מאגר ספרי  שחיטה העולמי 
The World Shechita Library

שחיטה אנציקלופדיה - Shechita Encyclopedia

The Laws of Shechita

מיסודו של הגה"צ רבי שלום יהודה גראס, כ"ק מרן אדמו"ר מהאלמין שליט"א

Rabbi Sholom Yehuda Gross, the head of the Rabbinical court of Holmin

לקבלת ""קובץ ספרי שחיטה המובהקים" 16 כרכים בחינם: - לרבנים, מנקרים, שוחטים, בודקים, ומנקרים, וכוללים,

נא להתקשר למנהל "חברה מזכי הרבים העולמי" הרב אברהם ווייס, בבית המדרש "עטרת ישעיה" האלמין
רחוב נחל לכיש 24/8  - רמת בית שמש ארץ ישראל

011 972 548 436 784

פרק ב

הילדים הקטנים גם הם חייבים לשתות חלב כשר

א. ידועים דברי חז"ל והספרים הקדושים על חומר העון של שתיית חלב עכו"ם, וב"ה שאין מרשים לחלב זה להכנס לבתי היהודים, אך האמהות כלל אינן יודעות ומבינות מה הן עושות כשהן מכניסות לבית את ה"סימילאק" ונותנים זאת לילדיהם, כשהוא בעצם עשוי מחלב עכו"ם.

ב. לפני 10 שנים בערך, הייתי אצל מו"ר הגה"צ רבה של שפארנע זצ"ל לשאול שאלה כדלהלן: היות ורופא גדול בפלעטבוש ציוה לתת לילד שלי בגלל סיבות רפואיות "סימילאק" (שהוא חלב עכו"ם) ועד אז תמיד נתנו לילד חלב רגיל מעורבב במים, והרופא אמר שהבעיות לילד נובעות מכך שהוא שותה רק חלב כשר, ולכן ציוה לתת "סימילאק".

ג. ואז אמר לי ע"כ רבה של שאָפּראָן זצ"ל, שגם לנכדו היה את אותה הבעי', והחלב הכשר כלל לא הזיק לו, הרופא נתן תרופות, ואמר שאי"ה הכל יהיה בסדר, אך מאחר והרופא בעצמו אוכל טריפות, והוא רוצה גם לזכות את ילדי היהודים בטריפות ולכן הוסיף הרב ואמר שאם בונים את היסוד של הילד רק על איסור מה ניתן כלל לצפות מילד כזה, כל היסוד הוא רק איסור, ואז הוא הציג לי את הפרי חדש עם תשובת הרמב"ם בספר הק' דגל מחנה אפרים פ' עקב, הסיפור עם הרמב"ם ע"כ.

ד. כשהתענינתי לאחר מכן אצל אנשים אחרים נודע לי שבבתים הטובים ביותר מתשמשים ב"סימילאק" וזאת על פי הוראות הרופאים, ושכהעליתי את הנושא בפני רבה של שאפראן זצ"ל, הוא ציוה עלי לפרסם את חומר האיסור.

ה. (בדרך אגב סיפר לי אז רבה של שאפראן זצ"ל, שגם ה"בייבי דזארס" שרוב הצבור משתמש בשביל הילדים גם בהם יש הרבה חששות של איסור).

כן גם כותב רבה של שאפראן זצ"ל בספר תורת א' חלק רביעי מכתב יז ד"ה ועל כן וזה תוכנו, שכבר דברו בענין צדיקי אמת תלמידי רבינו הקדוש והנורא הבעש"ט הק' זי"ע על גזירת האיסור של חלב העכו"ם מבלי שישנו יהודי בעת המליקה, שזו גזירה של הקב"ה עוד ממעמד הר סיני.

ועוד ידוע מרבותינו הקדושים (שמעתי זאת בשמו של הגה"ק ר"ר שמעלקע זי"ע מניקלסבורג, וגם מהגה"ק ר' נחום מטשערנאבעל זי"ע בעל מאור עינים, שמעתי מהרה"ק מסקווערע זי"ע), שקרה בערב מקרה, כשהגיעו לבית מלון ששם כיבדו אותם בתה ובחלב, ושניהם לא נגעו בחלב, ועל שאלת בעל הבית מדוע אינכם שותים את החלב, השיבו שהם כלל אינם רואים שם חלב, ואז הבעל הבית התעניין ונודע לו שבאותו יום היהודי שהיה ממונה להיות בעת המליקה כלל לא הגיע למקום, וממילא החלב היה חלב עכו"ם, ועל כך הם אמרו אז פשט, שחלב שחלבו נכרי "אין ישראל רואהו", שהפירוש שלו, שיהודי אמיתי כלל אינו רואה חלב כזה, עכל"ק, ע"ש.

ו. לכן אמהות יקרות, אם יש צורך למען הילד חלב שצריכים לקנות אותו, אל תחסכו על זמן וכסף, ועשו ככל יכלתכם להכין לבד או רק לקנות חלב ישראל, את החלב תרתיחו, ותכניסו לתוכו מים וקצת סוכר כפי שהרופאים ינחו אתכם, (וזאת על פי גודלו של הילד).

ז. כל זאת אמור לאותן הנשים שאינן יכולות לתת לילד "חלב אם", אך ברור שכל אמה היכולה להניק את הילד לבד, ובכל זאת אינן עושות זאת בגלל סיבות שונות כמו למשל 1. היא אינה רוצה לקום בלילה להאכיל את הילד, 2. בכדי שיוכלו לצאת לרחוב מתי שהן רוצות ולא יהיו כבולות לזמני אכילת הילד (שהוא היפך דעת תורה, "כל כבודה בת מלך פנימה") ולא להיות קשורים לילד, וכו' וכו'.

ובזאת אין אנו כוללים את הנשים שמהסיבות שהזכרנו לעיל הן נותנות "סימילאק" או "פוירמאלס" אלו בודאי יצטרכו לתת דין וחשבון בבית דין של מעלה, בשביל כל טיפה של חלב אסור שפיטמו בו את הילדים החפים מפשע, כי עי"ז מחזקים את היצה"ר של הילד כפי שמלמדים אותנו חז"ל.

ח. ברור שכל עבירה ח"ו שחלילה יעבור עליה אח"כ יש לאם חלק גדול בעבירה, ברור שהילדים הקטנים שלא היתה להם כל ברירה ונאלצו לשתות את החלב שאמם נתנה להם כי אמם לא יכלה לתת להם "חלב אם", להם יש אח"כ סייעתא דשמיא, שחלילה לא יצא להם מכשול ע"י כך כי לא היתה להם ברירה ו"אונס רחמנא פטרי", אבל אצל האמהות האחרות זה בכלל לא שייך.

ט. ואפי' האמהות שבאמת כלל לא היתה להן ברירה וחייבים לתת לילדים לאכול משולחנות זרים גם אין יוצאים ידי חובה כל זמן שאין מתענינים קודם לדעת בדיוק אם יש להשיג פורמעלעיס כשר, ורק לאחר מכן לתת לילד.

י. חלק מן ההמון מתהלך בהרגשה שהרבה "חלב אם" מטמטם את ראשו של הילד, שזה ממש כפירה ר"ל, כי ראשית איך כלל אפשר להעלות על הדעת, שהחלב שהקב"ה בעצמו יצר בגופה של האם למען תול להניק את הילד אינו טוב לילד.

וזה הרי דבר שרואים בעינים, שבאלפי השנים שכלל לא היתה ברירה אחרת, והיו חייבים להניק את הילד ב"חלב אם", צמחו מהם גדולים וקדושים וגאוני ארץ, שהאירו את העולם בגדלותם.

ואדרבה, מאז שהטכניקה התרחבה והתפשטה והחלו לייצר את כל סוגי החלב הלכו ונתמעטו גדולי וצדיקי העולם, וכל זאת גרם לכך ה"סימילאק".

יא. חוץ מכל זה אנו חייבים לציין, שעל כך העידו פרופסורים גדולים שהדבר הבריא ביותר לילד שיגדל ויתפתח כפי שצריך הוא רק ע"י חלב האם, כי זהו היסוד של הילד לבריאותו הן בשנות ילדותו והן לעתידו.

ובזאת אין אנו כוללים את הנשים שמהסיבות שהזכנו לעיל הן נותנות "סימילאק" או "פוירמאלס" אלו בודאי יצטרכו לתת דין וחשבון בבית דין של מעלה, בשביל כל טיפה של חלב אסור שפיטמו בו את הילדים החפים מפשע, כי עי"ז מחזקים את היצה"ר של הילד כפי שמלמדים אותנו חז"ל.

ח. ברור שכל עבירה ח"ו שחלילה לע יעבור עליה אח"כ יש לאם חלק גדול בעבירה, ברור שהילדים הקטנים שלא היהת להם כל ברירה ונאלצו לשתות את החלב שאמם נתנה להם כי אמם לא יכלה לתת להם "חלב אם", להם יש אח"כ סייעתא דשמיא, שחלילה לא יצא להם מכשול ע"י כך כי לא היתה להם ברירה ו"אונס רחמנא פטרי", אבל אצל האמהות האחרות זה בכלל לא שייך.

ט. ואפי' האמהות שבאמת כלל לא היתה להן ברירה וחייבים לתת לילדים לאכול משולחנות זרים גם אין יוצאים ידי חובה כל זמן שאין מתענינים קודם לדעת בדיוק אם יש להשיג פורמעלעיס כשר, ורק לאחר מכן לתת לילד.

י. חלק מן ההמון מתהלך בהרגשה שהרבה "חלב אם" מטמטם את ראשו של הילד, שזה ממש כפירה ר"ל, כי ראשי איך כלל אפשר להעלות על הדעת, שהחלב הקב"ה בעצמו יצר בגופה של האם כשהיא מולידה את הילד אינו טוב לילד.

וזה הרי דבר שרואים בעינים, שבאלפי השנים שכלל לא היתה ברירה אחרת, והיו חייבים להניק את הילד ב"חלב אם", צמחו מהם גדולים וקדושים וגאוני ארץ, שהאירו את העולם בגדלותם.

ואדרבה, מאז הטכניקה התרחבה והתפשטה והחלו לייצר את כל סוגי החלב הלכו ונהתמעטו גדולי וצדיקי העולם, וכל זאת גרם לכך ה"סימילאק".

יא. חוץ מכל זה אנו חייבים לציין, שעל כך העידו פרופסורים גדולים שהדבר הבירא ביותר לידל שיגדל ויתפתח כפי שצריך הוא רק ע"י חלב האם, כי זהו היסוד של הילד לבירואתו הן בשנות ילדותו והן לעתידו.

וזה הרי דבר שרואים בעינים, שבאלפי השנים שכלל לא היתה ברירה אחרת, והיו חייבים להניק את הילד ב"חלב אם", צמחו מהם גדולים וקדושים וגאוני ארץ, שהאירו את העולם בגדלותם.

ואדרבה, מאז הטכניקה התרחבה והתפשטה והחלו לייצר את כל סוגי החלב הלכו ונהתמעטו גדולי וצדיקי העולם, וכל זאת גרם לכך ה"סימילאק".

יא. חוץ מכל זה אנו חייבים לציין, שעל כך העידו פרופסורים גדולים שהדבר הבירא ביותר לידל שיגדל ויתפתח כפי שצריך הוא רק ע"י חלב האם, כי זהו היסוד של הילד לבירואתו הן בשנות ילדותו והן לעתידו.

מנחת יהודה פייל ג

יב. הכף החיים מביא (יו"ד סי' פ"א) שזה מה שאומרים שלהניק פחות גורם לכך שהילד מסוגל לאחר מכן להבין יותר את הלימוד זהו טעות, וזהו איסור גדול להפסיק את היניקה לפני 24 חדשים וזה חוץ אצל אשה שהיא אנוסה ע"ז (ועיין עוד לקמן פרק ה).

יג. ולכן אם אתם רוצים באמת להיטיס עם ילדיכם שהוא יהיה בריא וחזק עד למאה ועשרים שנה ושיזכה גם לעוה"ב עם כל הצדיקים ביחד, אז יש לדאוג לכך שהילד ישתה "חלב אם", וגם שיזהרו וישמרו על כל דבר מאכל ושתיה הנכנס לפי הילדים שהוא יהיה במאת האחוזים כשר, ולהיות בטוחים בכך, על ידי כך שעושים את הכל לבד בבית, ולא לקנות אוכל מוכן, אפילו שכמדובר באוכל הנושא את ההכשר הטוב ביותר, כי המכשולות הינן מאוד גדולות (ראה להלן באות יד).

יד. ראה גם בספר נפש ישעי' עמוד ע' פ' ועמוד תכ"ג התשובה הגדולה של רבינו שליט"א שהוא כותב שחייבים בכשרות להזהר מאוד, כי אפילו כשמדובר באוכל שיש לו הכשר טוב ומצויין של גדול בתורה, אז גם יתכן שזה מותר רק בדיעבד ובהפסד מרובה וזהו אינו למהדרין, עיי"ש.

טו. בספר נפש ישעי' ח"א מובא הדעת תורה של גדולי ישראל, על החומר של החלב שמולקים אותם ע"י גויים ולא עמד בשעת המליקה יהודי שם הוא כותב באריכות גדולה (ראה מעמוד קע עד עמוד קצה), ובחלק החמישי תמצאו בקצרה את השיטות והטעמים של חומר העון בשתיית חלב עכו"ם, ובפרט בזמנינו, שהוכח שמערבבים חלב של סוסים וחזירים, והענין של חלב עכו"ם ביום הוא הרבה יותר חמור מפעם.

טז. לפי איך שאנחנו ביררנו נודע לנו, שחוץ מן החשש של חלב עכו"ם ישנן עוד חששות גדולות. ותנחשו מה? - °חלב ב°צי°רי!!! שזהו איסור כרת רח"ל, כפי שכתוב בפסוק "כי כל אוכל חלב ונכרתה", שהפירוש הוא שמי שחלילה אוכל חלב עוונו כרת והוא יכרת מן העולם בגיל צעיר, והוא לא יזכה לעוה"ב (עיין רמב"ן סוף פ' אחרי).

יז. זה כבר גרם לאסונות רבים אצל יהודים מחוגים חרדים כפי שכבר ידוע, תנסו לשאול את העסקנים של "הצלה" (שבזכות הגדולה של עבודתם במשך 24 שעות היממה הן באמצע עבודת הפרנסה, והן באמצע שינתם, והן באמצע תפילתם - הינם רצים במלוא מסירות הנפש כשמדובר בענין של הצלת נפש מישראל, כמוהם ירבו בישראל, ואשרי חלקם בזה ובבא, השי"ת שישמרנו שלא ניאלץ להגיע לעזרה זו) - אדרבא, רק תשאלו אותם והשערות יעמדו לכם על הראש, כשתיוודעו אלו אסונות קורים יום יום, במיוחד אצל ילדים קטנים שכל זה נגרם אך ורק בשל העובדה שהם אוכלים מאכלות אסורות (שבת ל"א ע"ב).

פרק ג

א. לתועלת הרבים אנו מביאים להלן מעשיות נוראות איך שנכשלו בחלב עכו"ם, ומזה אפשר ללמוד עד כמה חייבים להיות זהירים שחלילה לא להכשל בחלב עכו"ם, כמו מכל יתר המאכלות האסורות.

פרק ד

שאלות ותשובות

בענין כשרות אצל ילדים קטנים

א

מהיכן יודעים שגם אצל ילדים קטנים חייבים גם כן להחמיר על הכשרות בדיוק כמו אצל מבוגרים?

בדיוק הפוך, אצל ילדים קטנים חייבים להיות הרבה יותר זהירים בענין אכילתם יותר מאשר אצל מבוגרים, כך לימד אותנו הגאון והצדיק רבה של שאפראן זי"ע, כשהוא הסביר לנו עד כמה חשוב ונחוץ הענין כשבונים את היסוד של עצמות וגוף הילד שהוא חייב להיות בכשרות, כי כשחלילה מאכילים באיסור, הרי הוא נבנה באיסור וכל היסוד שלו איסור (ראה פ"ב אות ג').

כידוע מסר רבה של שאפראן נפשו בענין זה, וממילא מובן מדוע כל תלמידיו חייבים לנהוג על פי הראותיו, כמו כל הכלל ישראל, כי הוא היה נמנה על טובי מורי ההרואה ומורי הדרך עוד בדור הקודם, בדיוק כפי שהדבר נראה בספריו הקדושים, וכפי שידוע הצדיקים מן הדור הקודם אמרו עליו דברים גדולים זי"ע ועכי"א.

ב

היכן הינן המקורות בשו"ע שהנזק לגוף והנשמה של הילד הינן במאכלות אסורות?

אנו רוצים להעתיק כאן את הלשון של הרבנים והפוסקים המפורסמים.

א. מובא בשולחן ערוך (או"ח סי' שמ"ג ס"א) כשרואים ילד קטן אוכל נבלה או איסורים אחרים למרות שבית הדין אינו מחוייב להפריע לו, האבא כן מחוייב (בגלל מתוצ חינוך) לנזוף בו ולמנוע ממנו איסור דאורייתא, [ואם האבא עושה את עצמו כאילו אינו רואה ואינו יודע, ואינו אומר לילד דבר, אז ה"בית דין" חייב למחות להזמין את האבא ולהזהירו על כך, ואם מדובר באיסור דרבנן, שגם אז מחוייב האבא לנזוף בילד, בכל זאת בענין זה אם האבא אינו נוזף בילד אין בית הדין מחוייב להזמין את האב ולהתרות בו (מפרשי השו"ע)].

כל זאת מדובר כשהילד הקטן לקח את אוכל האיסור בעצמו, אבל כשהאבא בעצמו נותן לילד לאכול מאכלות אסורות, אז אפילו כשמדובר רק באיסור דרבנן (החכמים לומדים זאת מן הפסוק לא תאכלום הכתוב אצל שרצים ובדם, והם דורשים לא תאכלום שלא תכשילו את הילדים באכלות אסורות, כמו"כ כתוב גם אצל טומאת כהנים "אמור ואמרת" "להזהיר גדולים על הקטנים" שילדים קטנים גם אסור להם להיטמאות) (ע' בזה באריכות בסי' שמ"ג באחרונים ובדעת תורה וכף החיים שם).

ב. הרמ"א כותב (ביורה דעה סימן פ"א סעי' ז') חלב של מצרית (גויה) על פי ההלכה כשר (לתת "חלב אם" לילד) בדיוק כמו לתת חלב מאם יהודיה, אבל בכל זאת שלא יתנו לילדים לשתות מ"חלב אם" של גוי', כי חלב של גויה מטמטם את הלב, ומחדיר בילד טבעים רעים.

הרשב"א והריטב"א ז"ל (יבמות קי"ד) כותבים שהדבר גורם טבע רע ואכזריות אצל הילד והם מאבדים את המדות היהודיות של ביישנים ורחמנים.

ד. עוד כותב שם הרמ"א שגם אשה יהודיה הנותנת "חלב אם" אסור לה לאכול מאכלות אסורות, אומרים המפרשים (ש"ך וטו"ז) פשט שאפילו כשהאשה בסכנה ח"ו שהיא חייבת לאכול איסור בגלל פיקוח נפש בכל זאת אסור לה אז להניק את הילד, כי אפילו כשהאשה אוכלת מאכלות אסורות זה מזיק לילד.

ה. עוד כותב שם הרמ"א שלמרות שאנו פוסקים (באו"ח סי' שמ"ג, ראה לעיל בסעי' א') כשהילד אוכל מעצמו איסור שהוא רק איסור דרבנן, והאבא עושה את עצמו שאינו רואה, אין הבית דין חייב לנזוף באב, זה רק "להלכה", אך באיסורים אחרים כמו בענין חילול שבת ומאכלות אסורות חייב הבית דין למחות באב, ובית הדין חייב בכח למנוע מהילד לאכול את המאכלות האסורות, וזאת למרות שמדובר באיסור דרבנן בלבד, כי מאכלות אסורות יזיק לילד בעתיד - כך כותב הפרי חדש שם - כי מאכלות אסורות גורם שהוא יהיה עם טבע רע, והסוף יהיה שהוא ייצא לתרבות רעה (ח"ו).

ו. עוד כותב שם הפרי חדש, שלדאבוננו מאחר ואיננו יכולים להיות נזהרים בענינים אלו, זו הסיבה מדוע רוב הילדים יורדים מן הדרך ועוזבים את הדת (ר"ל), ורוב הילדים הופכים להיות בעלי עזות פנים של הדור, ואין להם יראת שמים בלבם, ואפילו כשאומרים להם מוסר, הם אינם יכולים לקבל זאת וכו', ומי לנו גדול יותר מ"אחר" (אחד מן התנאים, הרבי של התנא האלוקי רבי מאיר, שבסוף ימיו יצא לתרבות רעה) שהסיבה לירידתו מדרך הישר היה כי כשאמו היתה מעוברת היא עברה פעם אחת ליד בית עבודה זרה, והיא התאהבה בטעם וריח של העבודה זרה, והריח הזה התפשט בכל גופה, וזה אשר גרם שירד מרדך הישר, לכן חייבים להיות זהירים מה שנותנים לילדים הקטנים לאכול עכ"ל הפר"ח (ועי' ג"כ במחזיק ברכה מהחיד"א שם אות י"ד וזב"ז אות נ"ג).

ז. הגאון והצדיק הקדוש בעל המחבר של הספר "בני יששכר" כותב בספרו "אגרא דפרקא" (אות קכ"ו) בשמו של הצדיק ר' מענדעלע מרומנוב זי"ע תירוץ על הקושיא הגדולה, שאנו רואים הרבה ילדים כשהם קטנים עדיין הם הולכים לחדר ולומדים שם בהתלהבות רבה, מתפללים בכוונה, ועונים אמן יהא שמיה רבא, ומתנהגים כאילו היו הילדים הטובים ביותר, וכשהם גדלים הם הופכים להיות בעלי מדות רעות, ומפסיקים ללמוד ולהתפלל, מהיכן זה קורה, מדוע הם מחליפים את עורם, הרי זה צריך היה להיות ההיפך שבזכות לימוד התורה והמצוות שיקיימו כשהיו ילדים קטנים יעמוד להם כשיהיו גדולים יותר, כפי הכלל שמצוה אחת גוררת את המצוה השניה, ובינתיים מה שקורה הוא בדיוק ההיפך.

משיב על כך הרבי רבי מענדעלע זי"ע שהסיבה היא שכשהיו הילדים קטנים, הוריהם פיטמו אותם באוכל של גזל, אוכל שקנו בכסף שאינו כשר, ואצל אחרים שהכסף היה לכאורה כשר, אך קנו אוכל שאינו כשר והאכילו בזאת את הילדים, כך שהגוף ובשרם גדל ממאכלים שאינם כשרים, ועל ידי זה נבראו מדות רעות עם תאות לכל הדברים הרעים (השם ישמרנו) עכ"ד.

ח. כך כותב גם האור החיים הקדוש (בסוף פרשת שמיני) שכל אלו שאוכלים מאכלות אסורים, שקצים ורמשים הם הופכים בעצמם לחתיכת שרץ, וזו כוונת הגמרא שעמי הארצים הינם שרצים וילדיהם שקצים, כי בכך שהם אוכלים שרצים הם הופכים בעצמם לשרצים והילדים הם ילדי השרצים.

ו. עוד כותב שם הפרי חדש, שלאבוננו מאחר ואיננו יכולים להיות נזהרים בענינים אלו, זו הסיבה מדוע רוב הילדים יורדים מן הדרך ועוזבים את הדל (ר"ל), ורוב הילדים הופכים להיות בעלי עזות פנים של הדור, ואין להם יראת שמים בלבם, ואפילו כשאומרים להם מוסר, הם אינם יכולים לקבל זאת וכו', ומי לנו גדול יותר מ"אחר" (אחד מן התנאים, הרבי של התנא האלוקי רבי מאיר, שבסוף ימיו יצא לתרבות רעה) שהסיבה לירירדתו מדרך הישר היה כי כשאמו היתה מעוברת היא פעם אחת עברה ליד בית עבודה זרה, והיא התאהבה בטעם וריח של העבודה דרה, והריח הזה התפשט בכל גופה, וזה אשר גרם שירד מרדך הישר, לכן חייבים להיות זהירים מה שנותנים לילדים הקטנים לאכול עכ"ל הפר"ח (ועי' ג"כ במחזיק ברכה מהחיד"א שם אות י"ד וזב"ז אות נ"ג).

ז. הגאון והצדיק הקדוש בעל המחבר של הספר "בני יששכר" כותב בספרו "אגרא דפרקא" (אות קכ"ו) בשמו של הצדיק ר' מענדעלע מרומנוב זי"ע תירוץ על הקושיא הגודלה, שאנו רואים הרבה ילדים כשהם קטנים עדיין הם הולכים לחדר ולומדים שם בהתלהבות רבה, מתפללים בכוונה, ועונים אמן יהא שמיה רבא, ומתנהגים כאילו היו הילדים הטובים ביותר, וכשהם גדלים הם הופכים להיןת בעלי מדות רעות, ומפסיקים ללמוד ולהתפלל, מהיכן זה קורה, מדוע הם מחליפים את עורם, הרי היה צריך להיות ההיפך שבזכות של לימוד הורה והמצוות שיקימו כשהיו ילידם קטנים יעמוד להם כשיהיו גדולים יותר, כפי הכלל שמצוה אחת גוררת את המצוה השניה, ובינתיים מה שקורה הוא בדיוק ההיפך.

משיב על כך הרבי רבי מענדעלע זי"ע שהסיבה היא שכשהיו ילדים קטנים, הוריהם פיטמו אותם באוכל של גזל, אוכל שקנו בכסף שאינו כשר, ואצל אחרים שהכסף היה לכאורה כשר, אך קנו אוכל שאינו כשר והאיכלו בזאת את הילדים, כך שהגוף ובשרם גדל ממאכלים שאינם כשרים, ועל ידי זה נבראו מדות רעות עם תאות לכל הדברים הרעים (השם ישמרנו) עכ"ד.

ח. כך כותב גם האור החיים הקדוש (בסוף פרשת שמיני) שכל אלו שאוכלים מאכלות אסורים, שקצים ורמשים הם הופכים בעצמם לחתיכת שרץ, וזו כוונת הגמרא שעמי הארצים הינם שרצים וילדיהם שקצים, כי בכך שהם אוכלים שרצים הם הופכים בעצמם לשרצים והילדים הם ילדי השרצים.

מנחת יהודה פייל ק

ועל כך מסיים האור החיים הקדוש, שכל זה כשאוכלים שרצים במזיד, אבל כשאוכלים בשוגג, לא הופך הנפש ממש בעצמו לשרץ רק שהוא הופך להיות טמא ואטום, וזאת אפילו שכהוא אינו יודע כלל שהוא אכל איסור, במיוחד היום כשהאויר דחוס כך שבכל הארצות כולם ביחד, כמעט ואין דבר אחד שיהיה נקי מתולעים, ולכן כל מי שרוצה לשמור את נפשו שבאמת יזהר וישמר.

ט. בזוהר הקדוש (שמות דף קכ"ח) כתוב שמי שאוכל בשר בחלב (חלב עם בשר ביחד) הוא אינו פוגם רק את עצמו אלא גם את ילדיו, וכי לפגם זה תהיה השפעה לדורות.

בזה אומר פשט בעל "ויגד יעקב" (עה"ת פ' ויקרא) "אל תשקצו את נפשותיכם" בכל מקום שכתוב "את" הכוונה לרבות דבר נוסף שכתוב בפסוק, הכוונה היא שגם את הנפשות של הילדים לא יפגמו.

י. על הפסוק (בפ' שמיני) "שקץ הוא לא יאכל "דורש הספרא ורש"י מביא ומסביר שהכוונה היא לזה הגורם שגם השני יאכל מאכלות אסורות, וזאת למרות שהוא בעצמו כלל לא אכל זאת, זה נחשב לו בדיוק כאילו שהוא בעצמו אכל, וגם הוא עובר על הלאו.

יא. היסוד ושורש העבודה כותב (שער הבכורות פ"ד ד"ה הגידה לי), האם אינו ראוי לאדם לזרוק את עצמו על האדמה, להכניס אדמה לפיו, ושדמעות כמו מים יזלו מעיניו ביום ובלילה לא לנוח וזאת אם הוא יכול לשער בנפשו שאולי חלילה בחייו הוא לה היה נזהר מספיק במאכלות אסורות, שחומר העוון והעונש על עבירה זו יותר חמורה מכל העבירות שבעולם על פי הזוה"ק, כי על כל העבירות שבתורה אפילו על אלו שחייבים עליהם מיתת בי"ד, בכל זאת לאחר שהוא קיבל את העונש בגהינם על עבירה זו ועל עבירות אחרות הוא מגיע בסופו של דבר לגן עדן, ולכל הפחות יש לו בסופו של דבר חלק לעולם הבא, אבל מי שטימא את עצמו במאכלות אסורות, אין לו חלק באלוקי ישראל ואין לו חלק לעולם הבא, והוא נשפט לדורי דורות.

ועוד מה אני יכול לכתוב ולדבר על לבות בני ישראל, האם זה לא מפסיק הזוה"ק שציינו לעיל שצריך לעורר את לב האדם כשהוא נזכר בכל אלו שיילך ויכה על המזל הרע שלו אם הוא לא יתאר לעצמו את כל שהזכרנו כו'.

ועל כן אחים וידידים יקרים, כל אדם שיש לו את הראש להבין ולדעת את חומר האיסור ר"ל, ולא יקח ללב לשמור ולהיזהר בכדי ללמוד לעתיד, ולהיות זהיר בכל מיני זהירות מהעון הנורא הזה שאפילו אצל ספק ספיקא שיש באוכל או במשקה הזה עכ"ל יסושה"ע ע"ש עוד באריכות.

יב. עוד הוא כותב שם להלן (ד"ה ויזהר) שהאדם לא יזרוק אימה יתירה על בני ביתו, כי אז אם חלילה תיכשל במשהו היא תפחד לספר את האמת, ואז עדיף שאם חלילה מתעוררת איזו שאלה אם לא תפחד ממילא תשאל, וכן יש להסביר זאת בדברים רכים וטובים, וכסדר להזהיר שלא לחבות אלא לספר ולשאול ע"ש, וכ"ש היום כשיש כמעט על כל מאכל כמעט ספיקות פשיטא שהיא לא צריכה להיות הפוסקת האחרונה בכל השאלות הללו ולהחליט מה טוב ומה אסור.

יג. בספה"ק שה"ט (מאמר פתח עינים סופ"ה) כתוב כדלהלן! כתוב בשמו של האר"י הקדוש שזה מה שיוחנן כהן גדול הפך להיות צדוקי לאחר שהיה בן 80 שנה, קרה הדבר בגלל שאכל מאכל איסור, ישנם אנשים שכל מעשיהם טובים, ופתאום הם הופכים את עורם והופכים להיות מינים ואפיקורסים, ואז הם מבולבלים בשכלם כמו יוחנן כה"ג, כי בן אדם שאינו צדיק והוא אוכל מאכל שמגולגל בו רשע גמור, אז לא רק שהוא אינו מתקן כלל את המאכל, רק המאכל הופך אותו להיות רשע בדיוק כפי שהוא כו', מכאן אנו רואים עד כמה צריך להיות זהירים בענין זה.

יד. בזוה"ק כתוב (ויקרא מא:) זה שאוכל מאכלות אסורות דנים אותו ל120- שנה כאדם מכוער, כי הקב"ה מגעיל אותו בעולם הזה ובעולם הבא.

טו. עוד כתוב שם (מב.) כל זה שאדם סובל בעולם הבא כל זה בגלל שהוא לא היה זהיר במאכלות אסורות עכ"ל, כי זה נורא בכדי להעלות על הדעת את חומר האיסורים של המאכלות האסורות.

טז. עוד כתוב שם (מא:) שעל ידי אכילת המאכלות האסורות צלו נמשך לסטרא אחרא ר"ל והוא הופך להיות מגעיל, ושורה עליו רוח טומאה, והוא יודע שאין לו יותר חלק באלוקי ישראל, ואוי להם כי אף פעם לא יצליחו להגיע לחלקו של הקב"ה ח"ו.

יז. עוד כתוב שם (מב.) כשהוא אוכל מאכלות אסורות הוא יוצא מרשות הקדושה ונכנס רח"ל לרשות הטומאה עכ"ל, שהכוונה לכך היא שכל התורה והמצוות שלו מופנים לסטרא אחרא כפי שכתוב על כך באריכות בספרים הק'.

יח. הגה"ק ר"ה קאלאמייער מביא בספרו עת לעשות (ח"א שאלה צב מערכת מא"ס) העבירה של המאכלות אסורות חמור מאוד, חוץ מזה שעוברים על לא תעשה בכל כזית, וחייבים במלקות, והוא נקרא רשע, הוא גם גורם לעצמו רעה גדולה ואסון גדול, כי גופו מפוטם באיסור, כי האוכל שאינו נקי נותן לו את הכח והאנרגיא, ובדרך זו נשמתו מסתאבת.

ועבירה גוררת עבירה, וממילא אחר כך קשה לו לקיים את מצוות היהדות, וזה מונע ממנו את הדרך האמיתית ליראה ולאהוב את השם יתברך ולעבדו באמת ובתמים, ובכל זאת הם מזלזלים במאכלות אסורות.

ישנם חלקים שכל ביתם אינו מתנהל כלל על פי כללי הכשרות, וישנם אחרים שאצלהם הבית מנוהל על פי כל כללי הכשרות, אך העבירה היא קלה מאוד בעיניהם, וכשהם נוסעים באניה או ברכבת הם מקילים לעצמם ואוכלים מכל הבא ליד, וממילא לבם מתטמטם.

כשהם יגיעו לעת צרה והם יצעקו להשם יתברך אז השם יתברך ישמע להם? ואותם אלו המטמאים ומשקצים את נפשם, כשהם מפטמים את נפשם באכילת נבילות וטריפות עליהם אומר השי"ת לא עמי אתם אתם אינכם שייכים לי עכ"ל ועע"ש יותר.

יט. הדברי חיים הקדוש כותב (יו"ד ח"א סי' ז') אין עוד עבירה כל כך חמורה כמו אוכל שאינו כשר, שזה גורם לטמטום הלב, וזה מה שגרם שקהילות גדולות ירדו מדרך האמת והשתמדו רח"ל, כל זאת כי אכלו מאכלות אסורות, ועל ידי זה עלו להם רעיונות לא טובים לראש ותוך תקופה קצרה עזבו את דרך ה' (ע"ש מובא בדרכי תשובה סי' א').

כ. הרמב"ם כותב (כפי שזה מובא בסה"ק דגל מחנה אפרים עקב ד"ה ומלתם ובצפנת פענח פ' יתרו ס"ד ד"ה שמעתי בשם הריב שלהם הבעש"ט הק' ע"ש) שזה שאינו נזהר ממאכלות אסורות השכל שלו נמשך לטומאה והוא מגיע על ידי כך חלילה לכפירה רח"ל, והוא אינו מקבל מוסר מחכמי הדור, והוא מביא על עצמו אסונות עכל"ק.

כא. החובת הלבבות כותב (שער התשובה פ"ה) שיתרחקו משבעים דברים שהם מותרים המסוגלים להביא את האדם לאיסור חלילה, למשל דברים שהם רק ספק איסור לפני שח"ו יכשלו חלילה בדבר שהוא איסור.

כב. השלה"ק כותב (שער האותיות אות ק') בשם רבו המהר"ש ז"ל להתרחק אלפי אמות מחשש מאכל של איסור כי זה משאיר רושם על הגוף וזה נשאר לנצח.

כג. כתוב בדרך חסידים (מערכת אכילה אות כ"ב בשם אור הגנוז פ' תולדות), כשנזהרים לאכול בקדושה הכח של האדם מתחזק מהמאכלים ללמוד ולהתפלל בלי מחשבות זרות, אבל כשהוא אוכל מאכלות אסורות ח"ו מתגבר כח היצר הרע והוא אינו יכול להתפלל כמו שצריך בלי מחשבה זרה.

כד. החתם סופר הקדוש כותב (תורת משה פ' קדושים ד"ה המתקדשים), שרוב האפיקורסות רח"ל שבא על האדם בא הדבר ממאכלות אסורות.

כה. עוד כותב החתם סופר ז"ל (חתם סופר עה"ת שמיני ד"ה ולא תטמאו) שזה האדם מתטמטם ממאלכות אסורות אבל לא הנשמה, כי מאחר והאדם אוכל מאכל איסור, הנשמה מיד מסתלקת ממנו והוא נשאר בדיוק כמו אדם מת כמו רשע בעת חייו רח"ל, ע"ש.

כו. הבעל ישמח משה כותב (בסה"ק תפלה למשה על תהלים סח) כשמישהו אוכל מאכלות אסורות כו' הוא קשור לטומאה והוא אינו יכול להתעלות אל הקדושה, הטומאה אינה יכולה להיפרד ממנו רק ע"י חיבוט הקבר או ע"י תענית ותשובה ע"ש.

כז. באור צדיקים (פרק י"ט) כתוב שכל מי שאינו מדקדק במה שהוא אוכל בעולם הזה יש לו עונשים קשים ביותר בעולם הבא וכפי שהוא מונה שם את העונשים ע"ש.

כח. בספה"ק שפת אמת פ' שמיני (סי' ד"ה בפסוק) כתוב בפסוק שעל ידי אכילת מאכלות אסורות הנפש שלו הופך להיות משועבד לגוף והיא הופכת להיות גשמית לגמרי עכ"ל, הפירוש הוא שהוא מחוייב להתמסר לכל תאוותיו והוא אינו יכול לשלוט על עצמו כי הגוף שולט עליו.

כט. הראשית חכמה כותב (שער הקודשה פט"ז) שהקב"ה כביכול הוא מתקנא בעיקר (נוקם) על מאכלות אסורות יותר מאשר בכל העבירות האחרות, כי העבירה הזו מטמאת את כל האדם, הגוף הופך להיות חתיכת טומאה רח"ל. (כך גם מביא השלה"ק בשער האותיות אות ק' ע"ש.).

ל. בספר מאור ושמש (פ' שמיני באד"ה אל תשקצו) הוא כותב שמאכלות אסורות מטמטם את הלב ושורה עליו רוח טומאה ואפילו שכהוא מקיל רק בחומרא הוא אינו יכול להשיג השגות תוה"ק, ואפילו כשהוא נוהג בחסידות ולומד ביום ובלילה.

לא. החפץ חיים כותב בספרו נדחי ישראל (פרק כ"ח כ"ט), שמכל עבירה נברא מלאך רע, תארו לעצמכם כמה מלאכים רעים בורא לעצמו האדם ע"י אכילת מאכלות אסורות, כשבכל נגיסה הוא בורא לעצמו מלאך נוסף, ואותם המלאכים הרעים ממתינים לו לרגע שהוא ימות, כשאז יעשו לו צרות ויסורים, ולא יתנו דקה אחת מנוחה.

הרי אז ימרטו את שערות הראש, על כך שבעולם השקר נתנו ליצר הרע את כל אשר חפץ, ולא די בכך שחטאו בעצמם, אלא שעוד לגלגו על היהודים הדתיים אשר הוכיחו על כך וקראו להם "שוטים", כשחשבו את עצמם לחכמים ומבינים, מה יצא לי מכל החכמה וההכשלה שלי? ישאלו אותי, הרי חפרתי לעצמי בור!

מיד יתחרטו על כך, כל אחד יצדיק על עצמו את הדין, אך זה כבר יהיה מאוחר, לא ניתן יהיה עוד לעשות דבר, תשובה ניתן לעשות רק בחיים, כפי שידוע, וכפי שכבר ציינו לעיל, שחוץ מן העבירה של המאכל האסור הרי שגם מטממטים את הנפש ע"י מאכלות אסורות.

כח. בספה"ק שפת אמת פ' שמיני (סי' ד"ה בפסוק) כתוב בפסוק שעל ידי אכילת צאכלות אסורות הנפש שלו הופך להיות משועבד לגוף והיא הופכת להיות גשמית לגמרי עכ"ל, הפירוש הוא שהוא מחוייב להתמסר לכל תאוותיו והוא אינו יכול לשלוט על עצמו כי הגוף שולט עליו.

כט. הראשית חכמה כותב (שער הקודשה פט"ז) שהקב"ה כביכול הוא מתקנא בעיקר (נוקם) על מאכלות אסורות יותר מאשר בכל העבירות האחרות, כי העבירה הזו מטמאת את כל האדם, הגוף הופך להיות חתכת טומאה רח"ל. (כך גם מביא השלה"ק בשער האותיות אות ק' ע"ש.).

ל. בספר מאור ושמש (פ' שמיני באד"ה אל תשקצו) הוא כותב שמאכלות אסורות מטמטם את הלב ושורה עליו רוח טומאה ואפילו שכהוא מקיל רק בחומרא הוא אינו יכול להשיג השגות תוה"ק, ואפילו כשהוא נוהג בחסידות ולומד ביום ובלילה.

לא. החפץ חיים כותב בספרו נדחי ישראל (פרק כ"ח כ"ט), שמכל עבירה נברא מלאך רע, תארו לעצמכם כמה מלאכים רעים בורא לעצמו האדם ע"י אכילת מאכלות אסורות, כשבכל נגכיסה הוא בורא עלצמו מלאך נוסך, ואותם המלאכים הרעים ממתינים לו לרגע שהוא ימות, כשאז יעשו לו צרות ויסורים, ולא יתנו דקה אחת מנוחה.

הרי אז ימרטו את שערות הראש, על כך שבעולם השקר נתנו ליצר הרע את כל אשר חפץ, ולא די בכך שחטאו בעצמם, אלא שעוד לגלגלו על אלו היהודים הדתיים אשר הוכיחו על כך וקראו להם "שוטים", כשחשבו את עצמם לחכמים ומבינים, מה יצא לי מכל החכמה וההכשלה שלי? ישאלו אותי, הרי חפרתי לעצמי בור!

מיד יתחרטו על כך, כל אחד יצדיק על עצמו את הדין, אך זה כבר יהיה מאוחר, לא ניתן יהיה עוד לעשות דבר, תשובה ניתן לעשות רק בחיים, כפי שידוע, וכפי שכבר ציינו לעיל, שחוץ מן העבירה של המאכל האסור הרי שגם מטממטים את הנפש ע"י מאכלות אסורות.

מנחת יהודה פייל כ

"כל מה שהאדם סובל" בעולם הבא הוא רק בגלל הפה, בגלל העבירות שהוא עשה בפה (כשהוא אכל בהם טריפות) וכו'.

האדם האוכל טריפות, כל גופו מתפטם עם כל מיני גורמים לא טובים, ובגוף שהוא כל כך מלוכלך לא יעזרו הזכיות הגדולות בעת תחיית המתים, כשאין צורך כלל לדבר על היסורים הגדולים שיהיה להם בגהינם, וכשהמצוות יעבירו את העבירות, ויזכו לקום מן הקבר יחד עם כל היהודים - ניתן לתאר איזה יסורים גדולים יהיו להם אז.

יקחו כל אבר ויפרידו את כל אחד מחברו, יפרידו את הבשר ואת העצמות שהתפתחו ממאכלי טריפות ומאיסורים אחרים, אילו יסורים גדולים יסבלו אז כלל לא ניתן להעלות על הדעת, את זה יכול להרגיש רק אדם שדמו נקרש ונאלצו לנתח אותו לחלקים ללא הרדמה, רק אותו אדם יכול לחוש חלק מן היסורים שיהיו לאותם האנשים האוכלים מאכלות אסורים, - אותם היסורים כלל לא יוכלו לסובלם.

אצל אוכלי הטרפות, הניתוח יהיה חייב להיעשות על כל אבר, כל חתיכת בשר או עור בנפרד (הרי האוכל מתפשט על פני כל הגוף כפי שידוע), עד שהגוף יהיה נקי וראוי לקום בתחיית המתים, האם יש שיעור וערך לאותם היסורים) שיהיה להם בגלל זה? בגלל אכילת הטריפות, שבגלל אכילת אותם הטרפות הוא מאבד גם את צלם האלקים וכו'.

לכן צריך כל אדם להיות מאוד זהיר שלא יכשל באיסורים המטמאים את הנפש ומורידים את צלם האלקים!

לכן צריך כל אדם להתגבר בענין זה ולא יטמא את עצמו במאכלים אסורים, חייבים להתחזק בכך, גם כשיש חברים שהם קלים ואינם נזהרים כראוי, ובמיוחד כשהללו מלגלגלים עליו, ואוחזים אותו לטפש בשל כך שאינו אוכל טריפות.

הרי ידוע מה שהגמרא אומרת שטוב לאדם שבכל חייו יחשבוהו לשוטה לפני שיהיה רשע לרגע, חייבים לדעת שככל שיש יותר חרפה על כך שקיימו את המצוה השכר גדול יותר ויותר וכו' עכ"ל.

לב ואחרון אחרון חביב נעתיק כאן דברים נעימים וקדושים המאירים כספירים מרבינו הק' שליט"א הכותב בסה"ק דברי יואל ויקרא עמוד רנ"ה (ד"ה ופוק), וזלה"ק:

בא וראה עד להיכן הדברים מגיעים, עד כמה חמור הענין של מאכלות אסורות, היכן שאנו מוצאים שאפילו מי שרק טעם כשהיה ילד נולד בו טבע רע כשהוא גדול, כפי שמבואר בתשובת הרשב"א המובא ביו"ד סי' פ"א בענין גויה המינקת ילד יהודי כו'.

כך גם אנו מוצאים אצל משה רבינו בכך שהוא לא רצה לינק מגויה, כי פה שעתיד לדבר עם השכינה שינק דבר טמא? (סוטה י"א ע"ב הובא ברש"י ז"ל פרשת שמות) ע"ב.

ולק' בד"ה ועוד כ', מכך נראה כי מדובר באב הטומאה שלא לשמור את הפה מלאכול עמם, וזהו הגרמא בנזקין, ומכך הוא נמשך לעבירות חמורות ע"כ.

על ידי כך שהוא אינו נזהר ממאלכות אסורות הוא עלול להכשל בעניני העמים כו' וראה כמה שחייבים להיות זהירים עכלה"ק עע"ש כי ל' חכמים מרפא ודו"ק.

לג. בירושלמי חגיגה (פ"ב ה"א) כתבו שאחר יצא לתרבות רעה כי אמו בעת שהיא היתה מעוברת עימו הריחה טרפות כשעברה ליד בית עבודה זרה (ראה או' ו).

לד. בהגהות אשר"י (מס' ע"ז פ"ב) הוא מזהיר שנשים המיניקות שיהיו מאוד זהירות במאכלות אסורות ע"ש.

לה. עוד מובן שזה שגורם שהחבר יאכל דבר איסור, הוא עובר על לאו מפורש של "ולפני עור לא תתן מכשול" (כמבואר בהרבה מקומות בדקאי בתרי עברי דנהרי ועכ"פ משום מסייע ואכ"מ להאריך).

בפרט הילדים הקטנים שהם בכלל לא אשמים, הם רק מחכים שאמהותיהם יביאו להם אוכל ויאכילו אותם הם רעבים, ובסופו של דבר הם מאכילים אותם באוכל טמא רח"ל, האם אין זו אכזריות? הרי זהו בדיוק הענין של ולפני עור לא תתן מכשול.

לו. עכ"פּ מכל זה מספיק בכדי להבין עד כמה חמור האיסור לתת לילד "סימילאק" או "דזארס" וכמו כן כל יתר המאכלים שבחלקם יש ממש איסורי נבילות וטרפות וכדומה, שהם ממש איסורי דאורייתא, בחלקם ישנם רק האיסור של בישול עכו"ם, חלב עכו"ם, אא"ו שהם רק דרבנן, אבל איסור דרבנן אסור גם כן לתת לילדים כפי שכתוב לעיל.

ואפילו כשהרופאים זועקים שזה חשוב לילד, אסור לתת לו זאת רק אם שואלים שאלה אצל רב מוכר ומוסמך המכיר ויודע את הדברים, ומבין את חששות האיסורים שבתוצרת זו.

לז. באמת לו רצינו להעתיק בענין זה מהספרים הקדושים הרי שהנייר לא יספיק בכדי להכיל את כל זאת, אך בכל זאת אנו מוכרחים לציין לפחות את דבריו הבוערים כאש של הספר "מסלת ישרים" (פי"א) הוא כותב שם כך "לכל מי שיש עוד חתיכת מוח בראשו, ההוא חושב, שמאכל איסור, הוא בדיוק כאילו היה דבר מורעל שהוא סכנה לאכילה, האם במצב כזה היה האדם לוקח על עצמו את הסיכון ואוכל, כשיש לאדם ספק כזה והיה אוכל הוא היה נחשב לשוטה, כי לאכול את המאכל המורעל הוא בכל זאת יכול להרעיל את נפשו ולהסתלק מן העולם.

אותו דבר הוא גם אצל מאכלות אסורות, שם הרי זה סם של הנפש , אז איך יתכן שיוכלו לאחוז זאת בקלות, ולהכניס זאת לפה, אפילו כשמדובר רק בספק איסור בדיוק כפי שהוא לא היה מכניס לפיו אוכל שהיה ספק אם הוא מורעל, ע"ג.

לח. הרבינו יונה כותב (ריש ברכות) שספק איסור הוא חמור בהרבה מאיסור ודאי כי על זה אין חרטה, כי מרגיעים את עצמם שזה בודאי כן כשר.

לט. עתה אחים ואחיות יקרים, חשבו לעצמכם מי הוא זה אשר יעיז בנפשו לשחק עם ילדיו הקטנים? כמה כח ועמל נותנים לענין זה, ולענין החינוך של זה, כמה דמעות יהודים שופכים הורים בכדי שיזכו בסופו של דבר לנחת יהודי, ושיזכו להקים דורות ישרים, ולבסוף ההורים בעצמם המפטמים את הילדים בסם רחמנא ליצלן.

כמה צריכים הידים לרעוד על כך שהכניסו לפה של הילדים שלהם אפילו ספק איסור ח"ו, האם יתכן שיהודים שיש להם הרגשה יהודית שיעשו כדבר הזה, לעשות מבלי לשאול מורה הוראה צדיק שאפשר לסמוך עליו שהוא כמו רופא בעניני נשמה, האם זה באמת אינו סם לילדים ח"ו, בואו כבר כולנו נזרוק מיד מן הבית את כל סם הנפש בין למבוגרים ובין לילדים קטנים.

המשך בעמוד הבא...