...המשך מעמוד הקודם

 

פרק ב

מכתב ג

בית דין צדק לכל מקהלות האשכנזים

ע"י העדה החרדית

(ועד העיר לקהלת האשכנזים)

ב"ה,

פעיה"ק ירושלים ת"ו יום י"ט לחדש שבט שנת תשמ"ח

מעכ"ת הרבנים הגאונים שליט"א היושבים על מדין ומורי הוראות בלונדון הבירה יצ"ו.

אחדש"ת בהוקרה ור"כ הראוי.

הי' למראה עינינו ההסכם שנעשה באנגליה ע"ד שרוצים להנהיג שינויים בהשחיטה בפיקוח הממשלה, ושיעמוד מפקח ממשלתי על גבם של השוחטים בעת השחיטה וכו'.

הננו לחוות דעת-תורה, כי השחיטה הוא דבר מעיקרי הדת היהודית, שפיקוחו והורותו נתונים עפ"י התורה לרבנים ומורי הוראות המומחים בהלכות שחיטה לפי השו"ע, והתערבות פיקוח ממשלתי בהנהגת תקנות, בטיפול עם הבהמה לפני ואחרי השחיטה, וע"ד כלי ומכשירי השחיטה, מגביל את הרבנים והשוחטים מלהתנהג בזה עפ"י קיום הדת הישראלי מדור דור.

ובפרט שאמור שם בהסכם הנ"ל, שיעשו רק הולכה והבאה אחת, שיש בזה חשש נבילות וטריפות רחמנא ליצלן, ובוודאי ממלכת אנגלי'ה חשובה אין ברצונה מעולם לגזור גזירה על השחיטה להעביר על הדת ח"ו, ולכפות על העם היהודים המתפלל בשלומה החונה בארצה - להינזר מאכילת בשר כשר.

והשחיטה היהודית שלפי ההלכה הוא באופן ובבחי' ברור לו מיתה יפה וקלה ללא צער בעלי חיים, וגם יפה לבריאות האדם, שתוה"ק ציותה "ונשמרתם מאד לפנשותיכם" (דברים ד' טו - יהושע כ"ג י"א) ודווקא באופן זה התירה התורה לאכול בשר, כמובא בשו"ע הל' שחיטה. אנו תקוה כי ממשלת החסד באנגליה תבטל הגזירה ולא תדרוש מהיהודים לשנות מהלכות שחיטה ומנהגיה לפי דת תורתינו הק', כמאז ומעולם.

ברגשי כבוד ובכל חותמי ברכות ובצפי' לרחמי שמים המרובים

 

הביד"ץ פעיה"ק ת"ו.

נאום: משה אריה פריינד

ראב"ד פה עיה"ק ת"ו

נאום: ישראל יעקב פישר

נאום: אברהם הורביץ

 

מכתב ד

יצחק יעקב ווייס

רב ואב"ד לכל מקהלות האשכנזים פעיה"ק ירושלים תובב"א

 

בס"ד, ירושלים. יום ה' יתרו ט"ז שבט תשמ"ח לפ"ק.

א"כ הרבנים הגאונים שליט"א יושבים על מדין בעיר לונדון, אחדשה"ט וש"ת כראוי.

ראיתי ההסכם הנעשה באנגלי' ע"ד השינויים שרוצים להנהיג בהשחיטה, וביניהם שיורשו לשחוט ולעשות רק הולכה והבאה אחת, ומעשה השחיטה תהי' בפיקוח הממשלה, על כן הנני לחוות דעתי כי שחיטה כזו, יש בה ח"ו חשש נבו"ט, וכמו"כ מה שרוצים לאסור מכירת חלק אחוריים עלול להביא למכשולות גדולים, וצריך לבטל גזירות כאלה, ולא לשנות מהשחיטה הכשרה.

דו"ש הטוב וחותם בכל חותמי ברכות

יצחק יעקב ווייס

רב ואב"ד פעה"ק ת"ו

 


מכתב ה

שמואל הלוי ואזנר

רב ואב"ד ור"מ

 

ב"ה יום עש"ק יתרו תשמ"ח לפ"ק

כבוד הרבנים הגאונים הצ' גודרים גדר ועומדים בפרץ שליט"א

אחדשה"ט ושתה"ג באהבה, יקרתם קבלתי, ונבהלתי בקראי בו אודות גזירת השחיטה שמכבר נודעתי ג"כ ע"י הרבנים הג' הצ'... שליט"א

וכפי הנשמע מזה יש איזה הסכמה לשחוט דוקא ע"י הולכה והבאה אחת, ומצד השלטון, יעמוד מפקח עכו"ם, - עלינו לחוות דעתינו דעת התורה שדבר כזה שכובל השוחטים והרבנים ימנע אותם לצאת לידי ההלכה נוגע לקיום הדת, ומה גם שיש חשש של נבילות וטריפות - ע"כ מצוה, לעמוד נגד זה ובטוח אני שהשלטון של חסד את ארץ בריטניה הג' יבין לרוח דעת עמינו ויאפשר הליכת השחיטה כמאז מעולם.

והריני ידידכם דוש"ת בכבוד מצפה לרחמי ה'

שמואל הלוי וואזנר

 



 

 

מכתב ו

משה יהודא ליב לנדא

בן הרב הגה"ח מוהר"ר יעקב זללה"ה

אחד"ש כבוד תורתם שליט"א.

תסמרנה שערות ראש, אשר בימינו עומדים שוב בפני גזירות על דת תוה"ק, האם עדיין לא נגדשה הסאה בחטאות העמים נגד עם ישראל, ובמקום להכיר בחובה לפצות את עמנו על כל העבר רוצים שוב להצר צעדינו.

ראיתי פרטי הגזרה והיא גזירת שחיטה ממש, אם מורים לשוחט לשחוט בהולכה והבאה אחת ותחת פקוח של מפקח עוע"ג, באם ישחוט בהולכה נוספת היא גרועה מאיסור שחיטה בכלל, איסור שחיטה ימנע אכילת בשר ואילו גזירה זו תביא לאכילת נבלות ר"ל.

כל אחד מבין, שאינו דומה עובי העור של כל בהמה ובהמה, אינו דומה עובי הקנה וקשיותו ואי אפשר לעשות כלל, כמה הולכות יעשה השוחט, גם דיני השחיטה, שהיי' ודרסה דורשים עבודה רגועה מאד ולא תחת חשש של מפקח וע"ג.

מדינת בריטני' נחשבת למדינה נאורה ומדינת חסד, והרי לא יאומן שיקבלו החלטה נגד השחיטה, החלטה כזאת היא קביעה ח"ו, שתורת ישראל שהיא תורה של חסד - דורשת שחיטה אכזרית ח"ו.

תורתנו הק' החמירה מאד בצער בעלי חיים, ולכן באו כל פרטי דיני השחיטה למנוע צערם של הבהמות ועד כדי כך, שלחיצה קלה על הסכין בלי הולכה והבאה פוסלת, והיתכן שיבואו באופן רשמי לקבוע, שהשחיטה מצווי התורה אינה מתאימה לדואגים לצער בעלי חיים, הרי יהי' זה חטא גדול להחליט באופן רשמי, שחוקי התורה, חוקי חסד ורחמים - הם אכזריים ח"ו.

בטוח אני שאם יסבירו הדברים כהוגן לשרי המדינה, יבינו שעצם הגזרה היא חטא גדול כלפי השם והתנ"ך, חוץ מלחץ כבד על היהודים שומרי תומ"צ, ויחזרו בהם ולא יהינו לצאת נגד התנ"ך.

והשי"ת יהי' בעזרם לעורר לב מלכים ושרים להכיר בחסדי ה' ותורתו

הכו"ח בברכת הצלחה לשמירת כל הקדוש מאז מתן תורה,

משה יהודה לייב לנדא

 



 

מכתב ז

שלהי חודש שבט שנת תשמ"ח ל"ק

מעלת כבוד חברינו היקר הרב הגאון המפו' וכו' שליט"א

שלום וברכה כראוי לכ"ת

הן פנו אלינו חבירינו וידידינו היקרים הרבנים שליט"א מעיר הבירה לאנדאן יע"א, בדבר שהממשלה רוצים לחקוק חוקים שונים בסדר השחיטה, כגון שהשוחט לא יוכל לעשות רק הולכה והבאה אחת, ומעשה השחיטה תהי' בפיקוח הממשלה, ועוד שאם יעלה בידם לבצע את אשר עם לבבם, היא גזירה נוראה רח"ל והתוצאות מי ישורנה.

אנו שולחים לכ"ת תיאור מפורט מכל המתרחש שנכתב בטוב טעם ודעת בלשון אידיש, ומבקשים שימחול לקרוא את כל הכתוב, בתשומת לב.

החוב עלינו לבוא לעזרת היהדות החרדית בלאנדאן הנמצאים במצוקה גדולה, שלא ייעשה ח"ו שום שינוי במהלך השחיטה.

בדעתינו לשלוח כתב הצהרה להממשלה בלאנדאן, חתום מחבירינו היקרים שליט"א, בטוחים אנו שכ"ת יבין את חומרת הדבר, ויחתום על כתב הצהרה אשר יובא לפניו בימים הקרובים.

יעזור השי"ת שיקוים ייעוד הנביא כל כלי יוצר עליך לא יוצלח, ונזכה כולנו לגאולה הקרובה לבוא בב"א.

בשם התאחדות הרבנים דארה"ב וקנדא, בכל הכבוד הראוי יחיאל יצחק סג"ל גליק מזכיר וספרא דדיינא

 

מכתב ה

אל כבוד הרבנים הגאונים שליט"א בעיר לאנדאן, אנגלי'.

הנה ראינו הסכם שהממשלה באנגלי' רצונה לעשות חוקים חדשים שמטרתם להכניס שינוי בסדר השחיטה, והיא גזירה נוראה וענין לא לבד ליהדות אנגליה אלא היא נוגעת לכל ישראל כולו.

לכן דעתנו דעת תוה"ק שחוב קדוש לעשות כל מה שביכולת לבטל את גזירה זו ולעשות כל המאמצים הדרושים לפעול אצל הממשלה באנגלי' לא לעשות שום שינויים בהשחיטה המקובלת מדור דורות, שזה עלול להביא ח"ו מכשולות גדולים.

תחזקנה ידיכם, ויה"ר שתצליחו לבטל את הגזירה בעזרת השם יתברך.

וע"ז באעה"ח היום ה' ניסן תשמ"ח לפ"ק פה נוא יארק

אגודת הרבנים דארצות הברית וקנדה

הרב שמחה עלבערג יו"ר                          הרב צבי מאיר גינזבערג מנהל

 



 

מכתב ט

אליקים שלזינגר

ר"מ ישיבת הרמה

א. סכין למעלה

במסכת חולין טו, ב במשנה: השוחט וכו' בצור ובקנה שחיטתו כשרה, ומקשינן בגמרא דיעבד אין לכתחילה לא. ורמינהו, בכל שוחטין בין בצור וכו', דמשמע לכתחילה, ומוקמינן באוקימתא הראשונה: הא בתלוש והא במחובר, וכדמצינו בזה מחלוקת רבי ור' חייא. דרבי ס"ל השוחט במחובר פסול ור"ח ס"ל דכשר, ומוכיחין שם בגמרא דלר"ח אפילו לכתחילה כשר, מדתניא בכל שוחטין, בין בתלוי בין במחובר בין שהסכין למעלה וצוואר הבהמה למטה בין שהסכין למטה וצוואר הבהמה למעלה ומוקמינן מתניתין כרבי. דמה שרבי פוסל במחובר הוא במחובר מעיקרא, אבל מתניתין מיירי בתלוש ולבסוף חברו, דגם לרבי כשר בדיעבד, כדתניא נעץ סכין בכותל כשר -  היינו בדיעבד - כיון שהוא תלוש ולבסוף חברו.

ועוד שם בגמרא טז, ב: אמר מר נעץ סכין בכותל ושחט בה שחיטתו כשרה, אמר רב ענן אמר שמואל: לא שנו אלא שהסכין למעלה וצוואר הבהמה למטה, אבל סכין למטה וצוואר  הבהמה למעלה, חיישינן שמא ידרוס. ופירש רש"י: לא שנו שנעץ סכין בכותל שחיטתו כשרה, אלא שהסכין למעלה ופיו כלפי קרקע וצוואר הבהמה למטה ומוליך ומביא צוואר הבהמה, אבל סכין למטה וצוואר הבהמה למעלה חיישינן שמא ידרוס מתוך שהצוואר מכביד על הסכין. ומקשינן והא קתני בין שהסכין למטה וכו' בין שהסכין למעלה. אמר רב זביד לצדדין קתני. סכין למטה וצוואר הבהמה למעלה בתלוש (פירש"י: דאדם אוחז בסכין למטה והבהמה תלויה באויר וזה מוליך ומביא הסכין). וסכין למעלה דקתני במחובר (פירש"י הא דקתני שהסכין למעלה וצוואר הבהמה למטה אמחובר. כלומר, אף במחובר).

ושם בתוספות מבואר, שלפי זה בסכין למעלה במחובר הוא בדיעבד דוקא כשר, אבל בסכין למטה במחובר שפסול לרב ענן אפילו בדיעבד הוא פסול. והמשמעות בפשטות, שכיון שמה שנאמר בהברייתא לצדדין, בסיפא דסכין למעלה במחובר כשר רק בדיעבד. כמו כן מה שנאמר ברישא בסכין תלוש למטה כשר, גם כן רק בדיעבד. עוד שם בגמרא תירוץ שני רב פפא אמר בעופא דקליל. פירוש, רישא וסיפא בין בתלוש בין במחובר, ואפילו הכי לא תקשה ארב ענן, דהא דקתני סכין למטה כשר גם במחובר, מיירי בעוף שהוא קל ואינו דורס ולא חיישינן לדריסה.

הרי כאמור מתירוץ הגמרא לצדדין משמע דסכין למטה בתלוש הוא כשר בדיעבד, כיון שהבהמה למעלה חיישינן לדריסה. אבל קשה על זה, דבההיא ברייתא נאמר לשון בכל שוחטין וכו' בין סכין למעלה וכו' בין למטה, דמשמע מלשון בכל שוחטין שהוא לכתחילה,  וכדדייקינן כן לעיל טו, ב.

עוד איתא בתוס' דכיון שנאמר לשון שמא ידרוס ולא שמא דרס, אף על פי שמיירי שבדיעבד עשה כן, מוכח מזה שאם עשה כן ועבר ושחט במחובר מלמטה, אף על פי שאומר ברי לי שלא דרסתי אסרו חכמים בשר זה משום גזרא שמא ידרוס פעם אחרת, דכך הוא תקנת חכמים, שכל ששחט בסכין מחובר מלמטה אסור בדיעבד, ומשמע מזה שהוא הדין בתלוש שאסור לכתחילה, לא מהני מה שיאמר שבודאי לא ידרוס.

ההלכה

בשו"ע יו"ד סימן ו, סעיף ד, הובא הדין נעץ סכין בכותל והעביר הצוואר עד שנשחט שחיטתו כשרה, והוא שיהיה צוואר הבהמה למטה והסכין למעלה, שאם היה צוואר הבהמה למעלה מהסכין שמא תרד הבהמה בכובד גופה ותחתוך בלי הולכה והבאה ואין זו שחיטה. ואפילו אמר ברי לי שלא דרסתי  שחיטתו פסולה. לפיכך אם היה עוף בין צווארו למעלה מן הסכין הנעוצה או למטה הימנו שחיטתו כשרה. עכ"ל. לכאורה היה אפשר לדייק מזה דרק בסכין נעוץ נאמר שחיטתו כשרה רק בדיעבד בסכין למטה, אבל בסכין תלוש אפשר כשר גם לכתחילה.

אולם לא כן הבין הש"ך שכתב בס"ק ח' דמוכח בש"ס ופוסקים דגם בתלושה שלא נעץ בשום דבר אפילו צוואר הבהמה למעלה מותר בדיעבד בכהאי גוונא כיון שתופס הסכין בידו מסתמא אינו דורס (אע"פ שהוא למטה) ומשמע מש"ס דלכתחילה מיהו אסור, וגם בעוף יש לחוש לכתחילה בצוואר העוף למעלה אפילו הסכין תלושה בידו. עכ"ל.

והנה הפר"ח חולק על הש"ך, לומר שמש"כ הש"ך שבסכין תלושה למטה ובהמה למעלה כשר רק בדיעבד, אינו משמעות הגמרא. דלשון הברייתא הוא בכל שוחטין וכו' בין סכין למטה וכו' בין סכין למעלה, משמע לכתחילה. והוא במחובר בצוואר למטה ובתלוש בצוואר למעלה. זוהי תמצית קושיית הפר"ח, וכדהובאה בפמ"ג, ומהאי טעמא הפר"ח רוצה להכשיר לכתחילה בצוואר למעלה בסכין תלוש.

אמנם כבר כתבו האחרונים שדברי הש"ך הוא על פי הפוסקים הראשונים: הרשב"א ורבנו ירוחם שכתבו כן, והאריכו בישוב קושיית הפר"ח מה שדייק מלשון בכל שוחטין שהוא לכתחילה.

הפלתי מודה לדינא להפר"ח ונדחק ליישב הש"ך שהוא מיירי רק במעביר הצוואר הבהמה על הסכין התלוש, אבל במעביר סכין שפיר  דמי. והתבואת שור ושמ"ח אינו מודה בכך, אלא שמחדש חידוש אחר שהש"ך וודאי מתפרש כפשוטו, שכל שהבהמה עומדת והסכין למטה הוא בדיעבד, אלא שהברייתא מיירי שהבהמה קשורה למעלה ואינה יכולה להכביד על הסכין, וסמך על מש"כ רש"י שהבהמה תלויה באוויר, ונדחק בכמה אופנים ליישב הסוגיא לפי זה.

אבל הפמ"ג מקיים דברי הש"ך כפשוטם, ושכן פשטות הסוגיא על פי מש"כ לעיל, לפי מש"כ התוס' בהכרח שכמו שהסיפא דמחובר בסכין למעלה בדיעבד, כן הרישא בסכין למטה ותלוש בדיעבד. ומוליך ומביא הסכין שזה פירוש בתלוש, כמו שכ' רש"י. ומה שהק' הפר"ח מלשון בכל שוחטין, דמשמע לכתחילה, כתב הפמ"ג שאינו מוכח, כי הרבה פעמים מצינו לשון בכל שמכוון לבדיעבד עיי"ש. וע"כ כן צריך לפרש לפי מסקנת הגמרא דמוקמינן הברייתא לצדדין אליבא דרב ענן אמר שמואל. וכן משמע מפירוש הגרעק"א שם לקיים דברי הש"ך. ועוד האריכו בזה בלב אריה ובראש יוסף לקיים הסוגיא אליביה.

והשמלה חדשה, אף על פי שכאמור חידש כנ"ל להתיר בבהמה קשורה, בכל זאת כתב בפסק הלכה שדרך שחיטה בהמה למעלה, שכן הוא בבה"ג.

ולי נראה שגם לשון הרמב"ם מוכיח כהש"ך, שכ"כ בהלכות שחיטה פרק ב' הלכה ז': כיצד שוחטין (פי' לכתחילה) מותח הצוואר ומוליך הסכין ומביאה. ואח"כ כתב - בין שהיתה הבהמה רבוצה בין שהיתה עומדת ואחז בערפה (כיון שהבהמה למעלה כתב אחז בערפה, משא"כ לעיל מיירי שהבהמה למטה, ע"כ כתב ומתח הצוואר) והסכין בידו מלמטה ושחט הרי זו כשרה עכ"ל, הרי כיצד שוחטין הוא לשון לכתחילה, ולשון ושחט שחיטתו כשרה הוא בדיעבד, וכן שאר ההלכות הנאמרות שם ברמב"ם אחר זה שהם בדיעבד ואמר שחיטתו כשרה, וכן דייק במגיד משנה, עיי"ש הלכה י').

ומאחר שכן הוא דעת הש"ך ע"פ פוסקים ראשונים ואחרונים שעומדים בשיטתו, נהגו כן בכל תפוצות ישראל בכל הדורות שחיטה כשרה לכתחילה להקפיד שתהי' הבהמה למטה, ומי יקל ראש נגד זה.

הסיכום: דהשינוי שרוצים לעשות כעת ע"י הפען בעמידה היא הפיכת שחיטה כשרה לכתחילה, לשחיטה כשרה רק בדיעבד, אשר יראי ד' המדקדקים בכשרות לא יוכלו לאכול בשר זה.

(וכהוספה וסניף לזה נראה שע"פ המבואר ביו"ד סימן רי"ד בהנהגות איסור שיש בזה משום נדר מלשנות, ובחתם סופר סימן ק"ז מבואר שיש בזה איסור דאורייתא, וגם אי אפשר להתיר מאחר שיש בזה קבלת ציבור, נמצא מאחר שבדייקא נהגו לשחוט בסכין למעלה משום חשש איסור, יש בשינוי זה משום איסור דאורייתא, ואכמ"ל.)

הערה: נראה דכל מה שנאמר בפוסקים הנ"ל כשרות בדיעבד הוא אם במקרה נעשה כן, אבל להתנהג כן לעשות תמיד הוא בגדר איסור לכתחילה, ופשוט.

ב. הימום לאחר השחיטה

הסוגיא:

חולין דף קי"ג, אמר שמואל משום ר"ח השובר מפרקתה של בהמה קודם שתצא נפשה הרי זה מכביד את הבשר וגוזל הבריות ומבליע דם באיברים, פירש רש"י לפי שבשעת שחיטה היא טרודה להוציא דם וכששובר מפרקתה מתוך צרתה אין בה כח להתאנח ולהוציא דם והיא נחה ושקטת והדם נבלע באברים ומכביד הבשר, ונמצא גוזל הבריות כשהוא מוכרה במשקל והדם שוקל. ושם בגמרא איבעיא להו היכי קאמר מכביד הבשר וגוזל הבריות משום דמבליע דם באברים הא לדידיה שפיר דמי (פירש"י, דליכא משום גזילה שרי לפי שהוא - הדם - חוזר ויוצא במליחה) או דילמא לדידיה נמי אסור (פירש"י, דמבליע הדם ושוב אינו יוצא ואוכל דם) תיקו.

הרי לפירש"י הספק הוא אם מליחה מהני לבהמה שנשבר מפרקתה. ויש מן הראשונים שחולקים על פירש"י, והוא בהג"א, ובטור בשם הרא"ש, דס"ל דודאי ע"י מליחה יוצא הדם הנבלע, והאיבעיא בגמרא היא רק אם מותר לאכול באומצא, דבשר בהמה מותר לאכול חי בלי מליחה, דרק לבישול צריך מליחה, ובזה מבעי לן דכיון דנשבר מפרקתה ונבלע דם יתר באברים אפשר דאסור לאכול חי, וקיימא לן בכל הראשונים דתיקו דאיסורא לחומרא, וע"כ בנשבר מפרקתה אסור באכילה, לרש"י אפילו אחר מליחה, ולהחולקים רק בשר חי אסור.

ההלכה:

בטור יורה דעה סימן ס"ז הביא שיטת העיטור כשיטת רש"י דמליחה לא מהני, וכתב שהרא"ש חולק עליו וס"ל דרק לאכול באומצא אסור. ובשו"ע שם סעיף ג' פסק כן שהשובר מפרקתה אסור לאכול בשר חי, אבל ברמ"א שם - דאנן קיימא לן כוותיה - כתב שנהגו להחמיר לחתכו ולמולחו, וביאר הש"ך כוונתו לשיטת רש"י דכיון שנשברה המפרקת אין הדם יוצא אלא נבלע באברים, אלא שס"ל דגם לשיטת רש"י האיסור הוא רק אם מולחו חתיכות שלימות אבל אם מולח חתיכות חתיכות גם לרש"י מותר לבשל (ולמד דין זה ממה שכתב בסעיף ד' בנצרר הדם מחמת מכה שצריך לחתוך אותו מקום ולמלוח לבדו יפה, ודימה נצרר הדם לנבלע הדם למלוח מקום הנבלע לבדו).

ומהו גדר החתיכות בזה מבואר בפלתי שבכי האי גוונא צריך לחתוך כל אבר ואבר לבדו ולמולחו, והוא מפני שאין אנו יודעים באיזה אבר נבלע דם השחיטה שהיה צריך לצאת, ונלמד מהא דנצרר הדם שבכי האי גוונא אין הדם יוצא במליחה ממקום למקום, ואם כן בהכרח שכל אבר ימלחנו לבדו.

והנה שם ברמ"א כתב עוד - כמובא בבית יוסף בשם שבלי הלקט - שלאו דוקא שבירת מפרקת אסור מהאי טעמא שאין הדם יוצא אחר השחיטה אלא שיש להזהר מלתחוב סכין בלב הבהמה אחר השחיטה או כל דבר אחר לקרב מיתתה משום שכל זה מונע יציאת הדם ונבלע באברים.

מבואר בזה האיסור לעשות פעולה המונעת גמר הפירכוס ויציאת הדם (יעויין בדרישה שהפירכוס ויציאת הדם תלויים זה בזה), ואם עבר ועשה כן אסור הבשר באכילה עד שימלח אבר אבר לבדו. (וזה דבר שאינו במציאות לעשות כן, גם אין אנו בקיאים בחילוקי האברים כראוי.)

(ושם בט"ז וש"ך הקשו ממש"כ בשו"ע סימן כ"ג שמותר להכות על הראש של הבהמה אחר שחיטה שתמות מהר, שזה סותר הדין הנ"ל. הש"ך תירץ דשאני הכאה שמסתמא ידעו חכמים שאין זה מונע יציאת הדם ואין לדון מזה לפעולה אחרת, והט"ז תירץ דהתם מיירי אחר שיצא כל הדם, והדרישה דחה פירוש זה כי אם יצא הדם כבר אין צורך בהכאה, אלא שחילק שהתם מיירי מדין שהיי' גרידא יעיי"ש, אבל ודאי מדינא אסור משום עצירת הדם כמבואר כאן, וכבר איתא בספרים שארבע מאות ועשר רבנים בדורות האחרונים אסרו ההכאה על הראש.)

סוף דבר למדו מזה האחרונים לאסור ההימום בכל צורה שהיא כל זמן שהבהמה מפרכסת ומוציאה דם, וכן הוא באחיעזר ח"ד סי' י"ט וכ' (שהיתה מעין גזירת מלכות שאסרו השחיטה לגמרי בלתי הימום אחר שחיטה) שאין להתיר אלא בדיעבד בדוחק גדול (וקרא לזה גזירה וסיים שהשי"ת יצליח להפר עצת שונאינו ורודפינו עליהם אמר הכתוב זבחי אדם עגלים ישקון, עכ"ל).

הסיכום:

כי הימום הבהמה אחר שחיטה אינו מותר אלא בדיעבד בדוחק גדול, ובשר כזה אינו ראוי לאכילה להחרדים לדבר ד'.

ג. חשש נבילות וטריפות

בשו"ע יו"ד סימן י"ח בפגימת סכין אפילו בכל שהוא פוסלת ומנבלת הבהמה, וצריך לבדוק י"ב בדיקות (בג' הצדדים, בהולכה והבאה בכל צד, בבישרא ובציפורן, עיי"ש סעי' ט'), ולבדוק בין קודם שחיטה ובאמצע ולאחר שחיטה, ושם בסעיף ט': ויבדוק לאט ובכוונת הלב שלא יפנה לבו לדברים אחרים עכ"ל.

ושם בסעיף י"ז: ובחינת החוש המישוש כפי כוונת הלב עכ"ל. ושם בדע"ק הובא שכשיש היסח הדעת כל שהוא או טירדא כל דהו צריך לחזור ולבדוק אפילו כמה פעמים וצריך לזה משקל יראת חטא בלי נטיה כל דהוא, עכ"ל. ובדרכי תשובה שם ס"ק ד' בשם האבקת רוכל שמחמת בהלה ופחד נאבד ההרגשה לבדוק כראוי וכל שיש אפילו פגימה כלשהו נעשה הבהמה נבלה מן התורה עכ"ל.

וכמו כן גוף מעשה השחיטה צריך בישוב הדעת הרבה כי שהיי' או דרסה כל שהוא פוסלים השחיטה כדאיתא בסימן כ"ג. ושם בדרכי תשובה ס"ק א' אודות השוחטים המראים חריפות ושוחטין במהירות וחפזון ובאים עי"ז לחשש דרסה שמחמת הבהילות אינו יכול לשים לב שלא יעשה דרסה משהו. ושם ס"ק ד', וצריך להזהר שלא יוסיף תת כחה באמצע השחיטה דהו"ל תנועה זו דרסה כל שהוא ופסולה. ושם בדע"ק ונותן לב שלא יהא הכבדת ידו וכו'.

מבואר בזה עוצם הכוונה וישוב הדעת ומנוחת נפש הנצרכים לשחיטה ובדיקה, וכבר נזכר לשון הדע"ק כי צריך בזה משקל גדול ביראת חטא, ואיך יתכן זה אם מפקח חילוני (גוי או יהודי) יעמוד על השוחט וכל מגמתו לפקח שלא יטה השוחט מהוראת החוקים שלהם הרי בהכרח שהוא גורם בזה לביטול כוונת השוחט למעשהו ע"פ דין תורה לבד וגם מהיסח הדעת, ושלא כמוש"כ השו"ע הנ"ל, שלא יפנה לבו לדברים אחרים.

ונוסף לזה שגורם לו להיות מבוהל ומתפחד, וכמו שכתב בדבר משה סימן פ"ה וז"ל: בשוחט שהיו מרתתים ידיו ואמר שזה מפני שמביטים אחריו וחייו תלוים בזה. (והעידו בפנינו באסיפת הרבנים שבעיר אחת במדינתינו שיש מפקח על השחיטה מהממשלה דרש הלה לפטר שוחטים שלא מצאו חן בעיניו ונלקחה פרנסתם). ועי"ז שנעשה השוחט מבוהל במקצת מעט, כבר נאבדה ממנו ההרגשה וחוש המישוש לבדוק ולהרגיש כל פגם ודרסה משהו, ועל כן אע"פ שמעיד שעשה כהוגן אין לו נאמנות כי בעצמו אינו יודע דלהכי לא הרגיש, ויש חשש נבילות בשחיטתו.

(ועוד שכפי המוצא המפקח הזה צריך לבדוק חריפות הסכין, ויש בזה חשש שעי"ז גופא יגרום לפיגומו, ולא עוד אלא שכל דעתו והקפדתו על החידוד, ואע"פ דמדינא גם כן צריך הסכין להיות חד וחריף, אבל יש בזה גבולים וגדרים ועיקר הקפידא שיהיה חלק בלי פגימות וכבר דיברו הפוסקים מזה שחידוד יתר מפריע הבדיקה ועוד חסרונות בהשחזה יתרה, נמצא שהפקוח הזה עלול לגרום לפיסולו של הסכין והעברת דעתו של השוחט מן העיקר אל הטפל, יעוין בדרכי תשובה שם סעיף ו' ועוד אחרונים).

מסקנת הדברים:

שהתקנות החדשות שרוצים לעשות גורמים להשחיטה דין בדיעבד בתוספת חששות נבלות וטרפות ממש.

חוק השחיטה והחששות

המכוון: החוק הזה מבוסס על ההצעות של חברת צער בעלי חיים, והם כותבים "שהמכוון בכל התקנות הוא לביטול השחיטה הדתית, היינו שלא ישחטו בלי הימום, אלא שדבר זה אי אפשר בפעם אחת אלא ע"י התקנות החדשות יהי' אפשר להגיע לזה", ועל כן אע"פ שהממשלה עדיין לא מחוקקת את כל פרטי ההצעות, הרי המכוון ברור והוא להפריע להשחיטה הכשרה, ועל כן יש לחוש שינצלו כל האפשריות לפי החוק לגרום להפרעות אלה. חברת הגנת בעלי חיים היא ועדה ממשלית של המיניסטריון.

החוקים:

א) אסור לגרום לבהמה צער בלתי מוכרח, והמפקח של הממשלה הוא הבעלים הקובע מה נקרא צער מיותר.

ב) מי שעובר על החוק לפי דעת המפקח מאבד רשיון העבודה נוסף לקנסות ומאסר.

ג) מהות השחיטה לפי החוק "לחתוך במהירות, בתנועות סכין חריף, בלי הפסק את ארבעה ורידי הדם".

ד) המפקח אחראי על חריפות הסכין.

ה) אסור לטלטל הבהמה אחרי השחיטה עד שיתברר בודאי שמתה, ולפחות להמתין 30 שניות (סעקונדען).

ו) מחוייבים לשחוט רק בפען בצורת עמידת הבהמה, והפען צריך להיות כזה שהמפקח יהי' בטוח שהבהמה תרגיש בצורה נוחה ולא יגרום לה כל היזק או צער.

ז) כל שוחט צריך להסכמת המפקח שהוא ראוי ומתאים לשחוט בהתאם להחוקים.

החששות: (כמעט כל החששות הועלו ע"י המומחים למשפט האנגלי. הדברים נצאים בכתב).

חוק א)

א) איסור גרימת צער בלתי מוכרח הוא ענין בלתי מוגדר לגמרי, ובידי המפקח בכל זה להפריע לתנועתו החפשית של השוחט כפי שיעלה על לבו, ובהכרח מפריע להשוחט לעשות מלאכתו באמונה תוך שימת לב לכשרות השחיטה לבד.

חוק ג)

א) לא נזכר כלל חיתוך הסימנים שהוא עיקר השחיטה, ויתכן שאם חתך הוורידין יענש אם יחתוך גם הסימנים כי לדעתם זה צער מיותר. אם כי בבהמות זה לא שכיח כ"כ, בעוף זה יכול להיות.

ב) טרם נתברר עד כמה שאפשר לחתוך את ארבעת הורידין, בשיעור שחיטה יש בזה חילוקי דעות בין השוחטים.

האפשרות בזה תלוי בכח הדרסה, ובהתאם למשיכת הצוואר, עד כה לא הי' צורך לדרוס או למשוך יותר מדי, כי כידוע שמשיכה יתרה יכול לגרום לטריפות של עיקור ושבירת מפרקת.

ג) עד עכשיו הי' עיקר שימת לב השוחט לשחיטת הסימנים כדין. מעתה יצטרך לשים לבו על חתיכת הוורידין שלא יאבד פרנסתו ויענש והמפקח יעמוד עליו על זה. מי יבטיח שבלי משים לא יסיח דעת מעיקר חיובו.

ד) "לחתוך במהירות", כידוע המהירות תלוי לפי שיקול דעת השוחט לכשרות השחיטה. מעתה יתכן שהמפקח ידחפנו למהירות יתרה שלא יהי' בכח לכוון ההלכה.

"בתנועות" יש אפשרות למפקח לפרש שמותר רק הולכה והובאה אחת או שתים במקום שלדעת השוחט צריך שלשה או ארבע. זה בהכרח יביא לידי דרסה. ההגבלה הזאת ניתנת מפני שזו היתה תחילת הרצון של ועד הגנת החיות והנוסח הראשון של החוק. המומחה אמר שצריך לקבל מכתב מן המחוקקים שהם ביטלו את דעת הועד הנ"ל. את המכתב הזה לא נתנו.

"בסכין חריף" יעויין אח"כ.

בעיקר השמטת שחיטת הסימנים, שהתעקשו בדוקא שלא להזכיר זה, עורר א' המומחים את החשש הנ"ל שעי"ז רוצים ליתן מקום לפי החוק למנוע שחיטת הסימנים.

חוק ד)

יהי' ברשות המפקח לבדוק את חריפות הסכין לפני השחיטה, אם המפקח יעשה כן לפי דרכו, איך ישחוט בסכין זה, הלא אפשר שהגוי פגמו. לבדוק אחריו שנית הרי זו פגיעה, וקיים חשש גדול שיקל בהשערה בעלמא שהסכין לא נפגם.

חוק ה)

לפי דעת המומחים יתכן שעי"ז ימנע בדיקת הסימנים אחרי השחיטה, גם לא הוגבל שום זמן כמה יצטרכו להמתין עד שהמפקח יסכים שהבהמה מתה.

חוק ו)

א) עצם השינוי משחיטה למטה לשחיטה למעלה הוא שינוי מהנהוג בכלל ישראל לכתחילה.

ב) מה שתולים עצמם שכן נוהגים באמריקה יש לגלות את השקר הזה:

מה היתה ההתחלה באמריקה להתיר כן לא נתברר ואין מי שזוכר את זה. אבל זה ברור ששם זה לא ע"פ חוק מלכות, ממילא יש בידם לשנות הדבר כשימצאו שיש חששות, וכפי הנודע כבר ישנם שם שעומדים לחזור לשחיטה המקובלת. מה שאין כן כאן זה דבר חוקי ובעת שימצאו חששות יצטרכו בלי ברירה לעשות קולות.

באמריקה הבהמה תלוי' בבעלי פלייט, וזה לעיכובא מחמת כמה חששות, כאן אין היתר זה נזכר בחוק ומתחילה עמדו דוקא שתהי' עמידת הבהמה בארץ. אח"כ נשמע "שיש הבטחה" אבל בחוק זה לא נזכר, ואדרבה, כבר יש דעות של המומחים שלהן שהבעלי פלייט גורם צער והיזק לבהמה, ממילא ברור שלפי החוק הנ"ל (א) לא יוכלו להרשות כן.

באמריקה הוא בידי השוחט עד כמה למשוך את ה"העדרעסטריין" לפי צורך השחיטה ושלא יהי' ביותר משום חשש טריפות. כאן הגוי יהי' הקובע בזה, ובפרט שצריך לחשוב גם על הוורידין כנ"ל.

ג) עדיין אין איסור לאיזה פען בעמידה, ובחוק נאמר שהפען צריך שיהי' לפי רוחו של המפקח שהבהמה תרגיש בנוח. ומה יעשו אם הפען הראוי לכשרות לא ימצא חן בעיניהם, ומה שהם רוצים יהי' בדוחק מצד הכשרות. הרי בהכרח יצטרכו להסכים לקולות, גם בגוף מציאות הפען.

כל החוקים חלים מיד, גם חוק הפען יהי' חוק מיד, אלא שירשו להמשיך בפען הנוכחי עד ב' שנים לבד.

חוק ז)

לא ברור אם זה נכנס להחוק. אם כן יש חשש גדול שאכן יהי' שוחט ירא שמים ומומחה והמפקח לא ירצה בו מפני חזותו החיצונית ובהכרח יצטרכו לחשוב בקבלת שוחט אם ימצא חן בעיני המפקח, ושוב לא יהי' עיקר הקובע יראת שמים ומומחיות השוחט לפי ההלכה.

אליקים שלזינגר



מכתב י

אברהם יצחק ליכטנשטיין

רב בבית המטבחיים "מרבק" ת"א

ב"ה יום ז' תמוז תשמ"ט

לכבוד ידידי היקר הרה"ג שמחה בונים ליברמן שליט"א, מו"צ ורב בק"ק לונדון.

עומד על משמרתו משמרת הקודש כגיבור חיל על משמרתו, לוחם מלחמת ד' בגיבורים, עומד בפרץ על חומת הכשרות.

בפתח מכתבי אדרוש בשלומו הטוב, הנני מאחל לך שהשי"ת יעזור לך שתצליח למנוע פירצות בחומת הכשרות.

עברתי על קונטרסך קונטרס השחיטה והמכתבים מגדולי ישראל, והחוקים השונים שהם זוממים להטיל.

ואני הקטן כיהודא ועוד לקרא ג"כ מצטרף לדעת תורתם הרמה.

זה ממש "שומו שמים" ממש סכנה לכשרות השחיטה המקובל מדור דור.

שמעתי מהקוה"ט כ"ק האדמו"ר זצ"ל "הבית ישראל" על ההפטורה של פרשת השבוע פ' בלק "מן השטים עד הגלגל" אמר בשם החידושי הרי"ם שטים לשון יטה, שאם זזים רק נטיה קלה מדרך היהדות זה גורם ומתגלגלים ולא יודעים לאן מגיעים. וזה הפי' עד הגלגל תוצאותי' מי ישוערנו. ובפרט שרוצים להפוך הקערה על פי' לשנות את כל סדרי השחיטה המקובלים מחז"ל, מדור דור.

לא עת לחשות, צריכים לצאת מהשלווה וללחום נגד זה, צריכים להבהיר להכלל את גודל הסכנה ח"ו שיש בכשרות השחיטה, ביישום החוקים האלו אפי' בחלק מהם.

המענין מי הראשונים, שהתחילו להתגרות בשחיטה היהודית, היו הגרמנים בשנת תרכ"ד, ובאותם הנימוקים במסוה של רחמנות וצעב"ח, וידוע עד כמה שהם היו רחמנים... וד"ל.

רחמנות היא דרך תורה"ק כמש"כ ורחמיו על כל מעשיו, וידוע מספרים הקדושים שהתיקון הגדול לבע"ח הוא השחיטה היהודית.

הבעי' היא לא רק אנגלי', לדעתי זה בעי' יותר כללית, ועל שאר מדינות מה יאמר, בכ"מ יש שונאי ישראל שרוצים להתנכל לנו והם מסוגלים להיתפש ע"ז אם מדינה נאורה כמו אנגלי' יכולים להגביל. זה יכול להיות דוגמא רעה לכל המדינות, וצריכים להתקומם ולקומם את דעת הקהל שזו גזירה ולהפעיל להעביר את רוע הגזירה.

עברתי על החוקים שהם זוממים ח"ו לאכוף על השוחטים [השי"ת יעזור שמזממם לא תופק] והם מונים אחד עשר סעיפים, ביניהם שיעמוד שם פקח [קסדור] מטעם הממשלה לאכוף על השוחט לקיים את החוקים. [ז"א נכרי עומד ע"ג] ואם לא יקיים את החוקים אז יקחו ממנו את הרשיון לשחיטה ויאבד את פרנסתו וגם יוטל עליו קנס כספי.

מבלי להיכנס לעצם החוקים שהם מנוגדים להלכה, עצם הלחץ הכבד שהשוחט נמצא בשעת השחיטה שבמקום שהשו"ב צריך להשים לב בשעת שחיטה על ההלכה במקום זה הוא יצטרך להשים לב על החוקים שלהם "ולא תהא תורה שלימה שלנו כשיחה בטילה שלהם". עי' בש"ע יור"ד סוף סעיף א' ברמ"א ויש לב"ד לחקור אחר הבודקים והשוחטים שיהיו בקיאים ומומחים וכשרים, כי גודל איסור המכשלה בשחיטות ובדיקות המסורים לכל ואם בדקו איזה שוחט ומצאו שאינו יודע אם נטל פעם אחת קבלה אין מטריפים למפרע, ועיין עוד שם בסי' י"ח [סעיף י"ז] בשם הר"י וז"ל, והאידנא נהגו למנות אנשים יודעים על השחיטה ובדיקה ולהם מחלו כבודם כי הם זהירים וזריזים והרבה צריך ישוב הדעת לבדיקת הסכין הלא תראה כי אדם בודק פעמיים ושלוש ולא ירגיש בפגימה דקה ואח"כ ימצאנה, אין זה כי הכין ליבו באחרונה ובחינת המישוש כפי כוונת הלב. עי' בת"ש סי' א' שהרבה נותן קבלה צריך להבחין אם יש להשוחט דעת מיושבת, כי הרבה צריך ישוב לבדיקת הסכין.

עי' בפר"ת סי' א' ס"ק ל"א דאדם שיש לו טרדות ורוב מחשבות אין למנותו לשו"ב, ועי' עוד באחרונים שמלאים מזה.

הנה אנו רואים כמה חז"ל דיקדקו למנוחת הנפש ולרגיעה של השו"ב.

עי' בספר בית דוד ל"ט שמביא בשם הב"א ועיקר יבוא בעל השור ויעמוד בעת הבדיקה כי אפי' אם ירא שמים הוא בהול על ממונו ואצ"ל הקצבים אשר לא אמון בהם וממונם חביב עליהם יותר מגופם ונשמתם וככפירים שואגים לטרף ומבלבלים את דעת הבודק.

עי' בשמ"ח [סי' י"ח ס"ק ז'] וז"ל לכן אין למנות על זה כי אם אנשים יראי שמים וחרדים על דבר ד' ואינם נבהלים ונחפזים בדעתם ואינם משתכרים שאפי' שלא בשעת שכרות אבריהם כבדים.

עי' בדר"ת סי' א' ס"ק נ"א שמביא בשם הפר"ת שאדם שיש לו הרבה טרדות ורוב מחשבות אין למנותו שו"ב עיי"ש בסי' י"ח ס"ק קע"ד.

מכל הלין אנו רואים עד כמה הקפידו הפוסקים על רגיעת השוחט ועד כמה הוא צריך להיות משוחרר מכל לחצים. והאיך הוא יכול להשתחרר מכל לחצים.

כשפקח קסדור מטעם הממשלה עומד לו על הראש עם ספר חוקים [וגם כפי הנראה מהחוקים הוא ג"כ יהי' בודק סכינים לקבוע אם הסכין עומד לפי דרישותיו, והוא עלול ג"כ לקלקל את הסכין, שאצלנו המושג בסכין הם מושגים אחרים, אוי לנו ששפחה תרצה לירוש גבירתה] וכל סטי' מהחוקים הוא לשלם קנס ולאבד פרנסתו.

ובפרט שלא בקלות יוכלו לבצע את זה, וידוע באיזה לחץ לא רגיל יהיו השובי"ם בשעת שחיטה.

ולדעתי הקלושה א"א להתיר לשחוט במצב של לחץ עצום כזה.

איני נכנס לכל פרטי הסעיפים שכל סעיף בפני עצמו מקשה על השחיטה, והם מכשול גדול שיכול לבוא ח"ו חשש של איסור. בסעיף - 9 - שהשחיטה תהי' בהבאה והולכה אחת ובאותה תנועה שיספיק גם לחתוך את כל כלי הדם.

מי שיודע ומכיר את מלאכת השחיטה, שקרוב הדבר לדרסה.

ואפי' יעשה חד מאוד יש חששות אחרות, שיצטרך בפעם אחד לחתוך את הסימנים וורידי הדם ועוד וורידים שהם דורשים, זה ידוע שסכין חד במיוחד כמו שדורש כאן כמעט ברור שכל כמה סכינים נפגעים במפרקת. וכמעט ברור שכל בהמה שני' ושלשית יהי' חשש של פגימה שזה ספק נבילה עי' ביור"ד סי' י"ח סעיף ט"ו.

ע"כ ברור שצריכים לעמוד וללחום נגד רוע הגזירה, כמו דאיתא בזוהר פ' בהר, האי מאן דכפית באחרא אינו יכול לקבל עול מלכות שמים, ע"כ ברור שהשוחט צריך יראת שמים בקבלת עומ"ש ואסור להיות כפוף תחת רשות אחרת רק ברשות התורה כמש"כ בפ' ראה י"ב פ' כ"א וזבחת מבקרך ומצאנך וגו' כאשר צויתיך, אך ורק כאשר צויתך ולא ציווי אחר.

והשי"ת יעזור שנאכל מן הזבחים בביגא"צ ונצא מכל הגלויות, ונושע במהרה בגאולה שלימה במה"י א"ס.

ידידך אברהם יצחק ליכטנשטיין

 

 



מכתב יא

אברהם יצחק ליכטנשטיין

רב בבית המטבחיים "מרבק" ת"א

ב"ה יום כ"ב תמוז תשמ"ח לפ"ק

ב"ה יום כ"ב טבת תשמ"ח לפ"ק

לכבוד ידידי הרב הגאון המופלג ונודע לתהילה כש"ת רבי שמחה בונים ליברמן שליט"א רב ומו"ץ דק"ק לונדון, עומד בפרץ על משמרת הכשרות.

בראשית מכתבי אפרוש בשלום כת"ר

ראיתי את מכתבו בענין ה"פאן" ששוחטים בו בעמידה ורוצים להכניסו בבתי המטבחיים באגלי', אני ראיתי את ה"פאן" כזה כשבקרתי בבתי המטבחיים בעולם, ולדעתי יפה העיר מע"כ בנוגע לחששות וכו' ובוודאי ראוי לחוש לזה.

ולא לשנות מהמקובל לנו מדור דור, וכל המשנה ידו על התחתונה, וידוע התשובות חת"ס, ועיין באבנ"ז יו"ד סי' מ"ב "והחדש אסור מן התורה בכל מקום ובכל זמן", בענין לשחוט בעמידה עיי' בש"ק ס"ו סק"ח ופר"ח וכו"פ ותב"ש בענין הלכה יש מה לדון, ואפילו אם יש מקום להכשיר אבל אין ספק שלכתחילה זה בוודאי לא מהודר, ויש להתנגד לשנות ממה שמקובל שם.

כשהייתי בשליחות מטעם הרבנות הראשית דארץ ישראל בדרום אמריקא המפעל שם הרכיבו "פאן" כזה, ולא שחטנו בו, כי הרבנות הראשית לא רצו לאשר את זה.

בענין הנקודה השני', שישחטו רק בהולכה והובאה אחת, זה מכשול גדול שכמעט בלתי אפשרי שלא יצא מזה הרבה טריפות ונבילות, וכ"מ מכשולים, כל מי שמתמצה בשחיטה, יודע שלרוב השוחטים בבהמות הגסות זה דבר בלתי אפשרי לשחוט רק בהולכה והובאה אחת, וזה דבר ברור שע"י הלחץ שנמצא השוחט יכול לבא הרבה פעמים לידי דרסה, עי' בדע"ת ס"ק א' ומח"ז כלל ט"ז סע"א מנח"י ס' א' שכ' בענין זה אם מותר לדחוק קצת בסכין דרך הולכה והובאה, אבל זה ברור שלדחוק הרבה זה דרוסה.

וזה ברור אם יהי' לחץ על השוחט שישחוט רק בפעם אחת הולכה והובאה, אז בלי דעת יכול לבא לדחוק בחזק, וח"ו לבא לידי דרסה, ומסוגל אפילו לא להרגיש, כיון שנמצא תחת לחץ, השי"ת ישמרנו, ושלא לדבר שהרבה פעמים לא יוכל לגמור לשחוט הסימנים כי יש הרבה שורים עם עור קשה שאינו מספיק בפעם אחת הולכה והובאה.

ועצם הדבר להכניס את השוחט במטת סדום, שהשיטה תהי' תחת לחץ, יכול להיות שאסור לשחוט לכתחילה, אם השוחט אינו מיושב דעתו אינו יכול לכוון לכל הדינים של הלכות שחיטה כמו שדנו האחרונים שבזמן שאינו מיושב בדעתו, או באדם שאינו מיושב בדעתו שדנו תשובות באחרונים שלא לתת לאחד כזה לשחוט, ועי' בתשו' חת"ס ושאר האחרונים, ועי' במה שדנו האחרונים באחד ששתה משקה משכר, אפי' אינו שיכור כלוט ג"כ לכתחילה לא ישחוט.

אשריך שנתפסת על דברי תורה לעמוד בפרץ שלא לפרוץ כרם ישראל, והשי"ת יהי' בעזריך, והנני מסיים בברכה והצלחה שחפץ ה' יצליח בידיך להגדיל תורה ולהאדירה.

מאת ידידו המברכו ומכבדו כערכו הרם

הרב א.י. ליכטנשטיין

רב דבמ"ט "מרבק"

 

 

מכתב יב

בנימין זאב פורסט שו"ב, לונדון

א' לס' והימים ימי בכורי ענבים תשמ"ח

לכ' הרב המפורסם הגאון והבקי כב' ר' שמחה בונם ליבערמאן לאי"ט וקצרתי מאד בתארים וסליחה נא אחדשה"ט בכב"ר!

בענין שחיטה ממטה למעלה:

אחרי ששאלתם את דעתי הקצרה בענין הנ"ל.

ראשית הלא טוב עוללות אפרים מבציר מנשה, וכי אני הדל אוסיף על דברי בקיאותיך, ואך רק ולבד הנני מציע את דברי הגדרה "למעשה של אומנות השחיטה".

בשמ"ח ס"ו סעי' ח' דבקצתם עדיין יש קצת חשש דרסה.. וקצת אינם דרך שחיטה.

ויען אשר הדגיש השמ"ח את החששות אפ' בנסתר ולא בנוכח, אפשר ישנם כמה חששות שלא טרח עצמו להדגישם כי בדיעבד אחד מספיק למנוע מלשחוט לכתחילה.

א. ואשר אמרתם לי שיש ג"כ חשש עיקור סימנים זה נכון מאד מאד. וכמש"כ בספרים זוז"ג אסור כאן, ואסר.

ב. וחשש חלדה מצד העור שאפשר לבוא על הסכין יותר מבשחיטה ממעלה למטה - ג"כ טוב לברר ולעצור לעשות מעשה עד אחר בירור גמור.

ג. והוספתי אני כי במתיחתה ראש בלחץ גדול יש חשש אם מתחילים לחתוך, נתמעט הלחץ ונופל הצואר והראש במקצת על ידי הרחבת החתך, ויש כאן ממ"נ כובד הראש במקצת, ודרסה במשהו!

ואם יש למצוא תירוץ א"כ לא יעשו לחץ גדול מפני חשש עיקור סימנים אז יש חשש נידנוד הראש.

ואם יעשו לחץ גדול אז יתרחב החתך מחמת הלחץ ונגיעת הסכין אפילו בלי משיכת הסכין: ונעשה עיקור! ומי בדורות הללו יעמוד ויבחין בעדינות חוטי שער כאלו.

ומסתמא אסור לעשות מעשה היתר לדבר אם ישנם כמה בדיעבד חל על בדיעבד. ואפשר לומר שהדיעבד של עיקור ודרסה הנ"ל דומים יותר לאיסור גמור:

ומי יחשב כאן בדאתחזק איסורא, וחשש עיקור בכל המעשה ממ"נ מונע להוציאו מאיסורו להיתר ח"ו ר"ל:

ובבית השחיטה לבד יכולים לשער ולא בבית!

ונא לסלוח על קיצורי וה' עמכם ויברכך ה' ברגשי כבוד וחביבות.

בנימין זאב פורסט

המשך בעמוד הבא...

 

*