם הודיעו שבקונסומער רעפּאָרט'ס דף 165 שהחברות המייצרות את הדז'ארס מכניסות הרבה מלח וסוכר ועוד חומרים שהם בכלל לא בריאים לילדים הקטנים.

עוד הם מראים מכונה קטנה שניתן לקנות אותה במחיר מוזל שאפשר בה לעשות את האוכל לבד בתוך 15 שניות.

ט. אנו מקוים בקרוב לארגן ארגון מיוחד בשם "çìá éùøàì" ששם אנו נמסור את כל האינפורמאציה בענין חלב האם, כל אלו המעונינים לעזור מתבקשים לפנות אלינו.

י. בגלל סיבות טכניות לא יכול להיכנס כל הכתבה בענין הקאונסומער שנכתב באנגלית ותורגם על ידנו, אנו מקוים להעתיק אותו בהרחבה בעתיד בחלקים שייצאו לאור.

יא. שלא תרשו לעצמכם שירמו אתכם, כאשר הארגונים מפרסמים מודעות המספרים לכם שהחלב הוא חבל טוב, וכי מדובר בחלב בריא, כל זה מדובר במודעות מסחריות ואינם מתכוונים לדבר.

פרק ח

השגחות והכשרים

א. מה נאמר ומה נדבר, ענין הכשרות וההכשרים הן מן המצוות שהצבור דורך ברגלו, כל אחד עושה לעצמו פשטים, מה מותר ומה אסור, מה להחמיר הגם שהחומרא בכלל מיותרת, ומקילים בדברים שחייבים להחמיר שם, וכל זאת בגלל חוסר ידע, ורוב היהודים המדקדקים בכשרות הרוצים לדעת, ורוצים להישמר מפני חשש של איסור, סומכים על על כל מיני השגחות שכתוב עליהם באותיות של קידוש לבנה כשר למהדרין מן המהדרין ובהכשר של רב מסויים, הגם שהוא מכיר את אותו רב בעל המכשיר, שבעניני כספים הוא בוודאי לא היה סומך עליו.

ב. אבל אח יקר עליכם לדעת שענין ההשגחה ונתינת ההכשרים הוא ענין חלש מאוד, הנסיונות שלהם גדולים, ובמיוחד במדינתנו, ובבתי החרושת הגדולים שתהליך ייצור המאכל הוא מאוד מסובך, כל זה הוא חוץ מכך שהרב המכשיר חייב להיות ירא שמים גדול, שחייב לדעת את האחריות הגדולה במיוחד כשאלפי אנשים אוכלים מהשגחתו.

ג. אך חוץ מכל זה בכדי לתת השגחה הוא חייב להיות חכם בכדי שיוכל להבין את כל התהליך המסובך כנ"ל, שעל פי רוב, שום מאכל תהליך יצירתו מתחילה ועד סוף אינו נעשה במקום אחד, אלא מרכיבים חלקי מוצרים הנעשים בבתי חרושת אחרים, לעתים עשרות דברים ויותר, ולעתים אף התוצרת שקונים מבתי החרושת האחרים גם הם מייצרים בתהליך של ייצור כשהם קונים דברים מוכנים ממפעלים אחרים הפרושים בכל חלקי הארץ וחוץ לארץ, ושחייבים לשמור עליהם באלף עינים וכבבת עין.

ד. הוא גם חייב להיות פקח בכדי להבין את כל השקרים שהבעל הבית מסוגל לעשות, ובודאי רב שהוא תמים אין לו את היכולת לכך כי השקרים כל כך חזקים כפי שיכולים לראות בספרי האחרונים הכותבים על השאלות השונות שנולדו בזמנם (ראה דוגמא בספר נפש ישעי' ח"א עמוד קל"ד) ועוד עשרות עובדות כאלו מצאנו בשו"ת אחרונות ואכמ"ל.

ב. אבל אח יקר עליכם לדעת שענין ההשגחה ונתינת ההכשרים הוא ענין חלש מאוד, הנסיונות שלהם גדולים, ובמיוחד במדינתנו, ובבתי החרושת הגדולים שתהליך ייצור המאכל הוא מאוד מסובך, כל זה הוא חוץ מכך שהרב המכשיר חייב להיות ירא שמים גדול, שחייב לדעת את האחריות הגדולה במיוחד כשאלפי אנשים אוכלים מהשגחתו.

ג. אך חוץ מכל זה בכדי לתת השגחה הוא חייב להיות חכם בכדי שיוכל להבין את כל התהליך המסובך כנ"ל, שעל פי רוב, שום מאכל תהליך יצירתו מתחילה ועד סוף אינו נעשה במקום אחד, אלא מרכיבים חלקי מוצרים הנעשים בבתי חרושת אחרים, לעתים עשרות דברים ויותר, ולעתים אף התוצרת שקונים מבתי החרושת האחרים גם הם מייצרים בתהליך של ייצור כשהם קונים דברים מוכנים ממפעלים אחרים הפרושים בכל חלקי הארץ וחוץ לארץ, ושחייבים לשמור עליהם באלף עינים וכבבת עין.

ד. הוא גם חייב להיות פקח בכדי להבין את כל השקרים שהבעל הבית מסוגל לעשות, ובודאי רב שהוא תמים אין לו את היכולת לכך כי השקרים כל כך חזקים כפי שיכולים לראות בספרי האחרונים הכותבים על השאלות השונות שנולדו בזמנם (ראה דוגמא בספר נפש ישעי' ח"א עמוד קל"ד) ועוד עשרות עובדות כאלו מצאנו בשו"ת אחרונות ואכמ"ל.

ב. אבל אח יקר עליכם לדעת שענין ההשגחה ונתינת ההכשרים הוא ענין חלש מאוד, הנסיונות שלהם גדולים, ובמיוחד במדינתנו, ובבתי החרושת הגדולים שתהליך ייצור המאכל הוא מאוד מסובך, כל זה הוא חוץ מכך שהרב המכשיר חייב להיות ירא שמים גדול, שחייב לדעת את האחריות הגדולה במיוחד כשאלפי אנשים אוכלים מהשגחתו.

ג. אך חוץ מכל זה בכדי לתת השגחה הוא חייב להיות חכם בכדי שיוכל להבין את כל התהליך המסובך כנ"ל, שעל פי רוב, שום מאכל תהליך יצירתו מתחילה ועד סוף אינו נעשה במקום אחד, אלא מרכיבים חלקי מוצרים הנעשים בבתי חרושת אחרים, לעתים עשרות דברים ויותר, ולעתים אף התוצרת שקונים מבתי החרושת האחרים גם הם מייצרים בתהליך של ייצור כשהם קונים דברים מוכנים ממפעלים אחרים הפרושים בכל חלקי הארץ וחוץ לארץ, ושחייבים לשמור עליהם באלף עינים וכבבת עין.

ד. הוא גם חייב להיות פקח בכדי להבין את כל השקרים שהבעל הבית מסוגל לעשות, ובודאי רב שהוא תמים אין לו את היכולת לכך כי השקרים כל כך חזקים כפי שיכולים לראות בספרי האחרונים הכותבים על השאלות השונות שנולדו בזמנם (ראה דוגמא בספר נפש ישעי' ח"א עמוד קל"ד) ועוד עשרות עובדות כאלו מצאנו בשו"ת אחרונות ואכמ"ל.

ב. אבל אח יקר עליכם לדעת שענין ההשגחה ונתינת ההכשרים הוא ענין חלש מאוד, הנסיונות שלהם גדולים, ובמיוחד במדינתנו, ובבתי החרושת הגדולים שתהליך ייצור המאכל הוא מאוד מסובך, כל זה הוא חוץ מכך שהרב המכשיר חייב להיות ירא שמים גדול, שחייב לדעת את האחריות הגדולה במיוחד כשאלפי אנשים אוכלים מהשגחתו.

ג. אך חוץ מכל זה בכדי לתת השגחה הוא חייב להיות חכם בכדי שיוכל להבין את כל התהליך המסובך כנ"ל, שעל פי רוב, שום מאכל תהליך יצירתו מתחילה ועד סוף אינו נעשה במקום אחד, אלא מרכיבים חלקי מוצרים הנעשים בבתי חרושת אחרים, לעתים עשרות דברים ויותר, ולעתים אף התוצרת שקונים מבתי החרושת האחרים גם הם מייצרים בתהליך של ייצור כשהם קונים דברים מוכנים ממפעלים אחרים הפרושים בכל חלקי הארץ וחוץ לארץ, ושחייבים לשמור עליהם באלף עינים וכבבת עין.

ד. הוא גם חייב להיות פקח בכדי להבין את כל השקרים שהבעל הבית מסוגל לעשות, ובודאי רב שהוא תמים אין לו את היכולת לכך כי השקרים כל כך חזקים כפי שיכולים לראות בספרי האחרונים הכותבים על השאלות השונות שנולדו בזמנם (ראה דוגמא בספר נפש ישעי' ח"א עמוד קל"ד) ועוד עשרות עובדות כאלו מצאנו בשו"ת אחרונות ואכמ"ל.

מנחת יהודה פייל ן

ה. בגלל הטכניקה הקיימת כיום, החששות התרבו יותר ויותר, וחייבים שיהיה לנו 100 זוגות עינים בכדי שנוכל לטפל בכל הענינים, (רב מומחה גדול בעניני כשרות אמר לפני שנים שהכשר יכול לתת רק תם או קל, ולדאבוננו כיום המצב שרוב המאכלים יש להם כיום כאלו השגחות), ועם כל זה חייב הרב שיהיה לו סייעתא דשמיא, שלא ייצא על ידו חלילה מכשול ותקלה, אבל בודאי שרק על בטחון אסור לסמוך רק בעל המכשיר חייב בכל הכוחות והחושים והידיעות לדאוג לכך שזה יהיה בתכלית הכשרות.

ו. גם ברור שלרב המכשיר את את הכוח, זמן, ואפשרות, לעמוד כל המזן ולשמור איך שעושים את המאכל מתחילתו ועד סופו, וברוב המקרים מגיעים הרבנים מזמן לזמן למקום ובודקים ברפרוף, ולעתים מגיעים הרבנים רק אחת לשלשה חדשים ובמקרים רבים אחרים אחת לחצי שנה, ובמפעלים המרוחקים עוד יותר הם מגיעים אחת לשנה, הם נוסעים דרך ארוכה מגיעים למקום מסתכלים כמה דקות, וחוזרים לביתם, וממילא אין להם כל שליטה על הנעשה במקום, אינם יודעים את התהליך כראוי, והבעל הבית עושה במקום כבתוך שלו.

ז. רוב ההשגחות תובעות משגיח תמידי במיוחד בתוצרת שיכול להיות שם חשש שאפשר שם לערבב משהו כשרוצים להוסיף לזה טעם או שחושבים שמסייעים בכך לבריאות, כשהחומר מסוגל לשמור על התוצרת זמן ארוך יותר, או שמבקשים לחסוך כסף, שאז לא יעזור אפילו אם הוא יגיע למקום שלשה פעמים ביום, כל עוד שאין במקום משגיח תמידי שאין הבעל הבית משלם לו אלא הרב המכשיר, וגם אז חייב הרב להגיע מפעם לפעם ולבחון האם לא שינו את תהליך הייצור, והאם אל התעוררו במשך הזמן חששות חדשים, במיוחד היכן שצריך להכשיר, וכן היכן שקיימות שאלות חייב הרב בעצמו ללכת ולא לסמוך על המשגיח.

ח. מי מדבר עוד מהמקומות היכן שהרב בכלל לא מסתכל שם, והוא סומך לגמרי על יושרו של בעל הבית, שזהו בפירוש נגד ההלכה, (שו"ע יו"ד סי' י"ח, תבו"ש, דרכ"ת ושאר אחרונים).

ט. ידועים דבריו הקדושים של כ"ק מרן אדמו"ר מסאטמאר שליט"א שאמר פעם באסיפה של רבנים, לאחר שאחד מגדולי הרבנים ציין על אחד מבעלי בתי החרושת שהוא יהודי ירא שמים וממילא הוא אינו זקוק כלל להשגחה, וכאשר שמע זאת האדמו"ר מסאטמאר הוא רתח מזעם ואמר, שאפילו אם הוא בעצמו היה בעל בית החרושת הוא לא היה נאמן ורק אם היה במקום משגיח רק אז ניתן להכשיר עכדה"ק.

י. המקומות היחידים שיש להם משגיח תמידי גם שם חייבים להימנע מלאכול את התוצרת שלהם, ראשית כי המשגיח מקבל תשלום מבעל הבית ולכן הוא מפחד לדבר יותר מדאי כי הוא חושש שמא יפסיד את פרנסתו, שנית, המשגיח חייב להיות מבין על כל מיני שחיתות שבעל בית החרושת יכול הכל לעשות והוא חייב להבין טוב בכל תהליך הייצור וגם בתהליך המכונות, וכל זה חוץ ממה שהזכרנו למעלה, הוא חייב להיות בקי בהלכות רבות.

יא. הלבושי מרדכי הקדוש (מהד"ת יו"ד סי' ז') מלמד אותנו את דרך התורה, איזה תפקיד מונח על המשגיח, ומה חייבים להיות תפקידיו, בכדי שהוא יוכל להיות בטוח שבעזהי"ת לא ייצא על ידו שום מכשול, ושילדים יהודים יאכלו רק אוכל כשר, וכך הוא כותב:

יב. המשגיח אסור לו לעזוב את בית החרושת אפילו לא לרגע אחד, הוא חייב להסתכל על כל פנה הכל מה נעשה, ואם מרחיבים קצת את בית החרושת, ושבגלל ההרחבה המשגיח אינו מסוגל לפקח על כל המפעל, ולכן הוא חייב להסתובב הלוך ושוב, אז חייבים להעמיד משגיחים נוספים (הכוונה היא בקיצור, שהמשגיח חייב לעמוד במקום אחד, ושמם להביט על כל הנעשה, ואם הוא אינו יכול חייבים להעמיד לצדו משגיחים בכדי לאפשר זאת).

יג. היום לדאבוננו כלל לא שייך דבר כזה, במקום הגדול ביורת אין יותר מאשר משגיח אחד, וגם זאת מחשיבים זאת לבעל הבית למסירות נפש גדולה, כי כפי שכבר הזכרנו למעלה הבעל הבית מסתכל על הכיס, והוא אינו מסתכל על ההיסור של הכשרות, ממילא זה נחשב אצלו כאילו שהוא ממן אדם שמסתובב אצלו ואינו עושה דבר, אבל אין לו ברירה הוא נאלץ לשלם לו, כי הרב המכשיר תובע זאת, ואכן במקומות מסוימים הבעל הבית אינו יכול לשאת זאת, והוא נותן למשגיח תפקיד לעבוד, וממילא איזה פנים יש להשגחה כזו?

יד. כותב הלבושי מרדכי שכל השמגיחים חייבים להיות יראי שמים, ועל כך גם אין מדקדקים ראשית, כי ירא שמים אינו מאפשר לעצמו במיוחד לא בזמננו לקחת על עצמו אחריות כל כך גדולה, שכלל ישראל יאכל על השגחתו.

טו. רוב המשגיחים נבחרים לא על פי רמת היראת שמים שלהם, או לומדי תורה, אלא על ידי פרוטקציה אצל הרב המשכיר, כאשר קרוב או ידי פונה אליו, והוא מסדר לו עבודה של השגחה, וממילא אז כלל אין מסתכלים על היראת שמים.

טז. עוד מציין שם הלבושי מרדכי, שהשמגיח חייב שיהיו בידו כל המפתחות של המקרר, הפריזער וכן הלאה, וכן את מפתחות בית החרושת, בכדי שיוכל להיכנס מתי שהוא חפץ ביום ובלילה, והוא אכן חייב להיכנס לשם מדי פעם בשעות הלילה לבחון האם לא עושים משהו בשעות הללו. [כיום כלל אין דבר כזה שלמשגיח יהיה מפתח וכי הוא יוכל לבוא למקום בשעות כאלו]| (וכן חלק של המוצרים המגיעים לבית החרושת מיוצרים במפעלים אחרים (כפי שהדבר קיים במרבית המאכלים) לכן גם שם חייבים לשמור על כך בדיוק).

יז. ועל כך מסיים הלבושי מרדכי שמשגיח שהולך ובא (יוצא ונכנס) אין למשגיח כזה כל ערך, [יוצא לפי דבריו שהיום אין כל אפשרות לאכול שום אוכל אלא רק אוכל הנעשה בבית].

יח. אבל האמת היא שאין לנו כל צורך לרוץ עד ללבוש מרדכי, כי רבה של צאנז הקדוש זי"ע כותב כבר בזמנו (שו"ת ד"ח ח"ב השמטות סי' מ') כדלהלן: לסמוך כיום על הכשר כלל אינו ראוי אפילו על הרבנים השכרים ביותר, כי יוצאים מכך מכשולים רבים.

יט. המורה הוראה העולמי המפורסם [הג' רפ"ה הורביץ] כותב בספרו (פח"ז י"א או' א') זה שרוצה לשמור את נשמתו שירחיק את עצמו מכל סוג אוכל ושתיה שלא נעשה בבית.

כ. אותו דבר כותב גם ר' הלל קאלאמייער זצ"ל (מקרי דרדקי פ' בא) אם המוכר הוא בעל בית חרושת [לא אחד שעושה לעצמו בבית בלבד] אפילו כשיש לו הכשר אסור להאמין לו.

כא. בעוה"ר המצב הוא כזה שרוב האנשים סומכים על הרבנים המכשירים שכל מהווים הוא כסף מה השם מרויחים על זה שהם נותנים השגחה. הם מבקרים שם רק מפעם לפעם, הוא מסתכל לצדדים בכדי לצאת ידי חובה, ולעתים הוא חושש מבעל הבית, ולכן הוא אינו חוקר ודורש מספיק כפי שצריך לעשות בכדי לדעת כל מה שמכניסים לתוך המאכל, שלעתים רבות יש בהם חשש של איסורי דאורייתא נבלה וטריפה ממש רח"ל, הוא לוקח רק בחשבון שהדבר יכול לגרום לו הפסד ממון וכדומה.

לעתים רבות על אף שידוע לו על הרבה חששות, הוא מנסה להעמיד התירים רבים ככל שניתן בכדי להכשיר את המאכל, על אף שלהיתירים שלו יש יסודות מאוד רעועים.

כב. כל זה נובע מכך שהוא חושש לבקר יותר מדי את בעל הבית כשהוא יכול לעתים להדיחו מתפקידו, במיוחד כשברור לו שהוא יוכל למצוא תפקיד שני בקלות, ומכל זה יוצא שאלפי יהודים נכשלים במאכלות אסורות בלי שהם יודעים על כך, כפי שהעובדות הוכחו אפילו אצל רבנים גדולים ד' ישמרנו.

כג. חלק גדול מן המכשירים מקבל את כספו לא בשל ההשגחה החזקה שלו, אלא ההיפך בשל העלמת עין מבעיות שונות, וזאת כשאינם נותנים את הדעת למה שהם רואים באמת, וכל ההשגחה נוטל רק הבעל הבית בכדי להסוות את עיני ההמונים בכדי שיחשבו שהמוצר כשר כשיסמכו על בעל המכשיר והשגחתו כשהוא ידוע ומפןרסם כרב גדול בתורה וכדומה.

כד. יותר ויותר בעלי מכשיירם סומכים למעשה על בעלי מכשיירם אחרים, מאחר ובמוצרים שמייצרים מכניסים מוצרים מוכנים שעליהם נותנים הכשרים רבנים אחרים והוא נאלץ לסמוך על אותם בעלי המכשירים, פירושו של דבר שהמאכל יכול להיות מעורב במוצרים של בעלי מכשיירם שונים, כשיתכן שהיהודי הקונה את המוצר בעצם רק מסתמך על אותו רב הנותן את ההשגחה ולא על הרב שנתן את ההשגחה על המוצר שהכניסו לתוך אותה תוצרת.

וזאת כבר בעובדה הטובה ביותרא, כי רוב רובם של המוצרים הכשרים אין לתוצרת שמכניסים לתוך אותה תוצרת כלל הכשר, והרב סומך על היתרים שונים, כי ברור שהרב בעל המכשיר אינו מסוגל - גם כשירצה בכך - ללכת לבדוק ולשמור על כל מאות המפעלים המייצרים את התוצרת בכל רחבי אמריקה ולעתים אף במדינות מרוחקות בגלל מוצר אחד שיהיה מרישא ועד גימרא בהליך כשר.

כה. אנשים אומרים אותי כלל לא מעניין, להכות יכו את הרב בעולם הבא, הטענה כולה שקרית, כי הגם שהרב יקבל את עונשו בעולם הבא על שהחטיא את ההמונים, אבל זה לא יפטור את מי שאכל מן התוצרת שסמך בעינים עוורות על בעל המכשיר מבלי שבדק היטב בחקירות ודרישות שאכן ניתן לסמוך על הרב הנותן השגחות טובות.

מכאן כפול

כא. בעוה"ר המצב הוא כזה שרוב האנשים סומכים על הרבנים המכשירים שכל מהווים הוא כסף מה השם מרויחים על זה שהם נותנים השגחה. הם מבקרים שם רק מפעם לפעם, הוא מסתכל לצדדים בכדי לצאת ידי חובה, ולעתים הוא חושש מבעל הבית, ולכן הוא אינו חוקר ודורש מספיק כפי שצריך לעשות בכדי לדעת כל מה שמכניסים לתוך המאכל, שלעתים רבות יש בהם חשש של איסורי דאורייתא נבלה וטריפה ממש רח"ל, הוא לוקח רק בחשבון שהדבר יכול לגרום לו הפסד ממון וכדומה.

לעתים רבות על אף שידוע לו על הרבה חששות, הוא מנסה להעמיד התירים רבים ככל שניתן בכדי להכשיר את המאכל, על אף שלהיתירים שלו יש יסודות מאוד רעועים.

כב. כל זה נובע מכך שהוא חושש לבקר יותר מדי את בעל הבית כשהוא יכול לעתים להדיחו מתפקידו, במיוחד כשברור לו שהוא יוכל למצוא תפקיד שני בקלות, ומכל זה יוצא שאלפי יהודים נכשלים במאכלות אסורות בלי שהם יודעים על כך, כפי שהעובדות הוכחו אפילו אצל רבנים גדולים ד' ישמרנו.

כג. חלק גדול מן המכשירים מקבל את כספו לא בשל ההשגחה החזקה שלו, אלא ההיפך בשל העלמת עין מבעיות שונות, וזאת כשאינם נותנים את הדעת למה שהם רואים באמת, וכל ההשגחה נוטל רק הבעל הבית בכדי להסוות את עיני ההמונים בכדי שיחשבו שהמוצר כשר כשיסמכו על בעל המכשיר והשגחתו כשהוא ידוע ומפןרסם כרב גדול בתורה וכדומה.

כד. יותר ויותר בעלי מכשיירם סומכים למעשה על בעלי מכשיירם אחרים, מאחר ובמוצרים שמייצרים מכניסים מוצרים מוכנים שעליהם נותנים הכשרים רבנים אחרים והוא נאלץ לסמוך על אותם בעלי המכשירים, פירושו של דבר שהמאכל יכול להיות מעורב במוצרים של בעלי מכשיירם שונים, כשיתכן שהיהודי הקונה את המוצר בעצם רק מסתמך על אותו רב הנותן את ההשגחה ולא על הרב שנתן את ההשגחה על המוצר שהכניסו לתוך אותה תוצרת.

וזאת כבר בעובדה הטובה ביותרא, כי רוב רובם של המוצרים הכשרים אין לתוצרת שמכניסים לתוך אותה תוצרת כלל הכשר, והרב סומך על היתרים שונים, כי ברור שהרב בעל המכשיר אינו מסוגל - גם כשירצה בכך - ללכת לבדוק ולשמור על כל מאות המפעלים המייצרים את התוצרת בכל רחבי אמריקה ולעתים אף במדינות מרוחקות בגלל מוצר אחד שיהיה מרישא ועד גימרא בהליך כשר.

כה. אנשים אומרים אותי כלל לא מעניין, להכות יכו את הרב בעולם הבא, הטענה כולה שקרית, כי הגם שהרב יקבל את עונשו בעולם הבא על שהחטיא את ההמונים, אבל זה לא יפטור את מי שאכל מן התוצרת שסמך בעינים עוורות על בעל המכשיר מבלי שבדק היטב בחקירות ודרישות שאכן ניתן לסמוך על הרב הנותן השגחות טובות.

מנחת יהודה פייל ח

כו. שלא יטעו שבכך שיודעים בבטחה שהרב הוא גדול בתורה יר"ש באמת אז זה כבר מספיק, כי כפי שכבר הזכרתי קודם שלרב המכשיר חייב שיהיו מעלות שלרוב בעלי הכשירים אין. (ראה לעיל).

כז. עוד חייבים לדעת כל אלו המחפשים דוקא מן המובחר, ולא רוצים להשתמש במה שמותר רק בשעת הדחק ועליהם התרים שוניפ, עליכם לדעת כי הינכם חיים בטעות גדול כי אין כמעט (מחוץ מיחידים ממש) שום מאכל שהוא באמת כשר למהדרין מן המהדרין, ושעל זה הרב בעל המכשיר אינו בעל אחריות, כי האחריות רק על הכשרות ולא על ההידור.

לכך אנו נצטט כאן את דברי אלקים חיים שאת זה כתב כ"ק אדמו"ר מסאטמאר זצ"ל בתשובתו (נדפס בנפש ישעי' ח"א עמוד תכ"ג ע"ש דה"ק באריכות) שאנו רק נעתיק כמה שורות הנוגעים לעניננו.

וזל"ק (בד"ה הנה מה) האם על ההכשר רשום אופן ההשגחה, הוא הלא כותב רק שהמוצר כשר, וכך אכן האמת על פי ההלכה, והלא כל הענינים העומדים תחת השגחת בי"ד אז באופן כזה כשמביאים בפני הבי"ד בשר שיש עליהן שאלה ובי"ד מתיר, או ריאות שיש עליהם שאלות ובי"ד מתיר בשל הפסד מרובה על אף שההיתר הזה הוא רק בשעת הדחק ובהפסד מרובה, וגם זה המדקדק במעשיו אינו יודע כלל שהבשר שהוא אוכל היה עליהן שאלות שעל אף שנפסק שהן כשרות הוא לא היה אוכל אותן, הקונה רואה שכתוב כשר ואינו יודע כלל איזו מידת כשרות על המוצר כו', אותו דבר במצות שנשים אופות כו' ואותו דבר אצל יין וכו'.

כולם יודעים שבי"ד פוסק רק מה שהוא מעיקר ההלכה, וכל מי שמדקדק מתעניין בפרטיות, ואינו סומך עלל ההכשרים.

ואם ישנם אנשים שאינם מבינים את לשון החכמים הללו לבד טועים וגרמו לעצמם הפסד, אבל החכמים (הרבנים) אינם רוצים לשקר ח"ו עע"ש באריכות גדולה.

עוד כותב שם הרבי זצ"ל שהתהליך הזה חייב לביות, כי אחרת אף רב לא יוכל לתת הכשר, והצבור יבא לידי אכילת מאכלות אסורות, אבל באמת על הצבור לדעת כי ההכשרים אינם בשביל המדקדקים, כי הללו אסור להם לסמוך על הכשרים כלל שנעשו רק בשביל פשוטי המון העם.

כח. עוד כותב שם הרבי זצ"ל שמאחר וההכשר אינו מיועד למדקדקים, לכן שהרבנים ימנעו מלכתוב על המוצרים כשר למהדרין מן המהדרין, כי סתם אנשים יקנו את המוצר אפילו אם יהיה כתוב רק המילה "כשר", ולכן כשכותבים מהדרין מן המהדרין מטעים בזאת את המדקדקים הסבורים שהמוצר טוב גם בשבילהם.

כט. יוצא מכל הנ"ל שכל המוצרים שיש עליהם את הנוסח למהדרין או תעמולה דומה הרי שהוא שקר גמור ושלא יאמינו להם.

בפרט היום כפי שכבר כתבנו קודם, הלאוי שזה יהיה כשר בשעת הדחק, כי לדאבוננו המשכולות כל כך גדולים שחלק גדול מן המאכלים עם ההכשרים הטובים ביותר יש להם בעוה"ר חששות גדולים, בפרט כפי שהרבי מסאטמאר זצ"ל כותב בהמשך שמצב זה חמור במיוחד בתקופתנו ששכיח פרצות (הסוחרים עושים כל מיני תעלולים כו') אי אפשר כלל לסמוך סתם על חזקת כשרות, ושהיום המצב השתנה בתכלית והוא גרוע בהרבה בגלל הערמומיות הגדולה והקונים נכשלים כשאינם יודעים מי ומה במאלכים עיי"ש באריכות.

ל. ע"כ אני מודיע ומזהיר את הצבור שלא ירמו את עצמם שהגם שאוכלים מכל ההכשרים הטובים אז נחשבים למדקדק ויהודי יפה, בפרט שאת התשובה הזו כותב רבנו לפני המלחמה שמאז המצב הפך להיות גרוע בהרבה, בפרט באמעריקא שם מייצרים בכל בטכניקה החדישה ביותר כידוע.

לא. כל מה שמייצרים ועושים בבית הוא הרבה יותר טוב ובטוח ממה שקונים עם ההכשר הטוב ביותר (חוץ ממה שמכניסים דברים מוכנים לתוצרת שאז שוב נופלים לחששות אפילו כשעושים זאת לבד).

לב. עוד ראיתי בהרבה בתים יהודיים ששם אפילו כשבדרך כלל מדקדקים בכשרות (על פי הבנתם), אבל לילדים נותנים מכל סוגי הממתקים, כמו סוכריות, שוקולדות, עוגיות, עוגות, וכו' וכו', וכך גם בבית הספר או בחדר בכיתות הנמוכות שהלמדים והמורות נותנים לילדים הכל מכל הבא ליד (וזאת גם לילדים שבבית כלל אין משתמשים בכל אותן התוצרת) הכוונה היא למשוך את הילדים ללימוד אבל למעשה יוצא מכך ההיפך, במאכלים הללו רק גורמים שמקלקלים יותר בעוה"ר, שכיום יש מתוכם מאות סוגי מינים, זה מגיע בחבילות מוכנות כשעליהן מתנוסס המילה כשר, ולעתים רבות כשאין כלל עליהן הכשר , ואפילו כשיש כן הכשר ברוב הפעמים אי אפשר כלל לסמוך עליהם.

הרבה פעמים אפילו כשהרב כבר אינו חי עוד, או שכאותו רב הוריד את ההכשר מן המוצר, עדיין משתמשים בשמו, ולעתים אף מדפיסים שם של רב שכלל אינו קיים, אך הסוחרים יודעים כי בשביל לרמות את הצבור זה מספיק, ואין בעוה"ר כלל מיש ימחה על אותה הפקרות.

לג. וגם אלו שהם באמת כן מדקדקים הם מורים לעצמם היתר לילדים קטנים בני 3-2 ומבוגרים יותר לתת להם כל מיני ממתקים שהכשרות שלהם רופף, וכן גם נותנים להם ויטאמינים וסיריולס שרבנים מובהקים העדיו על אותן המוצרים שיש עליהם חששות גדולים.

לד. כן סומכים על החוק המחייב את בעל התוצרת לכתוב מה מכיל המוצר, שכיום כבר יודע כל אחד שלא ניתן כלל סמוך על כך כי:

1. המאכלים מבושלים, אפויים, וצלויים באותן הכלים שיש בהם חשש טריפה.

2. לכל מאכל יש על פי החוק אחוז מסויים כמה שמותר להכניס בתוכן תוצרת אחרת ואת זאת יד רק לדווח לממשלה, אך על המוצר מותר לכתוב נקי ב100- אחוז, ובכל מאכל ישנו אחוז שונה כמה מותר לערב, ולכן אי אפשר כלל להביא ראי' ממאכל אחד על משנהו.

3. מומחים גדולים העידו שעם כל ההחמרה והשמירה של הממשלה בכל זאת ישנם רמאויות גדולות, וזאת לאו דוקא מצד הכשרות אלא בשל סיבות אחרות, בעלי בתי החרושת מכניסים דברים אחרים שהם יותר זולים בשבילהם או שהוא עושה את המאכל יותר טוב אבל הממשלה אינה מאפשרת להם לעשות זאת, ולכן הם נאלצים לרמות, ולא ניתן כלל לסמוך על מכוכני הבדיקה הבודקים את התוצרת, כי ניתן לעשות מן עיסקה בכך שיאשרו שהכל בסדר.

לה. זוהי טעות עולמית לחשוב שהכשרות כאן באמעריקא טובה יותר מכשרות באירופה כפי שהיה בעבר, טעות זו נובעת מכך שבאירופה היו הרבה שאלות כשמצאו דברים רבים ורצו לרבנים לשאול שאלות, ואז היו מקימים קול צעקה ותצקנו, אך כאן עושים הסוחרים כרצונם, הם אינם מספרים לציבור על הבעיות המתעוררות, הם רוצים כסף וכבוד, לעתים שהם מרמים ולעתים הם מפעילים טרור ובכך הם מרמים את דעת הקהל, ובכך הם סוץמים את פה הצבור ודעת הקהל המוחים על חסרונות ועוולות הקורים בשטח הכשרות.

המצב שונה בהרבה כאן, וזאת בשל הטעם שהזכרנו קודם שכאן הכל מיוצר בתהליך מסובך, בבית היה כל האחריות וההשגחה של הרב על הבשר, חלב, יין וכו', אבל בקבוקים וחבילות עם אלפי מוצרים מוכנים לא היה כמעט שכיח להשיג, ולכל קהלה קטנה היה בית מטבחיים משלה עם שוחטים ובודקים, וכן דברים אחרים הכל משלה, ולכן הרב בעזרת המשגיחים התמידיים לא היה קשה לשלוט על כל מהלך התוצרת, ובמיוחד כשהוא כלל לא היה תלוי בבעלי בתים ולא היה מקבל כסף כלשהו בשביל השהגחות שכאן הם בכלל לא קיימים ולכן יצא במשך המזן הרבה מכשולות.

במיוחד כשהכל נשעה בבתי חרושת רחוקים שפשוטי המון עם כלל לא יעלה על דעתם לפנות לשם ולבדוק האם הכל על הצד הטוב ביותר, כפי שהיו רגילים בבית, ואפילו כשהוא כבר כן היה נוסע לשם לא היו מכניסים אותו כלל ובודאי שלא היו מראים לו את כל הסודות, וחות מזה הוא במילא לא יבין את כל הטכניקה של התוצרת איך היא מיוצרת ובאיזה תהליך, ולכן חייבים לסמוך על הסוחר או הרב המכשיר המקבל מהסוחר את כספו בעוה"ר.

לו. עוד חילוק קיים כאן שכאן נעשה הכל בכמויות בשביל עשרות אלפי אנשים שגם זה גורם לרב שיהיה חייב לסמוך על התירים שונים כמו הפסד מרובה, שבבית בעת שהיתה קיימת שאלה יכלו יותר להחמיר, ואם לא יכלו הרי שבעלי המהדרין ידעו על כך ונזהרו שלא להשתמש באותה תוצרת וד"ל.

לז. ומי מדבר כלל על אותם אלו הקובעים את סעודתם בכל מקום, אוכלים אצל כולם, ואינם מדקדקים אצל מי הם אוכלים, במסעדות, בשמחות, ואין ספק שבאיזשהו מקום הם מכשלים בלא יודעים , שבכל אותן מקומות ישנם מכשולות גדולים שאיננו רוצים להאירך בכך בענין זה, אבל בבית היו כל המאכלים האלו בלאו הכי ולכן יכלו לאכול בשקט וכדומה.

לח. ישנן עוד חילוקים כאלה, אבל הן אינן חשובים, כי בשביל אלו שאינם מעוניינים בדיבורי אמת לא יעזור דבר וכל זמן שלא יורידו להם את הגהינם בפני העינים, אז בשביל אלו הרוצים לנהל את ביתם על טהרת הקודש כמו שקיבלו על עצמם בכל הדורות, מספיק שנזכיר מה שהכזרנו לעיל.

לט. כשרבה של שפארנע זצ"ל הגיע בעת המלחמה לפעסט לא יכלו להשיג אז מצות יד, ולכן על כרחו הוא נאלץ באותו שנה לקנות מצות שאפו במכונה, ואז הוא עבר לבית אפיית מצות המכונה ומצא שם כל מיני קלקולים, הוא מיד פנה לראב"ד של פעסט הגה"צ ר"י שטייף זצ"ל שנתן את ההכשר על המצות ועוררו על כך.

מנחת יהודה פייל ל

הראב"ד פנה עמו יחד לבית אפיית המצות, והזהיר את בעל המאפיה לעשות הכל כפי שיורה לו הרב של שפארנע, והראב"ד חזר לביתו, אך כשרבה של שפארנע ביקר אותו על תהליך מסויים של האפיה, הטיח בו בעל המאפיה: "ללמוד אתה יודע יותר טוב ממני, אבל באפיית מצות אני מבין טוב ממך", ואל הסכים לעשות כפי שהורה לו רבה של שפארנע.

מכאן אנו רואים, שאפילו היכן שיש הכשר של גאון וצדיק יכול גם לקרוא שהוא כלל לא יהי' בקי בתהליכי הייצור, אבל כל זאת אין כוונתו לפגוע בכבודו של הרב, מאחר והרב בוודאי מתכוון לטובה.

מ. בספר הכנה דרבה אות כ"ב (מהגה"ק ערוגת הבושם זצ"ל) לאחר שהוא מאריך שם שלא לסמוך על הכשרים הוא מסיים "שהתאפסו הרבה גדולים וצדיקים והדפיסו מודעה רבה שלא לסמוך על שום הכשר כל עוד שהבעל הבית אינו ירא שמים מרבים" (המודעות הודפסו בגלל מכשולות (הרבה יותר קטנות ממשכולות של היום), שאירעו אז).

מא. אותו דבר פוסק הבערוגת הבושם בשו"ת או"ח (סו"ס שכ"ה).

מב. הזכרון יהודא כותב (אות קכג) מהראוי שמי שהוא ירא שמים שלא יסמוך על השגחות הנעשים תחת השגחות הרבנים, אלא הוא בעצמו ישמור ויחפש מה ראוי לעשות. ובודאי שבזמנינו חייבים כך לנהוג בכל המצות ומכש"כ וכו' שכל מעייניהם הוא לגרוף כספים ורווחים והם ממהרים וכו' כידוע עכלה"ק.

מג. בשלה"ט (ע' קצ"ח:) כתוב, גם מוזהרים יראי השם שלא לאכול שום דברק שזקוקים לו לנכשר של רבנים מאותם הדברים העשויים בבתי החרושת כו', ע"ש.

פרק ט' ענף א'

אנו מצטטים להלן סיפור מעניין שאירע בתקופת חייו של הגאון רבי עקיבא איגער זי"ע ופסקו שהוא חשוב וחיוני בכל הענינים הנוגעים לכשרות, והדברים חשובים ואמורים מקטן

ועד גדול לבחון זאת ולספר זאת לילדים הקטנים.

א

הקבלת פנים

הסיפור אירע בלאמזע בראש חודש סיון בשנת תקצ"ו. כל העיר היה בעת ההכנות לקראת החג, הרגישו את אוירת החג, הבתים היו ערוכים ומוכנים, מפות לבנות המשמשות בדרך כלל בעת הסדר כיסו את השולחנות, וציפיות חגיגיות כיסו את המטות.

אבל כל מי שהתבונן בתוך הבתים ראה שהם ריקים מאדם, כאילו התושבים ברחו מן המקום בשל אירוע זה או אחר.

מה קרה?

העיר כולה אנשים נשים וטף יצאו לקבל את פניו של גאון הדור רבי עקיבא איגער, שהגיע למקום לביקור קצר.

אחד הכתבים הידועים שנכח במקום, העלה את האירוע מעל גבי הכתב וכך הוא כותב:

"מאות מאות של תושבים יצאו לדרך בכניסה אל העיר שם המתינו ציפו וחיכו לקבל את פניו של הגאון, מרחוק מתקרבת עגלה המובלת ע"י ארבעה סוסים, כשאר בעגלה יושב אדםן רזה שהיה לבוש בבגד משי וחבוש בכובע מיוחד על ראשו, על פניו ניתן היה לראות את עדינותו ואת צורתו המיוחדת שבאה להשרות אוירהת הנהגה כזו לה זוכים כאלו שקמו על מנת להיות מנהיגי הדור, תחושה זו היתה של מאות האנשים שהתקרבו למקום, כולם התכופפו ובקו לראותו, ובאמצע קם אדם והכריז בקול "ברוך הבא!" וכולם השיבו אחריו".

כאמור, כולם הגיעו, כל תושבי העיר העסקנים וראיש הצבור, כולם התאספו בככר הגדול של העיר. בני התורה סגרו את גמרותיהם, הסוחרים סגרו את בתי העסק, הנשים השאירו את עבודתם במטבח ובאו ביחד עם ילדיהם בידיהם, כולם באו לחלוק כבוד לרבן של ישראל.

גלי דמעות של שמחה וחדוה נשפכו בעת הופעתו של הגאון והשוטת ידיו לקטן ולגדול, שורות ארוכות של הנשים שעברו בפניו עם ילדיהם ובקשו שהגאון יניח ידיו על ראש ילדיהן ויברכם, וניתן היה לראות איך שהגאון אומר בשפתיו "יוסף ה' עךיכם עךיכם ועל בניכם".

תושבי העיר רבו בינם לבין עצמם, בידי מי תיפול הזכיה שהגאון יהיה יתאכסן בביתו, ולכן הוחלט להפיל גורל בענין, אך עוד בטרם הספיקו לעשות זאת נודע כי הגאון בעצמו כבר קבע את משכנו אצל אחד מבני משפחתו המתגורר בעיר.

מיהו אותו קרוב שזכה לכך שהגאון יתאכסן בביתו - ואז ניסו ניסו ראשי הקהל להשיג מפיו של הרב פרטים בענין, תחילה נסיה האורח להתחמק מלהשיב, אך כשהללו לא הירפו הוא אמר להם את שמו שלא אותו יהודי שהיה ידוע כעני וישב בצד המערבי של בית הכנסת.

כשראשי הקהל שמעו את השם הם עיקמו את האף ואמרו, מה הפירוש?! רב כזה גדול המגיע לביקור היסטארי בעיר לאמזע שיתאכסן אצל יהודי פשוט שכזה, מה יאמרו על כך טובי העיר, ונאו איך נשמור בכל על כבוד התורה?

אבל הגאון רבי עקיבא איגר עמד על דעתו, והוא ביקש ממלויו שיובילו אותו הישר לביתו של הקרוב. ראשי הקהל ניסו שוב להניאו, הם ניסו להסביר לו שבית קרובו הוא קטן ביותר שהוא כמעט מתמוטט, והבזיון הגדול שיהי' לעיר לאמזע ממעשה כזה, הם הבטיחו לו שיושיבו את הקרוב לו בראש השלחן  ויכבדו אותו בכבוד הכי גדול.

*

הלמדנים ושבעה טובי העיר מנסים אף הם את כוחם, ומנסים את לשכנע את הגאון בדרך הפלפול כשהם טוענים בפניו, שאפילו במצות השבת אבידה שהוא מצוה דאורייתא תלמיד חכם פטור מכך ואין זה לפי כבודו, אם כן איך יכול הקרוב לבזות את עצמו ואת כל העיר?

כשהוא שמע את ההערה התלמודית ר' עקיבא איגר פניו נהיו רציניות כאילו הוא ישב וכתב חידושי תורה, אבל הוא השיב מיד במקום, שדוקא באותו אזור ידידיי ישנה ראיה הפוכה. בהשבת אבידה כתוב "והתעלמת" (דברים כ"ב) דורשים חז"ל מכך שלעתים מותר להתעלם כאשר מדורב בזקן ואין זה לפי כבודו, אך בכל הקשור לקירוב קרובים כתבו "ומבשרך אל תתעלם" (ישעי' נ"ח) - מהקרוב שלך שלא תתעלם, ומכך אין כל היתר אפילו לא לזקן ואין לפי כבודו, וחייבים לכבד קרוב בכל מה שאפשר"...

הערה זו של הגאון השתיק את כולם ור' עקיבא איגר הלך מיד לביתו של קרובו שם הוא התאכסן בכל הזמן שהוא שהה בלאמזע.

בכל שעות היום מאותו יום שרבי עקיבא איגער הגיע ללאמזע לא הפסיקו לזרום אנשים לבית הקטן שברחובות האפלים של העיר שם התגורר קרובו של הרב, הרבה מאוד יהודים גם מהמקומות הסמוכים ללאמזע הגיעו לראות את האורח, הבית שעמד כמעט ליפול היה מלא באנשים מכל גווני הקשת המקומית, ביניהם למדנים שהגיעו עם קושיות והוויות של איי ורבא להקשות על רבי עקיבא איגער, אחרים באו ובקשו לראות את תפילתו של רבי עקיבא איגער, אחרים באו לשמוע מלה טובה ממנו, אחרים רצו לראות איך אוכל את הסעודה, הלא כל צעד שלו היה מלא בתורה, הגיעו כל סוגי האנשים המבקשים ברכות או סתם לשוחח עם הרב, הרבה שטחו את מר לבם בעניני פרנסה, שלום בית, נחת מהילדים וכדומה.

הבקשה של עטל הגבאית

בין האנשים הרבים השיעו לאותו בית קטן הגיעה גם הגבאית עטיל, ולאחר שעות ארוכות שהיא המתינה בתור, היא נכנסה לגאון ופרצה בבכי, עטל הגבאית שהיא תמיד מלאה חיים ושמחה ושבכל נשמתה היא רודפת אחר כל מצוה המזדמנת לה - מה קרה לה?

תשע בנים יש לעטל הלומדים בישיבות, וכולם ידועים כעילויים בעלי ראשים חריפים, חוץ מאחד הידוע בשם משה נח, - שלדאבון הוריו - יש לו ראש סתום ואינו יכול להבין אפילו שורה אחת מהגמרא. עטל כבר היתה בענין זה אצל הרבה גדולים וצדיקים, היא ניסתה הרבה סוגי סגולות אך שום דבר לא עזר, בזמן שר' עקיבא איגער הגיע לעיר שלו היה כבר משה נח בן חמש עשרה, אך בלהבין חתיכת גמרא הוא היה כמו ילד בן שלש.

הדבר היה מאוד תמוה, מאחר ובעניני העולם, במיוחד בל הקשור לחשבונות ולימודים אחרים הוא היה טוב בהרבה מאחיו, הוא תפס במהירות וללא כל מאמץ, אך כשהגיעו הדברים לגמרא הכל היה אצלו הפוך.

הגאון רבי עקיבא איגער שמע את לבה של האמה השבורה כל כך מענין לימודי התורה של בנה, והרב אמר לה: "גדולי הפוסקים כותבים (ש"ך יו"ד) שחייבים להיות זהירים שאפילו ילד אסור לו לטעום ממאכלות אסורות, כי זה נוגע לנשמה, וכשהוא גודל הוא מקבל על ידי כך טבעים לא טובים בראשו וראשו סתום בכל הקשור לתורה"...

מה, מה? - שאלה עטל בהיסטריה - האם בני כשהיה ילד אכל מאכל אסור?! חס ושלום, רבי דבר כזה לא קרה מעולם וזה לא יתכן!".

"ìôé הסיפור שלך - השיב הגאון ברגיעה - נראה לי שבעת שהיה ילד הוא אכל מאכל אסור, ורק זו יכולה להיות הסיבה מדוע שהוא אינו מבין גמרא"...

עטל שהיה חדור בה אמונת חכמים נרגעה ושאלה:

אם כן מהי העצה לכך רבי?

"ìòñå÷ בתורה בדחקות, ולעמול הרבה" - הגאון חזר על כך כמה פעמים ובכך הסתיימה השיחה. ומיד נכנס אחריה הבא בתור.

עטל הגיעה לביתה וסיפרה לבעלה ר' הירש לייב מה שארמ לה רבי עקיבא איגער בענין משה נח'ן.

"àéê זה מתאים לך אשה צדקנית - שואל ר' הירש לייב כשכולו עוקץ ומרירות - שלא להיות זהירה בדבר כזה ושבננו יאכל ויקח לפה אוכל אסור?!".

"îä?! האם כך אני נראית בעיניך? שאני כל כך מושחתת? - מתרעמת עטל בטון גבוה - מי עוד כמוך יודע כמה מסירות נפש יש לי בענינים אלה?, עוד אף פעם לא נכנס לביתנו חלב שאני בעצמי לא עמדתי בעת המליקה; הילדים עוד אף פעם לא טעמו לחם מן הרחוב רק מה שאני בעצמי אפיתי, פירות שיש עליהם תולעים או ירקות דומים עוד אף פעם לא נכנסו לפה, ובשר הלא אתה בעצמך יודע שאתה כמרוה הרואה עוד אף פעם לא הכנסת הביתה רק ממה שאתה עצמך היית בעת השחיטה ובעת הבדיקה, אז אם כן איך אתה יכול לזרוק עלי אשמה כזו כאילו שלא הייתי זהירה כשאתה בעצמך יכול להעיד על כך את ההיפך?!.

לאחר כמה דקות של רגיעה נרגעה עטל ולאחר הרהור נוסף בדבריו של הגאון היא אמרה לבעלה: "אולי הבן שלנו שמה נח אכל בעת היותו ילד איזה מאכל אסור אצל שכן או חבר או באיזו שמחה?".

"ëï זה נשמע לכאורה - משיב ר' הירש לייב - צריכים פשוט מאוד לחקור". והם החליטו שניהם לחקור היטת את משה נח היכן הוא אכל מבלי שהם ראו וידעו על כך.

כשמשה נח חזר בערב לביתו מהישיבה חיכו לו ההורים ללא סבלנות. ר' הירש לייב קרא לו וקירבו והחל להתעניין בלימודיו בישיבה, מה הוא למד ותוך כדי דיבר הוא שאל אותו האם הוא אכל אי פעם אצל אנשים מחוץ לבית, אבל משה נח טוען כי הוא תמיד נשמע לצוו האם ולא אכל משום אוכל ללא רשות אמו וכמה שהוא זוכר האו מעולם לא אכל אצל זרים חוץ ממה שהאמה בעצמה הכינה לו.

אבל ר' הירש לייב אינו מרפה, הוא בטוח בדבריו של רבי עקיבא איגער, והוא לוחץ על משה נח שיפעיל את הזכרון שלו ויזכר אולי בכל זאת הוא הכניס לפיו אוכל מחוץ לבית, אפילו אם זה קרא לפני שער שנים.

"ëï אבא אני נזכרתי במשהו - אומר משה נח לאחר וזאת לאחר שעשה מאמץ בזכרונו - היה זה בעת שהייתי בן חמש באחד מימי החנוכה כשחזרתי חזרה ביחד עם חבר מהחדר, עברנו ליד בית המלון של העיר היכן שנערכה חתונה ואז יצא אלינו אחד מהמחותנים והכניס אותנו פנימה שם הוא כיבד אותנו בצלחת מרק וחתיכת עוף הייתי אז כל כך רעב ששכחתי כלל מצוו האם"...

*

ר' הירש לייב כבר יודע עתה כי בנו אכל בעת צעירותו סעודה אצל זרים, אבל ביחד עם זאת התמיהה שלו הלכה וגברהף מאחר והלא ידוע כי בית המלון שייך ליהודי יראה שמים ותלמיד חכם ששמו ר' אליעזר טרונק, שוחט העופות מהעיר  גם ידוע כחסיד ובעל מעשים טובים, אז אם כן איך זה יכול להיות שדווקא בעת אותה סעודה שהילד היה שם אכלו אוכל טרף רח"ל?

ר' הירש לייב מחליט לפנות קודם כל לבעל בית המלון ר' אליעזר אולי הוא עוד זוכר את אותן המאכלים שהגישו אז בחתונה.

למחרת מיד אחרי תפילת שחרית היה כבר ר' הירש לייב אצל ר' אליעזר בבית המלון.

"àåìé אתה זוכר, ר' אליעזר - שואל ר' הירש לייב - את ארוחת חתונה שנערכה אצלך בתקופת חנוכה לפני שער שנים?".

"îä אתה מדבר, ר' הירש לייב? - מותח עליו ר' הירש זוג עינים כבדות - כמעט פעמיים בשבוע שנערכות כאן חתונות גדולות ויודעות ואיך אני יכול לזכור בדיוק את אותה חתונה שנערכה לפני שער שנים?

אבל ר' הירש לייב מתחנן אליו ממש בתחנונים שהוא בכל זאת ינסה להיזכר - והוסיף - הדבר נוגיע לי ממש לחיי, ואז ר' אליעזר תפס את ר' הירש לייב וירד עמו למרתף ושם ליד מנורת לילה הוא מנסה לחפש בספרי החשבונות, ועד שהוא מצא כתבו באותו פנקס כדלהלן:

"áéåí השני של חנוכה כ"ו כסלו בשנת תקפ"ו נערכה חתונת ר' יקותיאל הלאפערט (בזיווג שני) הוא שילם מראש את כל ההוצאות".

ר' הירש לייב ראה שעקשנות משתלמת, הוא כבר יודע של מי היתה החתונה הוא רק צריך לעבוד ליקותיאל המתגורר ברחוב הסמוך ולבדוק אצלו מה קרה אז עם העופות ששחטו אז באותה חתונה על ידי אותו שוחט.

אותו יקותיאל היה מן היהודים המאוד פשוטים של לאמזע, הוא היה מאוד מגושם, עבודתו היה לתקן אורוות סוסים, וכשהוא ראה את ר' הירש לייב המורה הרואה נכנס לביתו, הוא קיבל אותו בחיוך רחב שנראה היטב על פניו החיוורים.

מה עושה המורה צדק במקומי? - הוא שאל את האורח מבלי שכלל אמר לו שלום, קולו נשמע היה בדיוק כמו קולות אורוות הסוסים.

ר' הירש לייב ביקש ממנו שיספר לו בענין חתונתו בזיווג שני שנערכה לפני שער שנים.

את יקותיאל כלל לא מעניין מדוע אותו "חצי רב" - כפי שכינה את ר' הירש לייב - מעוניין לדעת מה קרה בחתונתו לפני עשר שנים, הוא אינו נמנה על אותם האנשים שדברים מן הסוג מענין ונמצא עדיין בזכרונם, עבורו מספיקה העובדה היבשה שאחד מ"פני העיר" עומד ומדבר  אתו ומתעניין במהלך חייו, האם עוד יש משהו שהוא חשוב וגדול יותר? ולכן הוא מוכן היה למסור לר' הירש לייב את כל מה שנוגע. הוא מספר לר' הירש ליבי שלפני שלשים שנה הוא התגרש מאשתו הראשונה רחל שהיתה מהעיר ראוונע ולאחר שהוא ישב לבד במשך עשרים שנה הוא החליט להתחתן עם אשתו השניה חוה.

מבלי שהוא תבע ממנו ומבלי שנאלץ היה לדחוף אותו לכך ממשיך יקותיאל לספר נקודות מעניינות מאותה חתונה שהוא ארגן, מי היה הרב מסדר הקידושין ומי היה השוחט של העופות לאותה חתונה. לר' הירש לייב כבר היה זה מספיק, הוא נפרד ממנו כשהוא מאחל לו אריכות ימים ושלום בית ומשם הוא פנה מיד לביתו של השוחט.

כשהוא נכנס לביתו של השוחט, מיד לאחר שר' הירש לייב נתן לו שלום הוא שאל אותו? האם אתה עדיין זוכר איך הלכה אז השחיטה בעת ששחטת את העופות לחתונתו של יקולתיאל הלפערט לפני שער שנים?".

אותו שוחט זקן שכבר יצא לפנסיה מעסודת השחיטה בשל גילו המזדקן, הוא מיד נהיה חיוותר והחל לגמגם:

44"ååéé ååéé! 55אותה חתונה של יקותיאל שם נכשלתי בשחיטת העופות, כמה תעניות כבר התעניתי ועתה אתה בא שוב להזכיר ליא ת עווני?...

44"äàí äùçéèä 55לא היתה כשרה חס ושלום? - שואל ורועד ר' הירש לייב.

44"ìà ìà - 55מרגיע אותו השוחט - השחיטה היהת בתכלית הכשרות, אך צרה אחרת היתה כאן". והוא השתתק.

44"àí ëï 55מה זה עוד יכל להיות?" ממשיך ר' הירש ליייב, מה יכול לעניין אותך מה שאירע לפני שער שנים- מנסה השוחט הזקן להתחמק ממנו.

כאן שפל ר' הירש לייב את כל לבו בפני השוחט הוא מספר לו את כל אשר אירע לבנו משה נח ומה אמר על כך רבי עקיבא איגער, הוא ינו יכול למצוא מנוח עד שהוא ימצא נכון מה היה הגורם לכך בכדי שהוא יוכל להזהיר אחרים על כך.

השוחט התרשם מאוד מדבריו של ר' הירש לייב והוא היה מלא התפעלות מראייתו הרחוקה והעמוקה של הגאון רבי עקיבא איגער.

44"æä 55קרה לפני שלשים שנה - החל השוחט לספר בקול נמוך - יקותיאל הלפערט גירש את אשתו מהעיר ראוונע, מי סידר את הגט בבית דין המקומי איני ידוע, אך לאחר כמה שבועות היו שמועות כי הגט אינו כשר ולכן אשתו הראשונה של יקויתאל היא עדיין אשת איש, כמה שנים לאחר מכן עוד הכל דיברו כי היא עדיין אשת איש ובסופו של דבר הענין נשכח.

לפני שער שנים ושלשה חדשים התחתן שוב יקותיאל, הרב מסדר הקדושין לא ידע ואל היה לו כל מושג מענין אותו הגט הפסול ששנערך עשרים שנה קודם לכן וגם אני כלל לא ידעתי מכל זה. וכן הוא סוטה מהנושא ושוב חוזר לענין העופו ואומר אוי לאותם הידי שישרפו בגיהנם ששחטו את העופות לאותה חתונה.!...

בערך שבועיים לאחר אותה חתונה - ממשיך הזקן בסיפורו - פגשתי ברחוב ידיד מזקני חסידי חב"ד שנתן לי מוסר וטען "הלמאי"? האם כל כך ירדת מן הדרך, האם בשביל כסף הכל מותר? האם אינך יודע שרבנו הקדוש והטהור רבי שניאור זלמן מלאדי בעל התניא והשוחלן ערוך עמד בראש אלו שאסור אז את הגט של יקותיאל לאשתו הראשונה? ואם כן איך הלכת ושחטת עופות לאותה חתונה של אדם העושה שם עבירה? המתחתן עם אשה שניה בו בזמן שעדיין הוא נשוי לאשתו הראשונה?!

כששמעתי זאת נפלתי במקום חלשות, ידידי החייה אותי ולאחר שהוכחתי לו שאני כלל לא ידעתי מכל זאת הוא הוציא מכיסו את מכתבו של "בעל התניא" זי"ע שבו הוא כותב בצער רב נגד אותו גט של יקותיאל, והראה לי זאת.

44אוי לי - 55מסיים אותו זקן את דבריו -ּ שנכשלתי ללא ידעתי בדבר כל כך חמור! אוי לאותם הידים ששחטו את אותן העופות לחתונה שכזו...

מכתבו של בעל התניא

במציאות כבר ידע ר' הירש לייב את כל אשר היה צריך לדעת, אבל הוא רצה גם לראות את מכתבו של בעל התניא, והוא ביקש זאת מהשוחט, השוחט אבל לא רצה, רק כשהזכירו את המכתב עבר לו צמרמורת בכל הגוף, אבל ר' הירש לייב טען והסביר כמה שזה נחוץ עד שהוא אמר לו היכן גר אותו חסיד חב"ד ביער סמוך במרחק של עשרים מייל מלאמזע, ואז שאל השוחט איך יגיע כבודו אליו?.

מנחת יהודה פייל צ

ר' הירש לייב שראה עד כמה התקיימו דבריו של רבי עקיבא איגער, הוא לא חשש יותר מכל מכשול ויצא לרחוב ומיד חזר עם סוס ועגלה שעצר ליד ביתו של השוחט, ור' הירש לייב והשוחט נכנסו לעגלה ובעל העגלה החל להריץ את הסוסים.

חמש שעות ערכה הנסיעה ובכל הזמן ירד מבול של גשם ללא הפסקה.

לאחר שעה מאוחרת בלילה הם הגיעו לביתו של אותו חסיד חב"ד, ולאחר נקישה קלה על הדלת והדרת פנים של יהודי שקם מן הגמרא לפתוח את הדלת מקדמת את פניהם, היהודי שעוד דכה בימי צעירותו לשמש את הקדושים וצדיקים רבי מנחם מענדל מוויטעסק ו"בעל התניא" קיבל את האורחים בשמחה נתן להם שלום וכיבד אותם בשתיה חמה ועודות.

האורחים קצת התחממו בביתו מן הקור העז ששרר שם, השוחט מלומזה דרש בשלומו של ידידו ושאל מה הוא ובני משפחתו עושים, ואז הוא סיפר לו מדוע הם הגיעו אליו בשעה כל כך מאוחרת בערב, הוא הציג בפניו את מלווהו וסיפר לו שהולך לו בחיים לראות את מכתבו של הרב בעל התניא בענין הגט של יקותיאל אלפערט לאשתו הראשונה רחל, וביחד עם זאת סיםר לו את מה שאירע עם הגאון רבי עקיבא איגער ומה שאמר בענין בנו.

הבעל הבית הוציא ביראת הכבוד את המגירה והוציא את המכתב ושלשתם קראו את הכבו בו כדלהלן:

44"ðãäîúé 55לשמוע מהמעשה שאסור שכזאת ירה אצל יהודים, מה שבמקום קרוב אליכם אירע עם גט גט שהוא פסול מן התורה (מה שכתבו בגט את שמה של האשה רחל), וזאת למרות ששמה מהעיר וויגל הוא רחל אבל כולם קראו לה בשם ראשע א.ו.. לכן מוטלת עלהי החובה למנוע מהמגרש לה להתחתן עם אשה אחרת, ושתגזרו גזירה גדולה על השוחטים שהם חס ושלום לא ישחטו בהמה או עופות לחתונה, ואם ח"ו יעשו זאת תהיה שחיטתם יבלה" (שו"ת בעל התניא יו"ד).

44שניהם, 55ר' הירש לייב והשוחט הזקן פרצו בבכי והדמעות זרמו ונרטיבו את הנייר שהצהיב עליו היה כתוב מכתבו של הגאון והצדיק שהיה דומה למאלך ה' צבאות בעל התניא והשולחן ערוך.

עוד באותו לילה חזר ר' הירש לייב ללומזע, והשוחט הזקן נשאר ללון בבית ידידו ביער, ר' הירש לייב בקושי הספיק להתפלל במנין הותיקין עם נץ החמה היכן שהוא התפלל מדי יום ביומו, ובתפילת שמונה עשרה הוא שפך את לבו לפני השי"ת שהוא יחון אותו בעצה הנכונה היכן לשלוח את בנו משה נח ללמוד תורה בדחקות למלאות את הוראותיו של רבי עקיבא איגער כפי שהציע לאעייתו הצדקנית עטל: שמשה נח שלכם ילדמ תורה בדחקות, השי"ת יפתח לו את לבו בתורה.

44כשר' הירש 55לייב הגיע בתפילתו לברכה של "ולירושלים עירך", הלשון נתפסה לו "ולירושלים"... "עירך"... הוא נשאר רגע לעמוד באותן המילים, ונפל לו באותו רגע רעיון, אולי רצו להראות לו מן השמים בשקשתו התקבלה? - הוא עמד וחשב - הלא הרבה מאוד הצטערתי בענין התורה בדחקות שהיהודים לומדים וחיים בעיר הקודש, הלא שם ליד שער השמים הוא המקום המתאים ביותר לבננו משה נח שתהיה לו הרפואה, ואנו עוד בעזרת ה' נזכה לראות נחת גם ממנו, האם באמת התקבלה תפלתי במקום?, אה הלואי, רבונו של עולם!"

הוה גולה למקום תורה -

תלך לגלות למקום תורה

עוד 55באותו בוקר דיבר ר' הירש לייב עםב נו משה נח בארבע עינים: " אני יודע בני שאתה עוסק קצה בתורה, אבל לדאבוני לא ראית עד כה ברכה בלימודך, אמך הצדקנית שאלה עצה אצל אחד מגדולי ישראל והוא אמר לה, שאתה יכול להציל את עצמך רק אם תיסע למקום היכן שתיאלץ ללמוד תורה בדחקות".

ר' הירש לייב נשאר לשבת בשקט עד שהוא מביט בפניו של משה נח -

"כל מה שהאדם סובל" בעולם הבא הוא רק בגלל הפה, בגלל העבירות שהוא עשה בפה (כשהוא אכל בהם טריפות) וכו'.

האדם האוכל טריפות, כל גופו מתפטם עם כל מיני גורמים לא טובים, ובגוף שהוא כל כך מלוכלך לא יעזרו הזכיות הגדולות בעת תחיית המתים, כשאין צורך כלל לדבר על היסורים הגדולים שיהיה להם בגהינם, וכשהמצוות יעברו את העבירות, ויזכו לקום מן הקבר יחד עם כל היהודים - ניתן לתאר איזה יסורים גדולים יהיו להם אז.

יקחו כל אבר ויפרידו את כל אחד מחברו, יפרידו את הבשר ואת העצמות שהתפתחו ממאכלי טריפות ומאיסורים אחרים, אילו יסורים גדולים יסבלו אז כלל לא ניתן להעלות על הדעת, את זה יכול להרגיש רק אדם שדמו נקרש ונאלצו לנתח אותו לחלקים ללא הרדמה, רק אותו אדם יכול לחוש חלק מן היסורים שיהיו לאותם האנשים האוכלים מאכלות אסורים, - אותם היסורים כלל לא יוכלו לסובלם.

אצל אוכלי הטרפות, הניתוח יהיה חייב להיעשות על כל אבר, כל חתיכת בשר או עור בנפרד (הרי האוכל מתפשט על פני כל הגוף כפי שידוע), עד שהגוף יהיה נקי וראוי לקום בתחיית המתים, האם יש שיעור וערך לאותם היסורים) שיהיה להם בגלל זה? בגלל אכילת הטריפות, שבגלל אכילת אותם הטרפות הוא מאבד גם את צלם האלקים וכו'.

לכן צריך כל אדם להיות מאוד זהיר שלא יכשל באיסורים המטמאים את הנפש ומורידים את צלם האלקים!

לכן צריך כל אדם להתגבר בענין זה ולא יטמא את עצמו במאכלים אסורים, חייבים להתחזק בכך, גם כשיש חברים שהם קלים ואינם נזהרים כראוי, ובמיוחד כשהללו מלגלגלים עליו, ואוחזים אותו לטפש בשל כך שאינו אוכל טריפות.

הרי ידוע מה שהגמרא אומרת שטוב לאדם שבכל חייו יחשבוהו לשוטה לפני שיהיה רשע לרגע, חייבים לדעת שככל שיש יותר חרפה על כך שקיימו את המצוה השכר גדול יותר ויותר וכו' עכ"ל.

לב. ואחרון אחרון חביב נעתיק כאן דברים נעימים וקדושים המאירים כספירים מרבינו הק' שליט"א הכותב בסה"ק דברי יואל ויקרא עמוד רנ"ה (ד"ה ופוק), וזלה"ק:

בא וראה עד להיכן הדברים מגיעים, עד כמה חמור הענין של מאכלות אסורות, היכן שאנו מוצאים שאפילו מי שרק טעם כשהיה ילד נולד בו טבע רע כשהוא גדול, כפי שמבואר בתשובת הרשב"א המובא ביו"ד סי' פ"א בענין גויה המינקת ילד יהודי כו'.

כך גם אנו מוצאים אצל משה רבינו בכך שהוא לא רצה לינק מגוי', כי פה שעתיד לדבר עם השכינה שינק דבר טמא? (סוטה י"א ע"ב הובא ברש"י ז"ל פרשת שמות) ע"ב.

ולק' בד"ה ועוד כ', מכך נראה כי מדובר באב הטומאה שלא לשמור את הפה מלאכול עמם, וזהו הגרמא בנזקין, ומכך הוא נמשך לעבירות חמורות ע"כ.

על ידי כך שהוא אינו נזהר ממאלכות אסורות הוא עלול להכשל בעניני העמים כו' וראה כמה שחייבים להיות זהירים עכלה"ק עע"ש כי ל' חכמים מרפא ודו"ק.

לג. בירושלמי חגיגה (פ"ב ה"א) כתבו שאחר יצא לתרבות רעה כי אמו בעת שהיא היתה מעוברת עימו הריחה טרפות כשעברה ליד בית עבודה זרה (ראה או' ו).

66.לד.55 בהגהות אשר"י (מס' ע"ז פ"ב) הוא מזהיר שנשים המיניקות שיהיו מאוד זהירות במאכלות אסורות ע"ש.

לה. עוד מובן שזה שגורם שהחבר יאכל דבר איסור, הוא עובר על לאו מפורש של "ולפני עור לא תתן מכשול" (כמבואר בהרבה מקומות בדקאי בתרי עברי דנהרי ועכ"פ משום מסייע ואכ"מ להאריך).

בפרט הילדים הקטנים שהם בכלל לא אשמים, הם רק מחכים שאמהותיהם יביאו להם אוכל ויאכילו אותם הם רעבים, ובסופו של דבר הם מאכילים אותם באוכל טמא רח"ל, האם אין זו אכזריות? הרי זהו בדיוק הענין של ולפני עור לא תתן מכשול.

לו. עכ"פּ מכל זה מספיק בכדי להבין עד כמה חמור האיסור לתת לילד "סימילאק" או "דזארס" וכמו כן כל יתר המאכלים שבחלקם יש ממש איסורי נבילות וטרפות וכדומה, שהם ממש איסורי דאורייתא, בחלקם ישנם רק האיסור של בישול עכו"ם, חלב עכו"ם, אא"ו שהם רק דרבנן, אבל איסור דרבנן אסור גם כן לתת לילדים כפי שכתוב לעיל.

ואפילו כשהרופאים זועקים שזה חשוב לילד, אסור לתת לו זאת רק אם שואלים שאלה אצל רב מוכר ומוסמך המכיר ויודע את הדברים, ומבין את חששות האיסורים שבתוצרת זו.

לז. באמת לו רצינו להעתיק בענין זה מהספרים הקדושים הרי שהנייר לא יספיק בכדי להכיל את כל זאת, אך בכל זאת אנו מוכרחים לציין לפחות את דבריו הבוערים כאש של הספר "מסלת ישרים" (פי"א) הוא כותב שם כך "לכל מי שיש עוד חתיכת מוח בראשו, ההוא חושב, שמאכל איסור, הוא בדיוק כאילו היה דבר מורעל שהוא סכנה לאכילה, האם במצב כזה היה האדם לוקח על עצמו את הסיכון ואוכל, כשיש לאדם ספק כזה והיה אוכל הוא היה נחשב לשוטה, כי לאכול את המאכל המורעל הוא בכל זאת יכול להרעיל את נפשו ולהסתלק מן העולם.

אותו דבר הוא גם אצל מאכלות אסורות, שם הרי זה סם של הנפש , אז איך יתכן שיוכלו לאחוז זאת בקלות, ולהכניס זאת לפה, אפילו כשמדובר רק בספק איסור בדיוק כפי שהוא לא היה מכניס לפיו אוכל שהיה ספק אם הוא מורעל, ע"ג.

לח. הרבינו יונה כותב (ריש ברכות) שספק איסור הוא חמור בהרבה מאיסור ודאי כי על זה אין חרטה, כי מרגיעים את עצמם שזה בודאי כן כשר.

לט. עתה אחים ואחיות יקרים, חשבו לעצמכם מי הוא זה אשר יעיז בנפשו לשחק עם ילדיו הקטנים? כמה כח ועמל נותנים לענין זה, ולענין החינוך של זה, כמה דמעות יהודים שופכים הורים בכדי שיזכו בסופו של דבר לנחת יהודי, ושיזכו להקים דורות ישרים, ולבסוף ההורים בעצמם המפטמים את הילדים בסם רחמנא ליצלן.

כמה צריכים הידים לרעוד על כך שהכניסו לפה של הילדים שלהם אפילו ספק איסור ח"ו, האם יתכן שיהודים שיש להם הרגשה יהודית שיעשו כדבר הזה, לעשות מבלי לשאול מורה הוראה צדיק שאפשר לסמוך עליו שהוא כמו רופא בעניני נשמה, האם זה באמת אינו סם לילדים ח"ו, בואו כבר כולנו נזרוק מיד מן הבית את כל סם הנפש בין למבוגרים ובין לילדים קטנים.

ג

אם זה באמת כל כך חמור לתת לילדים "סימילאק" הנעשה מחלב, אם כן מדוע הרבנים וגדולי הדור כלל לא

מחו על כך קודם? ומדוע השכנים שלי משתמשים בהם?

מן השאלה נראה שאינך בהיר בנעשה בענין, כי באמת הרבנים כן מחו נגד ה"סימילאק" וכן נגד כל התוצרת העשוי אצל הגוים עבור הילדים הקטנים, לדוגמא הרהגה"צ רבה של קראסנע שליט"א שיצא בצורה חמורה נגד הענין בספרו כוונת הלב (חיו"ד סימן ט') שם הוא עוסק בחומר הענין, ואצל ילד שהרופאים טוענים שהוא חלש, אז חייבים לשאול רב מורה הוראה שיפסוק אם במצב הזה מותר לתת לילד את המוצר או שלא.

עוד דרשו רבנים גדולים בענין זה והזהירו את הציבור בענין, ועוד השכנים שלכם היהודים הדתיים המשתמשים בזה יתכן והם שאלו שאלת רב ולכן הם משתמשים בזה, כי יתכן במצב שלהם זה מותר.

ואם ידוע לכם באמת שהם לא שאלו רב, אז חובה עליכם לעורר אותם כי "ישראל קדושים הם" וחייבים הם להאזין כשמוכיחים להם, ועל ידי כך יהיה לכם חלק בין "מזכי הרבים" וכפי שידוע השכר על כך גדול.

ד

האם רק על "סימילאק" אתם טוענים כל זאת, או שגם על תוצרת אחרת? בבקשה תציינו את השמות של כל המוצרים הנכללים באותו כלל, כי יתכן ואני כלל איני

מפתח - INDEX

WWW.KLAFKOSHER.COM

ועד הכשרות העולמי דפי ועד הכשרות העולמי כל עניני כשרות לפי סדר א-ב

חברה מזכי הרבים העולמי CHEVREH MAzakei Harabim Hoilumi