[1]) בשנת תשל"ג הייתי עם עוד רב אחד אצל מחותני להבחל"ח הגה"ק מקלויזנבורג זצ"ל, וסיפרנו לו מה שקורה בשחיטות ובדיקות בזמן הזה, והאיך שמאכילים טריפות לעם ישראל תחת שמות ידועים וכו', ודברנו אתו שעה ומחצה (ונקלט על קאסע"ט טעי"פ), ואמר אז כי אם בשנת תשל"ג בעקבתא דמשיחא ישנם עוד שני רבנים שמגלים את המכשולים של מאכילי טריפות, שאני צועק על זה כבר הרבה שנים שכאן בארצה"ב מאכילים נבילות וטריפות רח"ל, הגיע הזמן שיבוא המשיח, ובלשונו, "מעג שוין משיח קומען".

בתוך הדברים עברנו על עשרות ספרי שו"ת שמביאים איך שבכל דור ודור הצליח מעשה בעל דבר נגד הכשרות והשחיטה שלא תהי' כהוגן, כמבואר בשו"ת דברי חיים יורה דעה סימן ז' ועוד. וסיפר לנו אז המעשה מר' מאניש השוחט של זקינו הרה"ק ר' ברוך גארליצער זי"ע ???

ברכתו של אותו צדיק הכניסה בנו חיות והתעוררות חדשה ליכנס בעובי הקורה, ולערוך מלחמה כבידה נגד השוחטים הקצבים, שנוסף על זה שמאכילים טריפות רח"ל, מוכנים להרוג כל מי שיעמוד נגדם.

ועכשיו נדפס קו"ק שיצא לאור ע"י הביד"צ של קהילת קלויזנבורג, וכ"ק האדמו"ר מקלויזנבורג זצ"ל חתם ג"כ ע"ז (ומעוניין מאוד שכפי הנראה הרי היא החתימה היחידה שחותם עצמו בחתימה "יקותיאל יהודה מרודניק", וז"ל הקול קורא:

דוקאמענט 81

ב"ה

קהל יסודי התורה שה"פ קלויזענבורג

בהוראת הבד"צ לאפרושי מאיסורא באנו לפרסם לרבים המכתבים שנדפסו בחוברת שנשלח לידינו אודות מצב הניקור באמריקע:  וויליאמסבורג, בארא פארק, מאנסי, ועוד. ואזהרה מביד"צ דקהילתנו שלא לאכול בשר עד שיסודרו הדברים בכל.

ב"ה

ביד"צ דקהל יסודי התורה שה"פ קלויזענבורג

למנהלי הקהלה הע"י,

כדי להסיר מכשול הננו בבקשה לפרסם לאנשי קהלתנו המכתבים הנוגעים לענין ניקור חלב החמור ולהזהיר שלא יבואו למכשול ח"ו עד שיסודרו הענינים בכל.

וע"ז באנו על החתום ד' עשי"ת תשמ"ג לפ"ק

אהרן יודע ווילנער - אהרן ווידער

אפרים פישל הערשקאוויץ



לחומרת הדבר שרח"ל גורם לטמטום הלב ומקור לכל פירצות הדור רח"ל הוא מאכלות אסורות, חתמתי גם אני שמי להמנות על העומדים על המשמר בדרך אבוה"ק זי"ע ועכ"י.

מקום החתימה

יקותיאל יהודה מרודניק

(כ"ק אדמו"ר [שליט"א] מצאנז-קלויזענבורג)



והנה אנו אומרים ביוה"כ ונסלח לכל עדת בני ישראל ולגר הגר בתוכם כי לכל העם בשגגה. ונקח לדוגמא מה שכתבו הגאונים הצדיקים האמיתיים מדור הקודם שהלכו בעקבות רבותינו הק' מדור דורים, שקיימו התורה"ק מא' ועד ת', וכמו שכ' בתורה בפ' נשיא שהנשיא יחטא, ונכשל בחלב שהוא איסור כרת או באיסור עבודה זרה, שמתוודה ומביא קרבן, וכך עשו הצדיקים בכל הדורות, ועיין עוד בהקדמה.

והנה בספר "שפע חיים" ח"ב (קובץ דברי תורה בהלכה ודרוש, אגדה וחסידות, מאת כ"ק אדמו"ר מרן יקותיאל יהודה הלברשטאם שליט"א [זצ"ל] אבדק"ק צאנז, אשר בשר צדק בקהל רב בירח האיתנים, ויצא לאור בשנת תשמ"ג לפ"'ק), כתב וזל"ק, מה שאמר ביום שלש עשרה מדות (דרשה קודם קריאת סדר הקרבנות):

בפסוק ויקרא אל משה וידבר ה' אליו וגו' אדם כי יקריב מכם קרבן לה' וגו' ובפרש"י אדם למה נאמר וכו' עיי"ש - הנה מתקרב ובא יום הקדוש, וממצות היום לענות את נפשותינו, ועל ערב יום הכיפורים בא לנו בקבלה מדברי חכז"ל להרבות באכילה, שכל האוכל ושותה בתשיעי מעלה עליו הכתוב כאילו התענה תשיעי ועשירי (ברכות ח' ע"ב), וצל"ב הענין בזה.

מבואר בספה"ק שעיקר גדר הקדושה היא לקדש עצמו במאכל ומשתה, לא מיבעיא להיזהר ממאכלי איסור ח"ו, אלא אף במאכל של היתר יקדש עצמו במותר לו, כי כבר אמרו (ברכות ל"ב ע"א) אין ארי נוהם מתוך קופה של תבן אלא מתוך קופה של בשר וכו' מלי כריסיה זני בישי וכו' עיי"ש, וכן מנו אכילה יתירה בין שבעה דרכים שבודקין בהם את הזב (זבין פ"ב), ואיתא מהאריה"ק לפרש מאחז"ל (שבת ק"מ ע"ב) היכא דעייל ירקא ליעול בשרא וכוורי, שכפי שהמאכל עדין וטעמו מתוק יותר גם הניצוצות הקדושים אשר בו הם יותר נעלים ויותר קל לתקנם (וכעין הידוע ג"כ מכתבי האריז"ל שחורבה ומדבר מקום ציה ושממה היא משכן הקליפות כוחות הטומאה ומזיקין רח"ל), ולזה בירקא שהוא מאכל בהמה הניצוצות גרועים ביותר וקשה לתקנם אתד"ק. ואמנם נאים הדברים למי שאמרם האריה"ק ודומיו, צדיקים שכל מעשיהם לשם שמים, וכמו שנפסק בשו"ע או"ח סי' רל"א לקיים מה שנאמר בכל דרכיך דעהו והוא יישר אורחותיך, הם היו יכולים לאכול בשר יום יום מבלי שום נטייה גשמיית, וכמו שאמרו (ביצה ט"ז ע"א) אמרו עליו על שמאי הזקן כל ימיו הי' אוכל לכבוד שבת, מצא בהמה נאה אומר זו לשבת מצא אחרת נאה הימנה מניח את השני' ואוכל את הראשונה. וזקה"ק מצאנז זי"ע אמר פעם לכ"ק אאמו"ר זי"ע שזה לו ארבעים שנה שלא טעם טעם מאכל, וגם מכ"ק אאמו"ר שמעתי על עצמו שאינו טועם טעם מאכל, ואצל זקה"ק בעל ישמח משה זי"ע קרה הרבה פעמים אחרי שסיים סעודתו ששאל למה לא מגישים אוכל, וכשאמרו לו שכבר אכל אמר אם כן תנו מים אחרונים, וכמה פעמים מיד אחר שנטל ידיו לאכילה ביקש מים אחרונים עד שאמרו לו שטרם התחיל לאכול, והם מדריגות גדולות שזכו לכך בגודל עבודתם, אבל אנשים פשוטים שעדיין טועמים עריבות במאכלים, אדרבה עליהם ליזהר מתפנוקי מעדנים, פן ייפגמו עי"ז לבא לידי אסונות בלילה ח"ו ושאר זני בישין מחמת התגברות התאוות.

והרהרתי כמה פעמים לפרש בקריאת שמע את מאמר הכתוב ואספת דגנך ותירושך ויצהרך ונתתי עשב בשדך לבהמתך ואכלת ושבעת, השמרו לכם פן יפתה לבבכם וגו', שהמשך המקראות צ"ב. ויבואר, דהנה איתא על האריה"ק עצמו שפעם אכל עשב דכתיב ואכלת את עשב השדה, ויש בזה בחינות ומדריגות רבות, וכנראה שרצה אז להעלות אלו הניצוצות שנתגשמו מאד והם עניינים גבוהים ונשגבים, וע"פ פשטות יש ללמוד מזה מוסר השכל לאנשים פשוטים למעט באכילת משמנים ומעדנים. וע"ז בא ג"כ אזהרת הכתוב, ואספ"ת דגנ"ך ותירש"ך ויצהר"ך בארץ אשר לא תחסר כל בה, ומכל מקום אתה תמשוך ידך מזה וכמו רבי שלמרות רוב עשרו לא נהנה אפילו באצבע קטנה (כתובות ק"ד ע"א), אלא ונתתי עש"ב בשד"ך לבהמת"ך ומזה ואכל"ת ושבע"ת שעיקר מגמתך לאכול כדי שביעה כדי שתהא הדעת מיושבת, ומפרש ואזיל בטעם האזהרה השמר"ו לכ"ם פ"ן יפת"ה לבבכ"ם על ידי אכילה יתירה, וסרת"ם ועבדת"ם אלהי"ם אחרי"ם וכמאמר הכתוב (דברים לא, כ) ואכל ושבע ודשן ופנה אל אלהים אחרים ועבדום ונאצוני והפר את ברית"י ברית קודש, ובגין דא חייב אדם להתקדש באכילתו, וכמו שאמרן (גיטין ע' ע"א) סעודה שהנאתך הימנה משוך ידך הימנה, בשעה שלפניו שולחן מלא מיני מעדנים יעמוד בנפשו ולא יהנה אלא כדי מחייתו, וכן ראינו אצל צדיקים שהביאו לפניהם צלחת מלאה והם לא טעמו אלא מעט על קצה הכף, וזה הסיגוף עולה יותר מתענית (עי' מג"א סי' תקע"א סק"א).

כבר עוררתי ודברתי הרבה על אודות כשרות המאכלים, וזה לי כמה שנים שאני מדבר מזה בשארית כוחותי, ובעוה"ר אין דברי נשמעים, ואין אני תולה החסרון בבני ישראל ח"ו אלא שנתקיים בי קשוט עצמך תחלה ואח"כ קשוט אחרים (סנהדרין י"ט ע"א), אבל מה אעשה שמוכרחני לדבר כדי לאפרושי מאיסורא. ידוע מ"ש החתם סופר שהיצה"ר מתגבר בעיקר על השוחטים וכדומה, ולדעתי זה יסוד סיבת ההתדרדרות וההתבוללות פה באמריקא, כי הבעל דבר הביא לכאן שוחטים אנשים קלים וריקים ולא היו אז כאן רבנים שישגיחו ויפקחו על זה, והלכות שחיטה הרי הם דברים התלויים בכשערה, בשהיה כלשהי או דרסה או פגימה כלשהי בסכין יש נבילה דאורייתא ובפרט בבשר בהמה, והאכילו לעדת הקהל נבילות וטריפות עד שמדינות שלימות ומאות אלפי יהודים יצאו מן הדת ושכחו שיש בורא עולם, ובנו לעצמם בתי תפילות רפורמיים, או ששכחו לגמרי את מקור מחצבתם כי בני ישראל הם, וזאת למרות שבאו לכאן הרבה ת"ח יראים ושלמים והקימו מוסדות בתי מדרש ובתי חולים, אבל בניהם או נכדיהם יצאו לתרבות רעה, ובסופו של דבר נפל הכל בידי גויים והבתי כנסיות נתהפכו לבתי תיפלתם רח"ל.

וזה גם כן הסיבה שנתמעטה תורה בדורנו, כי זאת לפנים בישראל היו בני הישיבות ותלמידי חכמים מסתפקים במיעוט אכילה, עיניהם היו נשואות לבעה"ב שיקבלו אותם לאכילת "טעג" ושמחו על פרוסת לחם ומקור צר לנוח, וסיפר לי מו"ר מוה"ר איציקל זצ"ל מקליינווארדיין שבימי בחרותו ישן פעם משך זמן שלם בתוך מדרון של מי גשמים אשר בצידי הרחוב, וכך נתעלו להיות גדולי ישראל שכל הארץ האירה מכבודם, ומעת שהתחילו לסדר בישיבות מטבח ופנימי' הגם שכוונתם לטובה כדי שיוכלו ללמוד בהרחבת הדעת, מ"מ התלמידים משתמשים בזה לרעה להתענג בתענוגים ותפנוקי מעדנים, וממילא השמן לב העם הזה, וכמבואר בתוס' (כתובות שם) דאמרינן במדרש עד שאדם מתפלל שיכנס תורה לתוך גופו יתפלל שלא יכנסו מעדנים לתוך גופו, ומכל שכן אם מתפטמים שם ח"ו בדברים של איסור וכגון חלב שחלבו עכו"ם - שזקה"ק מצאנז זי"ע אמר דמלבד הטעם משום שמא יערב בו חלב טמא, יש טעם נוסף בזה אשר קיבל איש מפי איש עד משה רבינו ע"ה - או בשר שכשרותו מפוקפק, שעל כן מוחם אטום מלהבין ולהשכיל דברי תורה, וכמו שאמרו (יומא ל"ט ע"א) אל תקרי ונטמאתם בם אלא ונטמטם.

גלוי וידוע בשמים שלא הייתי רוצה לדבר מזה בימים הקדושים, וכבר קבלתי על עצמי שלא לדרוש דברי מוסר, אכן הגיעני כעת מחברת שהו"ל ע"י חבורת מעוררים בה כותבים רבני הדור שביררו בגביית עדות שכאן באמעריקא נזנח מאד מלאכת הניקור, עד כדי כך שמשאירים חתיכות חלב דאורייתא, וצירפו לזה גם מכתב מב"ד של העדה החרדית בירושלים עיה"ק, ואין המדובר מבשר הנמכר אצל כופרים ומשומדים אלא מהנמכר לישראל מהדרין במצוות, וכפי שהזכירו במכתב שזה נמצא בויליאמסבורג, בארא פארק ומונסי. הדבר מבהיל לרעיון ולא יכולתי להבליג על זה, ובפרט כשאני בא עכשיו לקרות סדר הקרבנות שבהם כתוב כמה אזהרות על איסור חלב.

אמנם מזה זמן קראתי בקול על דבר הכשרות כאן, ששינו את הסדר לגמרי ממה שהי' נהוג בכל תפוצות ישראל שכל רב הי' מטפל בעצמו בפיקוח על השחיטה ושאר דברים שיהיו כדת וכדין, כאשר כיהנתי ברבנות בקהי"ס בקלויזנבורג הייתי עומד על גבי השוחטים מזמן לזמן לבדוק את החלפים ואופן השחיטה, גם בגרמניה לא השגחתי על הקור המקפיא והלכתי תמיד לבית השחיטה להשגיח בעינא פקיחא, וכשהגעתי למחנה הי' שם רק דוד אחד עבור בישול בשר כשר והשאר היו כולם טריפה, ובעזהשי"ת במשך שנה אחת התחילו כולם לאכול בשר כשר.

מלפנים הלכה עקרת הבית לקנות עוף והביאתו לאיזה שוחט שבחרה בו שהי' מפורסם לירא שמים, ואחר כך הכשירה זאת בעצמה במליחה כדת וכדין (אשר כהיום נשתכחה לגמרי תורה זו, וכבר עוררנו בזה והו"ל קונטרס על זה בשפה המדוברת ללמוד בבתי חינוך לבנות),  והבעל הי' משגיח על שאלות המתעוררות להביאם לפני הרב דמתא, או שהיו בוחרים בקצב שהכירו אותו כאיש נאמן ירא וחרד, ובזמנינו קמו יחידים ועשו לעצמם מונופול על השחיטה ולא נותנים לאחרים להיכנס ולראות, וכבר נשמעו כמה וכמה פקפוקים על השחיטה ובדיקה. וכבר כתב זקה"ק בעל דברי חיים (בשו"ת ח"ב או"ח סי' י"ז) בימיו, וזל"ק, כי כל היום בעוה"ר מוטרדים בעסקים שונים וכו' וגם השתי' לא כדת וכו' עין שם בדבריו הקדושים, ומה נעני אנן אבתריה.

אכן לא האמנתי שהדברים יגיעו עד כדי כך להכשיל שלומי אמוני בני ישראל באיסור כרת רח"ל של חלב דאורייתא, ואין שואל ואין דורש, אוי לנו שכך עלתה בימינו היש מכאוב כמכאובינו. ואין כוונתי ח"ו לקטרג על בני ישראל, כי גלוי וידוע שישראל קדושים הם מהדרים במצוות ומשלמים ביוקר עבור מאכלות כשרות, אבל רימו אותם ונתנו להם בשר טריפה וחלב בתור "כשר למהדרין מן המהדרין", וכאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש כן הדבר הזה, והשי"ת ירחם על דור אומלל חלוש וחולה כזה, אשר נתנני בידי לא אוכל קום, כי אין היחיד יכול לפעול כלום במצב שכזו, ואין לנו להשען אלא על אבינו שבשמים.

שמעתי שכבר עוררו בנדון זה שלש שנים אבל דבריהם נפלו על אזנים אטומות, וגם עמדו נגדם להכחיש את דבריהם במשאות שוא ומדוחים, וזה לא פלא כיון שנתפטמו במאכלות אסורות נטמטם הלב והדעת עד שאין נרתעים אף מאיסור חמור כזה, ואי אפשר להסביר ולפקוח עיניהם בזה כיון שרואים כל דבר בצורה הפוכה, והרי הדבר דומה למי שמנסה להסביר גנות שתיית היין לשכור המתגולל באשפתות.

וכבר אמרתי את אשר בלבבי, כי לדאבונינו עלה הכורת צר המשמיד על דורנו, ורוב אנשי הדור נלקחו למחנות עבודה ונאלצו שם להחזיק את חיותם במאכלות אסורות, הגם שההיתר הי' ברור בזה ואולי אף מצוה הי' לאכול משום ונשמרתם מאד לנפשותיכם, מ"מ מטבע המאכלים לטמטם את הלב, והארכתי מזה בתשובה ממ"ש שגם עכו"ם שאוכל מאכלים שאסרה תורה לישראל לבו מתטמטם בזה אף שאינו מצווה, וצריכים לעיין הרבה איך לנקות את המוח והמחשבות מן הטמטום שנגרם ע"י האכילה באונס. ואחר כך באו לכאן אודים מוצלים מאש ונשטפו ברדיפת הבצע כסף ששרר פה, וטמטום המוח גרם להם שלא ידעו להבחין למי החותמת ולמי הפתילים, בין דרך אמת לדרך שקר, בין היתר לאיסור ובין מצוה לעבירה, ולא היה מי שיורם דרך אמת ולטהר הנשמות והמוחות, וממילא תעו אחר אינשי דלא מעלי ונתפטמו שוב במאכלות אסורות, והרבה שמצאו את קיניהם באוניברסטאות, וכך הי' עבירה גוררת עבירה והמצב הלוך וחסור תמיד.

ועל זה אנו מתוודים סלח לנו אבינו כי ברוב אולתינו שגינו, כלומר שכל מה ששגינו הי' מחמת טפשות ואולת דעתינו שנגרם לנו ע"י אכילת איסור באונס, וכיון שכן תסלח לכל עדת ישראל כי לכל העם בשגגה, כי איך יכולים להשיג קדושת שבת ויו"ט ושאר דברים שבקדושה בשעה שהמוח והלב מטומטמים ואטומים מלהבין.

מצינו שעבירה הראשונה שנעשתה בעולם ע"י אדם הראשון, הי' בדבר מאכל, ועי"ז החטא גרם מיתה לו ולזרעו אחריו, ולפמ"ש באה"ח הק' (פרשת בראשית) הי' שוגג בזה עיי"ש, ואעפ"כ הפגם וטמטום ממאכל איסור מתהוה אף ע"י אכילה בשוגג וכנ"ל, ולהמבואר בספה"ק נפגם הדעת בחטא אדה"ר וגרם פגם עד סוף כל הדורות. זקה"ק מצאנז זי"ע נענה פעם בשאלה לאחד היושבים שבא לפניו בשעה מאוחרת בלילה לבקש את מנת לחמם, כי זה יום שלם לא בא טעם אוכל בפיהם "האם אתם כבר מוכנים לאכול, אדם הראשון לפי המבואר בספה"ק הי' צריך לאכול מפרי עץ הדעת אלא שהקדים מעט, ואתם כבר מוכנים". ויש לראות מזה שאכילת איסור היא יסוד ושורש לכל החטאים. אברכים ובחורים צעירים ונכשלים במקרי לילה רח"ל רצים למקוה ואומרים תהלים ותמהים בעצמם על מה זה הגיע אליהם, ואינם יודעים שנכשלו במאכל אסור וזה גרם להם להימסר ברשתו של יצר הרע, כי בדבר הזה מצא לו מקום לפרוש מכמרות רשתו גם בישיבות חסידיות, ואשר עליהם עיקר התגברותו של היצר, כי לא ירויח כלום אם איזה משומד יעשן סיגרי' בשבת וכדומה, אבל על יהודים שומרי תומ"צ הוא מתגבר להכשילם במאכלות אסורות ובכך ילכדם במצודתו.

איתא בירושלמי (הובא בתוס' חגיגה דף ט"ו ע"א ד"ה שובו) שאלישע בן אבוי' יצא לתרבות רעה מחמת דכשהיתה אמו מעוברת ממנו עברה לפני עבודה זרה והריחה מאותו המין ואכלה וכו' עיי"ש (וברמ"א יו"ד סי' פ"א ס"ז מזה שלא תאכל המינקת אפי' ישראלית דברים אסורים, ובט"ז וש"ך דהיינו אפילו במקום היתר פיקוח נפש, עיין שם), והלא מי שלב אבן לו יתפוצץ לשמע דברים הללו, שאלישע בן אבוי' שהי' תנא ומרבותיו של ר' מאיר יצא לתרבות רעה לומר לית דין ולית דיין, מטעימה אחת של איסור שטעמה אמו בהיותו במעי', ועל אחת כמה וכמה כשהאדם עצמו מתפטם במאכלי איסור שזה גורם לטמטם לבו ומוחו בדיעות כוזבות, ולא יפלא מה ששומעים כהיום דברי כפירה ומינות אשר ראוי לקרוע בשמועת דברים כאילו, ואי אפשר להוכיח לו זאת על פניו כי טח לבו ע"י מאכלות אסורות.

בבואי עכשיו לקרות פרשת הקרבנות אשר בהם כתוב כמה אזהרות באיסור חלב, מוצא אני חובה לעצמי לגלות ולפרסם את אשר ישבתי היום עם הרבנים הגאונים חברי הביד"צ שליט"א לדון על דבר המכשילה הזאת שנתגלה כעת, ואחרי דרישה וחקירה החלטנו להביא לידיעת קהל אנ"ש את כל המתרחש בענין למען יידעו את אשר לפניהם, והירא את דבר ה' יפרוש מאכילת בשר, שכן קיימא לן (יורה דעה סימן ס"א סעיף כ"א) בטבח שדרכו לנקר בשר אם נמצא אחריו חלב אם הוא כשעורה מעבירין אותו, ועל הכלים צריך לשאול שאלת חכם כי יש לדון בזה מכמה צדדים.

ובקשתי בזה, אנא חוסו על נפשותיכם ועל נפש בניכם ובנותיכם כל זמן שאתם עדיין מאמינים בהשי"ת, אף אחד לא רוצה לראות ח"ו בניו ובנותיו נשואים לעם אחר, וכדבר שהי' בהרבה ערים וקהלות כאן שיצאו והמירו דתם ויתערבו בגויים. וכל זמן שלא פורשים במשנה זהירות ממאכלי איסור לשוא כל העמל בחינוך הילדים, כיון שאזניהם אטומות מלשמוע דברי מוסר, והאב עצמו גורם להם זאת בהאכילו אותם דברים האסורים, והרי זה דומה לאדם שהושיב את בנו על פתח של זונות שמה יעשה הבן שלא יחטא (ברכות ל"ב ע"א).

ועל כן בבוא יום הקדוש יום תשובה סליחה וכפרה, מתבונן האדם על התנהגותו בכל ימות השנה איך שנכשל תמיד בעבירות וחטאים, ומגיע לידי מסקנא ששורש הכל היא האכילה אשר לא כדת, הן במאכלות אסורות והן שלא אכל בקדושה וטהרה כדבעי למהוי, וצדיקים בדבר שחוטאים בו מתרצים (עיין שמו"ר פרשה כ"ג), לזה נצטוינו למנוע מאכילה ושתי' ביום הכפורים הזה, ולא יערב אוכל לפיו של אדם מישראל בהתבוננו על הצרות שנגרמו לו ע"י האכילה.

אך הרי אמרו חז"ל (יומא פ"ו ע"ב) היכי דמי בעל תשובה אמר רב יהודה כגון שבאת לידו דבר עבירה פעם ראשונה ושני' וניצל הימנה מחוי רב יהודה באותה אשה באותו פרק באותו מקום, לפיכך נצטוינו להרבות באכילה ושתי' בערב יום הכיפורים, שאז כל אחד אוכל בקדושה ובהתבוננות תשובה מפחד יום הדין.

וסח לי זקן אחד מחסידיו של כ"ק אאמו"ר זי"ע שישב פעם ליד שולחנו הטהור בערב יום הכיפורים, ובשעה שהגישו לפניו המרק פרץ בבכי רב עד כי הצלחת נתמלאה על גדותי' מרוב הדמעות שזלגו לתוכה, וכן אכל כ"ק אאמו"ר את המרק מעורב בדמעות עיניו. אמנם אף מי שלא הגיע למדריגה זו, מ"מ אינו אוכל ביום זה לשם תאוה כי אם לקיים מצות השי"ת, ובכך מתקן וחוזר בתשובה על האכילות של כל השנה. וכמו כן ביום צום הכפורים כשהאדם פורש מאכילה ממילא בא לכל אחד הרהור תשובה, וזה שאמר הכתוב (ויקרא טז, ל) כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפנ"י ה', בשעה שאתם עומדים לפני ה' כמלאכים בלא אכילה ושתי', אז ממילא תטהר"ו, כי האכילה היא סיבת כל החטאים.

זכורני מימי ילדותי מה שסיפרו על אודות עיר ואם בישראל שנתגלה בה שכמה קצבים מכרו בשר אשר לא הוכשר כדת, והבית דין גזרו תעניתים על אנשי העיר ושברו כל הכלים, ורעשה כל המדינה מזה. ובעוה"ר הוכשל כוחינו ואי אפשר לגזור תענית, והעיקר לקבל קבלה על העתיד שלא להתפתות עוד מהטומאה וממה שרואים אצל השכנים, וה' הטוב יכפר ונסלח לכל עדת בני ישראל כי לכל העם בשגגה, ויטיל הכל על ראש אומות העולם המצירים לעם ישראל, כי הם האשמים בכך.

ונביא לביאור הכתובים, כי הנה יש לרמז בענין הקרבנות עדשה"כ (במדבר כח, ב) את קרבני לחמי לאשי, ובש"ך עה"ת שהקרבנות הם לחם ומזון שמיימי שהעליונים נזונים מזה. וי"ל שזהו לתקן את אשר חטא בעבירה ששורשה ע"י מזון ואכילה וכנ"ל, ולפיכך כשבא לשוב עליו להביא קרבן שהוא לחם ומזון לעליונים. וז"ש אד"ם כי יקריב קרבן לה', ובפרש"י שרמז לאדם הראשון, עיין שם. ולדרכינו י"ל שהורה הכתוב בזה ענין הקרבן, ורמז לאדם הראשון שחטא באכילת עץ הדעת, וחזינן מזה שהאכילה היא מקור ושורש לכל החטאים, לפיכך אדם כי יחטא יקריב קרבן לה' במחשבות טהורות בלתי לה' לבדו, שתעלה לריח ומזון שמיימי.

ועל כוונה זו נבא עכשיו לקרות פרשיות הקרבנות, וכל אחד יכוין בקריאת פרשת קרבן חטאת שתהא הקריאה עולה במקום קרבן על מה שנכשלנו בלא הודע באיסור חלב, ונבקש מהשי"ת שיקבל קריאתנו לרחמים ולרצון, ומהרה יבנה בית המקדש ושם נביא חטאת שמינה או אשם (אז נברר אם החיוב חטאת או אשם, אי הוי איקבע איסורא).

והנה מבואר ברמב"ם (הלכות ממעשה הקרבנות פרק ג' הלכה ט"ו) שקודם הקרבת הקרבן צריך החוטא להתודות ולשוב על אשר חטא, לכן נקבל על עצמינו להזהיר לב"ב ולחברים לאפרושי מאיסורא, לפרוש מצ"ט שערי היתר בשביל שער אחד של איסור, להתרחק מכל שמץ איסור כמו שאדם חושש לעצמו כשנודע לו על איזה מאכל שעלולה לגרום מחלה מסוכנת, ועל אחת כמה וכמה צריך לחוש על חשש דבר איסור שעלול להכריתו בזה ובבא, ויזהר בנפשו מנדנוד ספק איסור ולכוין בכל אכילותיו לשם שמים. ועל זה נאמר יחד בחרטה אמיתית ותשובה להשי"ת אנא תבא לפניך וכו'.

 

ונעתיק עוד כמה מכתבים וקו"ק ודרשות מהצדיקים והקדושים האמיתיים מדור העבר:

הוראה ואזהרה לאפרושי מאיסורא

ממרן גאב"ד קאשוי שליט"א

רפאל בלום

ראב"ד דק"ק קאשוי יע"א

בעדפארד היללס, ניו יארק יע"א

ב"ב, יום י"ג מדות של רחמים תשמ"ג לפ"ק פ' האזינו

שלו' וברכה לכבוד כל תלמידיי החביבים הע"י

אחדש"ה אודות שנשאלתי כמה פעמים, מענין בשר בהמה שיש מערערים, שאין החֵלב מנוקר כראוי.

הנה כפי שראיתי בעצמי, בשבוע זו, במעמד מנקרים מומחים, נתברר כי בעו"ה, שהבשר שקנו בשבועות אלו, מחנויות המוחזקים להיותר טובים ומהודרים, אינם מנוקרים כראוי, שנשאר עליהם חֵלב דאורייתא, וגם מחלק האחוריים הי' שם עם החֵלב שלהם, בדברים שאינו תלוי במנהג או מחלוקת כלל ואסור מן התורה לכו"ע. על כן אבקש שלא לאכול שום בשר בהמה, כלל וכלל לא, עד שיתוקן הכל בשלימות בע"ה, עפ"י דת תוה"ק.

ה' הטוב ישלח לנו ברכתו להוושע בגמח"ט בתוכ"י ושנת גאולה וישועה א"ס.

ולראי' בעה"ח

הק' רפאל בלום



אזהרה והודעה

ברחבי היהדות בארה"ב נתפרסם מכתב מזוייף כאילו הגאון מקאשוי אינו מערער על ה"ניקור", והגיע לידינו מכתב רשמי מקהילת עדת קאשוי כי המכתב מזוייף והגה"צ מקאשוי שליט"א עדיין עומד על פסקו הראשון

קהל עדת קאשוי

בנשיאות כ"ק אדמו"ר הגה"צ מוהר"ר רפאל בלום שליט"א אב"ד ור"מ קאשוי יע"א

ב"ה

יום ה' לסדר וישלח שנת תשמ"ג לפ"ק

שלו' וברכה לכ"מ הע"י:

לאחרונה יצאו אנשים בני בליעל והפיצו מכתב מזויף שזייפו באופן שיתראה כאילו נכתב על ידי רבינו שליט"א שבו חוזר ממה שכתב במכתבו הראשון (שנכתב ביום י"ג מדות דהאי שתא תשמ"ג לפ"ק) בענין חלב, ועוד תוספות דברי שקרים וכזבים רח"ל.

וע"כ באנו בזה להודיע לכל מי שהגיע מכתב המזויף הנ"ל לידו כי מעולם לא יצא מתחת יד רבינו שליט"א, ומזויף כולו מרישא לסיפא.

(ומצרפים אנו פה הקאפיעס של נוסח כתב יד האמיתי וגם המכתב המזויף).

ובדרך אגב, הננו מודיעים בזה שאין לנו או לאחד ממוסדותינו שום חלק ואחריות בשום פאשקעווילע"ן הנדפסים בדברי לעג ובזיון וליצנות באיזה פנים שיהי', ואצ"ל שאין לנו ח"ו שום קשר בענין זה ולא בשום ענין - עם פורקי עול ושונאי הדת, והציונים, ותומכיהם, בכל שום וחניכא דאית להון, ובפרט הראדי"א והצייטונגע"ן שכל הנ"ל המה מאוסים ומשוקצים בעיני כל יראי ה' וכש"כ בעיני רבינו שליט"א הלוחם כל ימיו נגד כולם כידוע ומפורסם.

מאחר שכמובן אי אפשר לנו בשום אופן להודיע בעצמינו את כל הנ"ל לכל מי שנוגע לו, ע"כ (הגם ששלחנו לכמה מוסדות להודיע להם, מ"מ) נבקש מכל מקבל המכתב הזה לפרסמו גם לאחרים כפי אשר ביכלתו.

בכבוד ובברכה

הנהלת הקהלה



דעתו של הגה"צ מקאשוי שליט"א אודות מצב הכשרות אצל השחיטה וכו' בארה"ב, בחודש תמוז תשמ"ה לפ"ק, נדפס עתה בספרו החדש ברכות שמים על מסכת שבת פרק ב',  בקונטרס קצה השמים פרק ה' (עמוד כ"ז), ועיין עוד לקמן עמוד ש"נ.

מכח זה של חורבן הקהלות בעו"ה וכמעט אין שום קהלה מסודרת על פי הנוסח שהי' באירופא, נמשך ג"כ ירידת הכשרות בדברים חמורים מאוד, והשחיטה, והאפי', והבישול, וכמעט כל המאכלים, הכל נמצא ביד יחידים, המה המושלים והמשלמים, אשר אפילו אם היו יראים וחרדים, הלא אין שום נאמנות לבעלי העסקים, וקל וחומר שהרבה המה מהירודים, ורבה העזובה בקרב הארץ, וגברו בעלי זרוע, ואימתם מוטלת על הבריות, ובפרט שהכל נעשה בכמות רב בסיטונות ובמהירות, וסומכים בכל דבר על היתרים של הפסד מרובה ושעת הדחק וכו' והרבה אף בלי היתר, והחיוב הי' שהרבנים אשר יש להם עכ"פ קצת דמיון לקהלות הישנות, שיסדרו שיהא להם יד בכל עניני חיי הנפש, ויעמדו על המשמר לדאוג עכ"פ עבור קהילתם, ועל ידי כן יתחזק כח הכשרות להכלל כולו, ובאמת הי' מציאות לזה אם יתחזקו הרבנים על עמדם ולעשות בענין זה מה שביכלתם, ואין שום ספק שיצליחו בשליחותם, כי במצב של היום הירידה מיום אל יום וכל אחד עושה ככל הישר בעיניו,  עכ"ל, עיין שם עוד.



הגאון הפוסק המפורסם אבד"ק דעברעצין זצ"ל, ויבלח"ט כ"ק מרן אדמו"ר מוויזניץ-מונסי שליט"א

דעת תורה

פון דעברעצינער רב (שליט"א) וועגן דעם פראבלעם פון ניקור

 

פולער טעקסט פון דעברעצינער רב'ס בריוו

בעזהי"ת

אל מע"כ ידיד"נ הרה"ג המפורסם... שליט"א

בתשובה מאהבה על שאלתו מה דרשתי בשבת תשובה העעל"ט בענין ניקור בברוקלין, כי זה אומר כה וזה אומר כה כדרך העולם, ורצונו לדעת האמת.

כה דרשתי ברבים, וכוונתי הי' כאשר אכתוב כאן בביאור יותר, שכל המנקר כניקור שהי' נהוג במדינתנו ארץ הגר (אונגארן) ע"פ הוראת רבותינו הגאונים הקדושים זצ"ל זכי"ע, כדת וכדין עושה, וכל המהרהר אחר הוראותיהם כמהרהר אחר השכינה וצריך בדיקה אחריו.

אולם שמעתי מפי כ"ק אדמו"ר מוויזניץ שליט"א שלדאבונינו ולצערינו הגדול מצאו בג' וד' חנויות שלא עשו הניקור כהוגן ולמכאוב לבינו נשאר רח"ל חלב גמור, או לאזנים שכך שומעין.

וע"כ כל אחד ואחד יחקור אחר חנותו ששם קנה בשר עד עתה, אם הניקור נעשה שם כהוגן, ואם איננו יכול לבקר או נודע לו שהמנקר בחנות ששם קונה אין לו קבלה רשות והורמנא בכתב מרב מובהק וממנקר מומחה שיודע לבקר כהוגן, לא יקנה מחנות זו בשר גסה ודקה עד שיתוקן הכל על צד היותר טוב, כי בלאו הכי בנפשו הוא.

וע"ז בעה"ח א' לס' נח תשמ"ג לפ"ק פה ברוקלין יצ"ו

משה שטערן

אב"ד דעברעצין

נ.ב. לפי מה ששמעתי ממגידי אמת, שלא רק בג' וד' חנויות מצאו חלב, אלא הרבה יותר ויותר, ומי הוא זה שלא תרגז בטנו.

הנ"ל

 

 

[2]) עיין לעיל בדף י"ב הערה ה.

[3]) אמת שהשחיטה היתה מפורסמת בגלל שהשוחטים, בלית ברירה ע"י שליטת הקצבים, שהקצבים יעשו יותר כסף, הנהיגו השחיטה הזאת, בדיוק כמו היום שידוע שהשוחטים המאכילים טריפות בהכשרם של הרע-בנים בארצה"ב הנהיגו שחיטת ה"פען", והוא עושה עכשיו משחיטת ה"פען" שחיטה ידועה ומפורסמת ומהודרת מאוד, אע"פ שכל הרבנים היראים אסרו שחיטת ה"פען".

[4]) שחיטת ה"פען", אשר הרבנים הגדולים היראים, שאינם משוחדים ע"י כספם של מאכילי טריפות, כתבו וחתמו שאסור לשנות כלום, נקרא אצלו בשם "שחיטה מהודרת", אתמהה.

[5]) הן אמת כי הרב מצעהלים פעל הרבה אודות חלב ישראל בארצות הברית בימים ההם, ועוד, אבל בעניני שחיטה ידע רק מה שהראו לו (החלפים), הסכינים, ובדיקות, וכאשר בא לבית המטבחים הראו לו רק מה שחשבו שימצא חן בעיניו.

[6]) בתחילה כאשר יסד הגאב"ד צעהלים את השחיטה סבל צרות רבות ורעות כי  משפחת וויינשטאק יסדו אחר כך בית השחיטה ועשו לשחיטת צעהלים טעראר גדול כדרכם של השוחטים והקצבים שרוצים אחד לכבוש את הביזנעס של השני, וויינשטאק עם הכוח של השוחטים שלו יצאו נגד צעהלים בחרב ובחנית, (ראה בקונטרס מכתבי התעוררות המכתבים והקו"ק שיצאו אז נגד השחיטה של צעהלים, אבל אח"כ עבדו כבר השוחטים של צעהלים וויינשטאק במקום אחד ואחד עבד בעד השני וכו'.

[7]) הוא חשב באמת שהוא מתקן העולם, ובתחילה היו רק קונים ומוכרים רק 5 בהמות לשבוע וזה הי' ביכולתכם לעשות כשר, והוא חשב באמת שהכל גלאט כשר, אבל מה שעשיתם אח"כ בלי רשותו ושחטתם ומכרתם יותר מאלף בהמות לשבוע זה באמת לא ידע, עד שבא לבית דין שלמעלה ושם נתגלה האמת. ובאופן הזה רימו השוחטים שלו לכל הרבנים הגדולים שחשבו שפרינץ הוא באמת כשר, עד שנתגלה לכל העולם ע"י וועד הכשרות כל מצב השחיטה.

[8]) הרב מצעהלים חשב באמת כך, אבל לדאבוננו השוחטים שלו היו הרבה יותר גרועים מהשוחטים של מיל מארט. וויינשטאק צעק כל פעם למה לפרינץ יש יותר מעט שוחטים ומשגיחים (על אותה השחיטה) והם עושים יותר גלאט כשר מהשוחטים של וויינשטאק [ועי' אבן מקיר תזעק אות י"ג]. והם רימו את הרב מצעהלים זצ"ל בכל מיני רמאות, ונכתוב לדוגמא, אחד בא וסיפר להרב מצעהלים שהוא קונה בשיקאגא הבשר עם ההכשר שלו, אם זה כשר, וענה לו הרב מצעהלים "אני נותן הכשר רק ל5- בהמות לשבוע ואלו נמכרים בבוטשער שלי, וזה כל ההכשר שלי". עובדא הזאת ידועה ואלו השוחטים מכרו עם ההכשר של הרב מצעהלים מאות בהמות, עגלים וצאן ברחבי ארצות הברית.

אגב: אני הייתי שם בבתי השחיטה חצי שנה בערך ואני מכיר אותם טוב מאוד, ואכמ"ל.

[9]) ח"ו לומר כזאת על הגאון מצעהלים שהוא הנהיג, רק השוחטים שלו אמרו לו, והוא האמין להם, כמו שכל הרבנים והשוחטים מאמינים לך אע"פ שאתה העמלק בעצמך, כמו שאתה לבד מעיד על עצמך.

[10]) עיין מה שכתבנו בהערה הקודמת שהרב מצעהלים הכשיר רק חמש בהמות לשבוע, וזה לקח רק כמה דקות לשחוט, כי מהירות ה"פען" הוא לערך 60 בהמות לשעה.

[11]) הוא הי' מרוצה מטעם ששמע מהשוחטים מה שאמרתם, והרה"ג מצעהלים הי' באמת צדיק תמים ולא האמין ששוחטים כאלו ירמו אותו.

[12]) הרב צבי ווייס הוא תלמידי ולמד אצלי, ואינו יודע בכלל מה שהרב מצעהלים אמר או לא אמר, ואני מסופק מאוד אם ר' צבי ווייס בכלל אמר כנ"ל, ואם אמר אינני יודע אם אמר אמת, ולכל היותר אפשר ששמע מהשוחטים האחרים שמאכילים טריפות כל ימיהם כנ"ל.

[13]) על חשיבות השו"ב הזה יש להאריך הרבה, אבל אכמ"ל.

[14]) כשהייתי בבית השחיטה לפני ל' שנים הי' עוד אברך ולא זקן השובי"ם, ולא הי' בכלל שוחט באייראפע.

[15]) עי' הערה הקודמת. אני הייתי שם זמן רב ולא שמעתי שהרבנים היו מרוצים מאוד בפרט בבאקס, הם לא ידעו בין ימינם לשמאלם מהקורות בבית השחיטה, ובשחיטת גסות בלונדון שהייתי שם לערך שנה אחת ולא ראיתי שום רב שיבא לשם, רק פעם אחת בא לשם הרב מבאטור ז"ל, ואז ראיתי קצת מרחוק איך שר' יחזקאל גליק שהי' אז שוחט וגם בודק, וגם כיהן בתור משגיח, והיה משים את הפלאמבעס [לא שעשה הכל בפעם אחת, אלא שבזמן שהי' צריך להניח את הפלאמבעס עשה דברים אחרים], קרא את הרב מבאטער למקום שהי' תלויים הלשונות (הצונגע"ן) ואמר להרב מבאטער שהרב יראה כאן ארבעה לשונות שאני צריך לשום עליהם חותמת שהוא כשר, שהשוחט נתן לבהמות לנסוע בתור כשר, והבודק פנים וחוץ ג"כ הכשיר, וכבר הניחו פלאמבעס על הלעבער ועל כל החלקים, והרב יכול לראות כאן שהשוחט עשה את כל ארבעה הבהמות הגרמה בשחיטה כי לא רואים על הקנה מלא חוד על פני כולו, ועכשיו עבודתי היא לעשות מכל החלקים נבילות, וזו היא עבודה קשה מאוד, וכך הסביר להרב מבאטער למה אי אפשר ליתן לאדם אחר עבודת ההשגחה, כי עבודת המשגיח הוא רק לתת פלאמבעס על החלקים, והמשגיח המשים הפלאמבעס אינו יודע הלכות שחיטה ואינו שוחט, ואינו מכיר בטיב הבדיקה.

אז התחיל הרב מבאטער לצעוק, אוי וויי, מי שוחט שם שמשייר נבילות בתור כשר, ואמר לו ר' יחזקאל גליק אל יצעוק כבוד מעלתו, יש לנו כאן "פרומאק" וכאשר ישמע מה שקורה כאן יכול עוד לפרסם ברבים. ואמר לו שכעת שוחט בעל מקובל גדול וצדיק אבל משאיר נבילות רח"ל, והרב מבאטער רץ תיכף להשוחט לומר לו מה שמצא.

[16]) למה איננו חשוב כמו השו"ב צבי ווייס?

[17]) יתכן שלא ראה בכלל, אבל אתה אמרת לו שאתה כותב בשמו והסכים, דהלא הנך משלם לו שכירות כל השנה.

[18]) זהו כפי הנראה שקר גס, יכול להיות שראה את הגה"צ מצעהלים אבל לא בבית השחיטה, אני הייתי שם לערך חצי שנה בבית השחיטה הגדול ששחטו להרב מצעהלים ולא ראיתי אותו אף פעם, ופתאום הוא ראה אותו הרבה פעמים. ואם נאמר שראה אותו אז תתאר לעצמך שיבא הרב מצעהלים זקן בן 80 ונותן הכשר 50 שנה ויאמר לאברך בן 25 שהוא מרוצה מאוד מהבאקס.

[19]) הגה"ק מסאַטמאַר זי"ע לא הנהיג בכלל שחיטה, רק ג' קצבים רצו לעשות הון תועפות על שמה של סאַטמאַר. הגה"ק מסאטמאר זי"ע צוה לפרסם בעיתון "מארגען דזשורנאל" שאינו נותן שום הכשר על בשר, ואפילו על הבשר שקוראין סאטמאר הוא שקר, שהוא אינו נותן הכשר לא על בשר ולא על שום בוטשער, [וזה הי' כתוב בעיתון, וכל אחד יכול לראות בלייבערי, ויש הרבה אנשים שזוכרים המודעה הנ"ל, וכפי הנראה ראה ברוח קדשו שעוד יבא אחד שותף של עמלק כמוך שיעיד ויביא עדים שוחטים קלים שהוא זי"ע הנהיג שחיטה רח"ל. וראה במדריך לכשרות דברי יואל מש"כ הגה"ק מסאטמאר זי"ע נגד השחיטה בארצה"ב.

וז"ל מכתבו של הגה"צ ר' יצחק אייזיק אייכענשטיין שליט"א, אב"ד ור"מ קיוויאשד, רב דקהל יראים עטרת צבי בפארעסט הילס, נ.י.:

ב"ה, יום ד' לס' אח"ק תנש"א

שלו' אשיב לידידי הרה"ג וכו' מוהרש"י גראס שליט"א, הרב דהאלמין תע"א

לתשובת שאלתו ממני אם הייתי פעם בבית שחיטה עם כ"ק אדמו"ר מסאַטמאַר זצוק"ל, תשובתי: לא היו דברים מעולם.

מה הי' דעת כ"ק אדמו"ר זצוק"ל על דבר ה"פּען", תשובתי: מעולם לא דברתי אתו על דבר ולא שמעתי ממנו שום חוות דעת על זה.

ע"ד שאלתו אם כ"ק אדמו"ר זצ"ל הי' פעם בבית שחיטה, מעולם לא שמעתי שהי' פעם בבית שחיטה, אם כי "לא ראינו אינה ראי'", אבל אם לא שמענו בכל משך השנים שהי' פעם בבית השחיטה בודאי לא הי' מעולם בבית שחיטה לגסות ודקות.

וזאת אוכל לומר ברור, שאותן שתולים בוקי-סריקי בעניני ואופני השחיטה בכ"ק מרן זצ"ל אחרי מטתו עתידים ליתן את הדין, כי אפילו אם הביע דעתו פעם באיזה ענין בעניני שחיטה אין יכולים לדון מענין לענין כמובן.

וע"ד מה ששאל אם הייתי ביחד עם מרן זצ"ל בבית שחיטה בעיר טאראנטא, תשובתי שלא היו דברים מעולם.

וע"ז באתי על החתום ואחתום בשים שלו' טובה וברכה

הק' יצחק אייזיק אייכענשטיין

[20]) לא היתה להם שחיטה נפרדת.

[21]) חלק מצוות השוחטים היו הבעלי-בתים של כל השחיטה.

[22]) אני הייתי שוחט בימים ההם כששחטו לבית כבוד ק' אד"ש ואף פעם לא שמענו ששחטו לאדמו"ר מסאטמאר זי"ע בשר בהמה, ואף פעם לא שמעתי שהאדמו"ר מסאטמאר הי' בבית השחיטה.

[23]) כנראה שהשוחטים הם בהמות שכל אחד סומך ידו עליו או עליהם.

[24]) הוא כותב השם הזה ג"כ לרמות את הקוראים, למה לא כתב OU ודי, האם יש אחד בעולם שאינו יודע מה הוא ה-OU, אבל אם כותב התאחדות הקהילות החרדיות אז יחשבו מי יודע מה, וד"ל.

[25]) אמת שידיו רב לו בשו"ב, שהאכיל מליוני יהודים בנו"ט וכתבתי הרבה סיפורים ומאמרים מהרב הגדול במאנסי, כפי הנראה אתה מקנא בו שהוא רב גדול, ואפשר לצפות שאתה ג"כ תהי' בקרוב חוטא גדול כמוהו. וכבר כתבתי חיבור שלם נגד כל שחיטות ה"אָ-יוּ" - OU. שם הספר הוא "אכילת בשר הלכה למעשה", ועיין עוד במדריך הכשרות קובץ מספר 14 עד 39 מה שביארתי שם באריכות נגד ההכשרים של הרב הגדול הזה, וג"כ שמעתי ממך בעצמך שאמרת לי ששוחטי ה"אָ-יוּ" - OU, מאכילים נבילות וטריפות, ופתאום הוא נהי' [צדיק ו]רב גדול וידיו רב לו בשו"ב, ובוודאי ידיו רב לו בשו"ב מפני שיש לה"אָ-יוּ" - OU שוחט עם שערות כמו היפיס כאשר אנכי ועוד רב גדול ביקרנו בשחיטה שלו, ועיין שם עוד מה שראינו.

[26]) ואפילו הי' הולך כמה פעמים, מאין יבין בשחיטה הלא הוא לא הי' שוחט, ולא עבד בשחיטה, ועיין בשמירה טובה בהערה לעיל.