...המשך מעמוד הקודם

 
 

מכתב כז

קונטרס שנתפרסם ע"י הרבנים הגאונים בלאנדאן, עם כרוז שנתפרסם מטעם הרבנים דשם

גזירת חוק השחיטה

תמוז תש"ן אנגלי'

אין מטרת קונטרס הנוכחי לפרט השתלשלות הדברים של חקיקת חוק גזירת השחיטה, וכן אין מטרתו להרחיב הדיבור על החששות ההלכיות הנובעת מהחוק החדש על כשרותן של השחיטה, אשר כבר הביעו הרבניםה גאונים שליט"א חו"ד בזה. מטרת הקונטרס היא לתרגם ולהסביר השינויים שיחולו בסדרי השחיטה לפי חוק החדש. מיום אישורו בפארלמנט.

ואנו בתפילה לד' שירחם עלינו ויוציאנו מאפילה לאורה בביגוא"צ בב"א.

 



 

א. העברת בעלות מעשה השחיטה לידי המפקח

עד חקיקת החוק החדש היה פיקוח המפקח הממשלה, רק על סדרי הכנת הבהמה לשחיטה, אך לפי חוק החדש יהי' גם מעשה השחיטה תחת פיקוחם החוקית של המפקח, וכמו שיפורט להלן.

ב. עונש מאסר

החוק קובעת שכל שוחט שיעבור על החוק של צעבע"ח, לדעת המפקח, יואשם ויענש למאסרשל שלש חדשים, וקנס של 400.00 L וביטול רשיון השחיטה.

ג. רשיון השחיטה

סמכות רשיון השחיטה עבור השוחט, עוברת לאישור הממשלה. ובידי הממשלה להזמין השוחט לפגישה אישית, לפני אישור הרשיון.

ד. בדיקת הסכין

המפקח מטעם הממשלה אחראי שסכיןה שחיטה לא יהיה פגום, ויהי' ראוי לשחיטה, לפי ראות עניו של המפקח.

ה. מהירות מעשה השחיטה

החוק קובעת שמעשה השחיטה צריכה להיות (ראפיד) במהירות יתירה ובידי המפקח לקבוע אם השוחט קיים החוק.

ו. חיתוך של ארבע ורידין

החוק קובעת שלדעת הממשלה אין שחיטה הקנה והושט מתאימה. וע"כ מוכרחים לחתוך תוך עצם מעשה השחיטה, גם הארבע וורידין, דהיינו שני העורקים הראשיים, וכן שני העורקים הקרובים יותר להמפרקת.

ז. הריגה ע"י אקדח

לפי החוק צריך להיות אקדח מוכן על יד הבהמה ובמקרה שמעשה השחיטה לא יספק את דרישת החוק, על המפקח להרוג אתה בהמה באקדח.

ח. בעוד שנתיים תאסר השחיטה הנהוגה כאן ויאושר רק שחיטה עומדת, אשר ימצא חן בעיני הממונים על צעבע"ח. פרטי החוק בה עוד לא נתבררו.

 

מכתב כח

כרוז שנתפרסם מטעם הרבנים שליט"א

עת צרה היא ליעקב

 

עם הגשת חוק גזירת השחיטה להפארלמנט, אשר החוק הזה מוסר בעלות השחיטה לידי עכו"ם, וגם יחולו חוקים חדשים בגוף מעשה השחיטה של בהמות, אנו רואים מחובתנו להודיע כי לדעתנו ולדעת רוב רבני הקהילות בלונדון ובמנשסטר יצ"ו שמחוק זה יכולים להוולד חששות חמורות בכשרות השחיטה המסורה לנו מדור דור.

ובאנו לעורר שכ"א יפשפש במעשיו וירבה בתפילה ובתחנונים לעורר רחמי שמים, וביותר ביום צום י"ז תמוז שהקב"ה ירחם עלינו, ויקרע גזר דיננו ויסתום פי מקטריגנו למען עוללנו וטפנו.

וזה קרוב לשלש שנים שאנו פועלים באופנים שונים של השתדליות בכל מקומות הרשמיים לבטל את רוע הגזירה, ות"ל ראינו פירות, ובסיעתא דשמיא נמשיך בכך עד שנזכה לשמוע בשורה טובה על ביטול הגזירה.

ובאנו עה"ח ביום א' ב' דר"ח תמוז תש"נ לפ"ק

מנחם מנדל שנייבלאג

נתן יוסף מייזלעס

אליקים שלעזינגר

שרגא פייביש שנייבאלג

אברהם שטרנבוך

בן ציון בלום

 

מכתב כט

נוכח הסכנה לשחיטה בקהילות היהודיות באירופה

(נדפס בעתון "המודיע")

פעם נוספת מאיימים על השחיטה היהודית באנגליה. האיום על השחיטה קיים כבר למעשה חמש שנים (מאז שהמועצה לרווחת חיות משק שהוקמה בידי הממשלה הבריטית, פירסמה בשנת שתד"ם (1984) את הדו"ח על רווחת חיות משק בשעת שחיטתן לפי מנהגים דתיים) ואיום זה עודנו בתוקפו.

אולם, הפעם האיום בא מכוון אחר, לא מאנגליה ולא בקשר אליה, אלא איום הנוגע לכמעט כל מדינות אירופה. מקור האיום ב"טיוטת תקנה" שהוכנה ע"י נציבות השוק המשותף, כדי להגישה לאישור מועצת השוק. אישור התקנה יחייב את כל שתים עשרה המדינות המרכיבות את השוק המשותף (בלגיה, דנמארק, צרפת, גרמניה הפדראלית, יון, אירלאנד, איטליה, לוקסנברג, הולנד, פורטוגל, ספרד, והממלכה המאוחדת).

במאמריו דן הרב דב ברקוביץ, שהוא חבר הבי"ד של ה"פדריישאן" בלונדון, במשמעותה של הצעת השוק, ובודק את הדרכים והאמצעים שבהם אפשר לפעול נגד האיום.

מעט מאד אנשים מכירים את ההיסטוריה או את המבנה של הקהילה הכלכלית האירופית, וכמעט אין אנשים המכירים בפרוטרוט איך היא פועלת או המערכת המשפטית שהיא מיישמת. אולם חשוב לנו להבין קצת את הדרך בה היא פועלת, מכיון שיש לה סמכיות משמעותיות, שבסופו של דבר ישפיעו גם על מדינות נוספות, וביניהן גם על אנגליה.

אף שבאופן מסורתי היתה בריטניה תמיד עצמאית וזהירה קצת בויתור על ריבונותה הלאומית, ואפילו שמבחינות רבות אנגליה עדיין נחשבת לשותף לא נלהב למסגרת האירופאית, המציאות היא שהיא נגררת יותר ויותר לקשרים הדוקים עם אירופה. בהווצרותו של שוק אחד ומאוחד בשנת 1992 תגבר התלות עוד יותר. לא נוכל לפעול נגד כל איום על השחיטה בצורה מניחה את הדעת (או כל איום אחר בעתיד) אם לא נבין קצת את המערכת בה אנו דנים.

הקהיליה הכלכלית האירופאית (או השוק המשותף) הוקמה בשנת 1957, בשעה שנוסחה "אמנת רומא". כמו האמנה האירופאית לזכיות האדם, הקמתה היתה תוצאה של מלחמת העולם השניה והרצון של האומות האירופאיות להחליף עוינות ויריבות עתיקה בשיתוף פעולה והסכמה הדדית. אולם, שלא כמו האמנה האירופאית ששאפה מתחילה להגן על זכויות הפרט וחירויות בסיסיות, מטרת אמנת רומא היתה רק הקמת ישות כלכלית מאוחדת או "שוק משותף", שיעודד שלום ויציבות באמצעות האינטרס האישי הנאור של המדינות המשתתפות.

המושג כשלעצמו נראה חיובי באופיו, שלא עקרונות אהבת הזולת היו המניעים לכך. אולם, כדאי לזכור את הדברים הנוקבים של הר"ן בדרשותיו, דרוש א', בנוגע לסכנה הפוטנציאלית של איחוד לאומים. הר"ן מעיר שאין רמז בתורה על דור הפלגה, שהאומות שהיו מעורבות היו אשמים בחטא כל שהוא, וכן אין פיזורם מתואר כעונש על פגמים או חולשות. אדרבה, הר"ן מעיר שאחדות היא מעלה בפני עצמה, אפילו אם המעורבים בה הם חוטאים. והבעיה בתוכנית האחדות של האומות בדור ההפלגה הוא שהקמת סמכות על-לאומית, נוטה לחזק ולתגבר אפיונים שליליים, שיתכן שהיו קיימים קודם. לכן החליש הקב"ה את האיחוד המוצע, כדי למנוע מהם כל סכנה "שלא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות".

הדחיפה הראשונה לאיחוד אירופה באה מוינסטון צ'רצ'יל אחרי מלחמת העולם השניה. הוא קרא ליציאת "מועצת אירופה" כליגה יעילה שבה יצומצמו מחסומים בין האומות, תאופשר תנועה ללא הגבלה, ויטפלו בבעיות כלכליות במכלול אחד, כוחות מזויינים משותפים יעמדו בכוננות כדי למנוע מלחמות בעתיד.

במשך השנים הלכו וגברו הפעולות ליצירה החדשה, ובתחילת שנת 1957 סוכמה "אמנת ההקמה של הקהילה הכללית האירופאית" שנחתמה במרץ ברומא. בכך נוצר השוק המשותף. האמנה הזו נודעת כ"אמנת רומא" או "אמנת השוק".

אמנת רומא קובעת את מסגרת ארגון השוק, מפרטת את המדיניות הבסיסית שלה, ומחוקקת את החקיקה היסודית המקנה לה אמינות משפטית. ביסודו של דבר ארבע ארגונים נפרדים (או מוסדות) מהווים את השוק המשותף, הנציבות, המועצה, האסיפה, ובית המשפט.

במובנים מסויימים הנציבות היא הבולטת מבין הארבעה. היא מורכבת מ"מועצה, של שבע עשרה חברים, המתמנים לתקופה של ארבע שנים לפי הסכם בין הממשלות של המדינות החברות. אולם הנציבים אינם מייצגים את ממשלותיהם כי הם עצמאיים לחלוטין, והם אחראים רק כלפי הפרלמנט האירופאי. הנציבות פועלת כ"שומר" אמנת רומא, ומבטיחה שתנאי האמנה יושמו. כמו כן היא יוזמת חקירות שיש חשש להפרות כלשהן. אולם מה שמשמעותי יותר היא, שהיא יוזמת מדיניות ע"י ניסוח המלצות ויש לה סמכיות משפטיות. לנציבות יש גם מחלקה מיוחדת המטפלת בעיני חקלאות.

הארגון השני, המועצה, מורכבת משרי החוץ של שתים עשרה מדינות החברות, או השר המתאים לנושא הנדון באותה ישיבה (שחיטה למשל, בא תחת הכותרת מדיניות חקלאית, ולכן נדון ע"י שרי החקלאות השונים). חברי המועצה הם שליחי ממשלותיהם ולכן קשורים להוראות מדויקות מלמעלה. תפקיד מועצת השוק הוא להבטיח תיאום של המדיניות הכלכלית הכללית של החברות השונות, וכן להחליט החלטות, ולהפעיל את הסמכיות שהוענקו לה ע"י אמנת השוק המשותף. למשל, ביחס לשחיטה הרי מועצת השוק היא המוסמכת לפעול (לפי סעיף) 2 (34 של האמנה).

האסיפה של השוק הידועה בשם הפרלמנט האירופאי, מורכבת היום מ518- חברים (לצרפת, גרמנה, איטליה, ובריטניה לכ"א 81 חברים) הם נבחרים לתקופה של חמש שנים ע"י בחירה ישירה של תושבי אירופה. הבחירות האחרונות נערכו ביולי 1989. הפרלמנט הנו בעיקר גוף מדיני, אבל יש לו השפעה מסויימת גם על חקיקה, משום שהמועצה או הנציבות חייבים להוועץ בו לפני העברת חקיקה.

ולבסוף, יש בית המשפט, המורכב משלוש עשרה שופטים ושש "פרקליטים כלליים". אלו מתמנים מבין אנשים בלתי תלויים מעל כל ספק, בעלי כישורים משפטיים מתאימים, לתקופה של שש שנים. לאחרונה גם הוקם "בית משפט לערכאה ראשונה".

תפקידו של בית המשפט להבטיח את ישום חוקי השוק בצורה נכונה, ולתת פירוש מוסמך לחוק. בהקשר זה יכול בית המשפט לבחון תוקפם של חוקי הנציבות או המועצה ולהחליט אם הם תואמים את האמנה.

באמנת השוק יש שני תנאים עיקריים היכולים להשפיע על נושא השחיטה. ראשית כל יש תנאי כללי בסעיף 5, המחייב את כל המדינות החברות לנקוט "בכל הצעדים המתאימים... להבטיח מלוי החובות הנובעים מאמנה זו, או באים כתוצאה מפעולה של מוסדות השוק". כמו כן "להקל על השגת משימות אלו" וכן "להמנע מכל צעד שיכול לסכן השגות מטרות האמנה". בקיצור, סעיף זה מחייב את כל חברי השוק לציית לאמנה ולכל הפעולות שבוצעו במסגרתה.

ברור שמנקודת מבטו של השוק עצמו מחייבים כל חוקי השוק את כל המדינות החברות, ומבטל כל חוק לאומי העומד בסתירה. למשל, חקיקת השוק בנוגע לשחיטה עדיפה על חקיקה בריטית כל שהיא, ולכן, בריטניה כחברה בשוק, מחוייבת, בגין חוק השוק המשותף, לציית לכל התקנות של השוק בנוגע לשחיטה.

כבר נקבע שלבתי משפט הלאומים (למשל בית משפט בריטי), אין סמכות לקבוע שצעדים שנקט בהם השוק אינם תקיפים.

עד כאן המצב לפי חוקי השוק עצמם, ומה בנוגע לחוק הבריטי הפנימי? שאלה זו גרמה לדיון חוקתי לוהט מאז שהפרלמנט אישר את "חוק הקהלות האירופאיות" בשנת 1972. החוק קובע שחוקי השוק שייכים בצורה ישירה או תקיפים כחוק בממלכה המאוחדת, חרף כל חקיקה קודמת. ולכן, אע"פ שבתיאוריה המשפטית הבריטית ידו של הפרלמנט על העליונה, למעשה (כפי שהחליט בית הלורדים) חוקי השוק מבטלים חקיקה בריטית (התהליך החוקתי זהה בכל מדינה החברה בשוק).

התנאי השני המשמעותי באמנת השוק, הוא, מה שכלול בסעיף 189, שם נאמר: "כדי שהמועצה והנציבות יבצעו את משימתם בהתאם לתנאי אמנה זו, עליהם לתקן תקנות, להוציא הוראות, להחליט החלטות, להמליץ המלצות, או לחוות דעה". בנוגע לשחיטה עלינו להתייחס רק להוראות ותקנות. שני אלו למעשה מחייבים מבחינה חוקית, אולם יש שוני בצורה בה הם פועלים. הוראה המחייבת את המדינות החברות אליה היא מפנית בנוגע "לתוצאה שיש להשיג", אבל משאירה לשלטונות הלאומיים "את הבחירה של הצורה והאמצעים". במילים אחרות, המטרה הכללית של הוראה מחייבת מבחינה חוקית את המדינות הנוגעות בדבר, ועליהם ליישמה, אבל יש מדה של גמישות איך בדיוק לבצעה. תקנה לעומתה מחייבת בכללותה, ונוגע באופן ישיר לכל המדינות החברות, בלי שום צורך בחקיקה או אפשרות של גמישות. בקיצור, תקנה של השוק נהפכת באופן אוטומטי לחלק מהחוק האנגלי.

יש היום שני תנאים המשפיעים בצורה ישירה על השחיטה. הראשונה היא הוראת המועצה (מס. 333\47 משנת 1947) בענין המום בהמות לפני השחיטה, ההוראה קובעת בעיקרה הימום כל הבהמות, וגרימת מות אח"כ במהירות האפשרית... בהתאם לנוהלים המתאימים". בהקדמה להוראה נאמר "על הקהילה האירופאית לנקוט פעולה כדי למנוע בדרך כלל כל צורת התאכזרות לבהמות" וכ"צעד ראשון... למנוע כל סבל מיותר לבהמות בשעת שחיטתן". אולם, "יש צורך לקחת בחשבון צרכים מיוחדים של מנהגים דתיים מסויימים".

ובסעיף 4 של ההוראה עצמה נאמר, "ההוראה הנוכחית אינה משפיעה על קביעות לאומית הקשורה לאמצעים מיוחדים של שחיטה הדרושים למנהגים דתיים מסויימים". במילים אחרות, הדרישה הכללית להימום בהמות שהוטלה ע"י ההוראה, אינה חלה על שחיטה, על כל פנים במדינות אלו בהם החקיקה הלאומית מתירה שחיטה בלי הימום. יש כאן הכרה ברורה למעשה, של הצרכים של הקהילות היהודיות (על אף שלא נאמר ששחיטה במהותה היא אמצעי אנושי, ולכן הימום בין כך מיותר).

התנאי השני הנוגע לשחיטה, כלול במה שמכונה "האמנה האירופאית להגנת בהמות לפני שחיטה". שלא כמו ההוראה משנת 1974 אין זה מסמך משפטי מחוייב כי אם אמנה וולנטארית, שנערכה ע"י מועצת אירופה (מועצת אירופה אינה מועצת השוק, אלא ארגון אחר שהוקם בשנת 1948 וחברים בה היום עשרים ושתים מדינות. גם כל מדינות השוק חברים בה).

יש לשים לב שהאמנה האירופאית לזכויות האדם נוסחה ע"י מועצת אירופה. האמנה הרבה יותר מפורטת מההוראה של השוק המשותף משנת 1947, ומטרתה ל"הגן" על בהמות העומדות לשחיטה ולחסוך מהם סבל וצער, פחד ומצוקה. אולם היא אינה מוציאה את השחיטה מהדרישה להימום מוקדם, באותה דרך כמו ההוראה של השוק, אלא במקום זה בסעיף 17 נאמר שמותר "לכל מדינה חברה, להסמיך יוצאים מן הכלל מהתנאים הנוגעים להימום מוקדם, במקרה של שחיטה בהתאם למנהגים דתיים".

בדו"ח מסביר מצורף, המבהיר את מחשבתם של "ועדת המומחים להגנת בהמות" שערכו אמנה זו, מצהירה הועדה שלדעתם, בדרך כלל אין לשחוט בהמות אם לא הוממו קודם לכן", אולם הם מוסיפים, נחוץ להוציא מן הכלל מקרה של שחיטה דתית, כדי לכבד את העקרון שכל אחד חופשי לבטא את דתו, בין שאר הדברים בקיום נוהליו". במילים אחרות, שחיטה מותרת בתור יוצא מן הכלל (אם המדינות קובעות תנאי מפורש להתירה) כדי לקיים עקרון של חופש הדת.

אגב יש לשים לב, שהבהרה זו של סעיף 17 מרמזת בבירור שלפי סעיף (1) 9 של האמנה האירופאית לזכיות האדם, הזכות ל"בטא" את הדת "באמצעות תפילה, הוראה, מנהג, ושמירת מצותיה", אמנם כוללת הזכות לשחוט, בניגוד לפירוש הסעיף לפי בית המשפט העליון של הולנד.

שני נקודות נוספות באמנת 1979 ראוים לתשומת לב. סעיף 13 קובע "שבמקרה של שחיטת בהמות מסוג פרה או שור, יש לכלוא את הבהמה באמצעים מכניים לפני שחיטתן, כדי לחסוך כל צער וסבל, דאגה, חבלה, או חבורה שאפשר למנוע". אין כאן הבהרה איזה סוג מכלאה מותרת ואיזה אסורה. אולם סעיף 41 אוסר תליית הבהמה אחר שחיטה לפני סוף הדימום. שנית, סעיף 91 קובע על כל מדינה שותפה לאמנה להבטיח בעצמה שבמקרה שהיא בעצמה אינה מנפיקה את הרשיון הדרוש לשחיטה, ש"מקריבי (!) בהמות" יוסמכו ע"י ה"גופים הדתיים הנוגעים בדבר". ההתיחסות הפתאומית הזאת לשוחטים כ"מקריבי בהמות" אינו ברור.

משתים עשרה מדינות השוק נראה היום, שרק בלגיה צרפת והממלכה המאוחדת הם שותפים לאמנה האירופאית. אולם יש לשים לב שלפי החלטת מועצת השוק האירופאי ממאי 1988 המועצה האירופאית מטעם השוק המשותף, אין ל"אישור" זה התחייבות משפטית כשלעצמה, אבל יש כאן רמז על הכוונות של השוק לקשור את המדינות החברות בבוא הזמן לתנאי האמנה האירופאית.

ההצעות האחרונות של השוק כלולים ב"טיוטת הצעה לתקנת המועצה בענין הגנה על בהמות בשעת שחיטתן", שפורסמה בתחילת השנה כמסמך עבודה ע"י ההנהלה הכללית לעניני חקלאות שע"י הנציבות האירופאית. ב"הערות פתיחה" מתייחס המסתמך להוראת המועצה משנת 1974 בנושא הימום, לאמנה להגנה על בהמות שמשנת 1979, ולהחלטת 1988 המאשרת את האמנה. לאור תקנות האמנה, ומה שהם מכנים "מחקר מדעי אחרון", מנסה ההצעה לקבוע "סטנדרטים מינימלים משותפים" להגנה על חיות בשעת שחיטתן, כדי "להקל על השלמת שוק פנימי של בהמות ותוצרתם", וגם כדי לאפשר בסופו של דבר חתימת השוק על האמנה האירופאית. במילים אחרות, מטרת התקנה המוצעת הוא לקבוע חוקים משותפים ברחבי השוק לפי הקווים שפורטו באמנת 1979.

יש היבטים מפורטים רבים של התקנות המוצעות, העלולות להשפיע על נוהלי השחיטה. למשל ההצעה להקים ולפתח מערכת שתפקידה להטיח גישת הנציבות לכל המידע המדעי העדכני על הימום ושחיטת בהמות, נראית כבלתי מזיקה לחלוטין. אבל אפשר שינצלו אותה כדי להביא ללחץ נוסף על השחיטה. זו דוגמא של צעד שעלול להשפיע על השחיטה בצורה עקיפה. אולם, יש יותר משמעות למספר הצעות מפורטות שיש להם השפעה מידית וישירה על השחיטה, כפי שאנו מכירים אותה. הצעות אלו הם בעיקרן כדלהלן:

א) יש להמם כל הבהמות ועופות בהתאם לתהליכים מפורטים, אולם מדינות חברות "יכולים להסמיך יוצאים מן הכלל" מדרישה זו כדי להרשות "שחיטה בהתאם למנהגים דתיים".

ב) במקום שהשחיטה הותרה "בהאם למנהגים דתיים" יש לבצעה "לכל הפחות בהתאם לקביעות בספח ה'".

ג) ספח ה' קובע שחיתוך השחיטה "יבוצע ללא שהיה אחרי כליאה, בסכין מתאים לגודל הבהמה, ובחוד חד ולא פגום". "אסור להזיז" את הבהמה אחרי שחיטה, לכל הפחות במשך שלושים שניות, "ובכל מקרה עד שיפסקו הרפלקסים של גזע המוח", ה"רשות המוסמכת" של כל מדינה (שהוגדרה "כרשות המרכזית של כל מדינת חבר המוסמך לבצע בדיקות וטרינאריות") חייבת ל"הבטיח" שלכל אדם המבצע שחיטה דתית... יש את הידע והמיומנות הדרושים כדי לבצע את המשימה בצורה יעילה", ולבסוף היא חייבת להבטיח "שכל הבשר המופק משחיטה זו יזוהה לצרכן הסופי כמופק משחיטה דתית".

ד) אסור להשתמש באמצעי כליאה כלשהן הגורמים "כאב, סבל, או מצוקה לא רצויה, או התרגשות", ובמיוחד "אסור לתלות בהמות, להפוך אותם על גבן או להטות אותם, לפני הריגתם".

קביעה זו (ביחד עם שאר הוראות של התקנה), חלים מראשון לינואר 1992, להוציא מדינות חברות שיכולות עד ראשון לינואר 1995 (לאפשר שימוש נמשך במכלאה ההופכת את הבהמה על גבה, או מטה אותה, אם אותה מכלאה היתה בשמוש בית מטבחיים פעיל בינואר 1992).

טיוטת התקנה כולל מספר דברים שהמשמעות שלהם חשובה וחמורה בנושא השחיטה. ראשית כל, יש כאן צעד נוסף בנטיה הנמשכת לעבר לחץ הולך וגובר על השחיטה. כרגע קיימת רק הוראה של שנת 1974 בענין היומם, שקובעת במפורש שאינה נוגעת לשחיטה הדתית. המצב שונה לחלוטין לפי התקנה המוצעת.

יתר על כן, ההתיחסות ב"הערות הפתיחה", ל"מחקר מע' אחרון" ול"מחקר ניכר וכן פיתוח של אמצעים שונים של שחיטה" מהווה סימן מבשר רע. (רוב המחקר האחרון מנסה להבליט את ה"ליקויים" בשחיטה).

יתר על כן תקנה המוצעת, שלמראית עין רק מבקשת לאפשר בסופו של דבר חתימת השוק על האמנה האירופאית, הולכת מעבר לאמנה במובנים רבים בעלי משמעות (למשל באיסור הכולל של הפיכת בהמה על גבה או הטייתה).

ויתירה מזו יש לשים לב, שהאמנה היא הסכם וואלונטרי שאינו מחייב לפי החוק הלאומי של כל מדינה, אפילו במדינות החתומות עלי' (הדבר רק חל לפי החוק הבינלאומי), ויתר על כן היא מאפשרת למדינות שקבלו אותה על עצמם, לסגת ממנה אח"כ (כפי שאמנם קרה). המצב שונה מאד לפי התקנה המוצעת ש:

א) מחייבת מבחינה חוקית את כל המדינות החברות (וחל בצורה אוטומטית לפי החוק הלאומי של כל מדינה וגם) אינו מאפשר נסיגה וחרטה. אכן עצם השינוי מהקביעות הכלולות בהוראת השוק משנת 1974, לתקנה החדשה היא כשלעצמה סימן ללחץ הגובר על השחיטה לאור (מה שהוסבר קודם) האופי המחייב מבחינה חוקית של תקנה לעומת הוראה, כפי שהסברתי בשנה שעברה, במאמרים שפורסמו (ב"המודיע") יש לקביעות הנוגעות למדינה אחת אופי של "יצירת גלים" על מדינות אחרות, שהיא עצמה מוסיפה לחץ בספיראל הולך וגובר. סכנה זו מוגדלת בצורה ניכרת ביחס לשוק המשותף. ראשית כל, משום שהשוק מכסה כמעט את כל המדינות האירופאיות שבהן קהלות יהודיות חשובות (חוץ מאוסטריה ושווייץ), ושנית משום שמשקלה של תקנה "פאן-אירופאית" ומדינות משותפת, חזקה הרבה יותר מהמשקל של חקיקה של מדינה אחת.

לכן עוד יותר חשוב להתנגד לכל הלחצים נגד השחיטה וכל הפשרות בהקשר השוק המשותף. יתכן שהוראות שאולי מקילים עלינו במדינה אחת, אינם מתקבלים על הדעת בשעה שהם מועלים בקשר של השוק בכללותו.

יתר על כן, התקנה אינה מחייבת את מדינות השוק לאשר חקיקה שתתיר שחיטה, אלא היא רק מאפשרת למדינות החברות לעשות כך. דבר זה יוצר הנחה (המחוזקת) ע"י כשלונה של התקנה להגדיר את השחיטה כאמצעי אנושי של הריגת בהמה, וע"י השימוש הנמשך במונח "שחיטה דתית", שהימום הוא נורמה ואמצעי מועדף, ואילו שחיטה היא אמצעי נחות, שיש לאפשר רק באמצעות יוצא מן הכלל וחקיקה.

יש לשים לב בהקשר זה, שבית המשפט האירופאי קבע שחברת השוק יכולה לפי התקנות להתנות יוצא מן הכלל, בתנאים נוספים בנוסף לאלו שהותרו ע"י תקנות השוק. במילים אחרות, מדינה המאשרת חוק ל"התיר" שחיטה, יכולה, אם זה רצונה, להחמיר על התקנות אבל לא להקל! וכדי להעמיד את הענין מעל כל ספק, התקנה אומרת בפירוש שאם שחיטה דתית מותרת היא תבוצע לכל הפחות בהתאם לקביעות בספח ה'.

ולבסוף יש לשים לב בהקשר זה שהתקנה מאפשר עריכת שינויים לתקנות המוצעות של נציבות השוק בשיתוף יחד של "ועדה ווטרינארית מתמדת" מיוחדת. יש משמעות לעובדה שקביעה כזו לא נעשתה ביחס להתייעצות עם מנהיגים דתיים של הקהלות היהודיות, ולכאורה נראה שהשקפותיהם לא נתבקשו בניסוח ההצעות העומדות על הפרק.

 

מכתב ל

העתק מעתון "המודיע"

"אם לא תתגלה התנגדות פרלמנטרית, עלולים אלפי יהודים להינזר מאכילת בשר"

מאת סופר המודיע

רבנים בלונדון הזהירו אתמול כי אם לא תתגלה התנגדות של חברי פרלמנט, תוך פחות מארבעים יום, להצעת החוק החדשה לפיקוח על השחיטה, הרי שאלפי יהודים חרדים ייאלצו להינזר מאכילת בשר שנשחט בפיקוח ממשלתי ותוך אכיפת מגבלות חדשות המעלות חשש כבד על כשרותו של הבשר.

כזכור, כפי שפורסם בעתוננו ביום שישי, הוגש ביום חמישי האחרון החוק החדש לדיון פרלמנטרי, ואם לא תוגש התנגדות של חברי פרלמנט, יאושר החוק אוטומטית ויכנס לתקפו.

סופר "המודיע" מוסר, כי כפי שידוע נידון החוק החדש, שהוגש על ידי משרד החקלאות לאור לחצם של הארגונים להגנת החיות, ברמות שונות של חקיקה מקדמית וכבר עמד להיות מוגש לפרלמנט בתחילת החורף שעבר, אולם עם חילופי הגברי בממשלת תאצ'ר עוכבה הגשתו ברגע האחרון, כאשר הציבור היהודי - שבשלבים האחרונים שלפני הגשת החוק לפרלמנט התאחד סביב ההתנגדות להצעת החוק דאז, צפה דחייה מוחלטת של הצעת החוק.

 עיקרי ההתנגדות לחוק הם ההגבלות השונות של החוק שיש בהם פירוט רב של אופני השחיטה, וכן מסירת הפיקוח הממשי של השחיטה בפועל, לידי נציגים של הממשלה, שזה למעשה הפקעת סמכות הרבנים. החוק החדש גם יפריע ל"בדיקת הסימנים" שצריך להערך מיד אחרי ה"חיתון".

בנוגע לעופות דורש החוק שיש לחתוך לחלוטין העורקים הראשיים, הדבר מעמיד לפני השוחט חשש שהסכין תגע במפרקת.

עם הדחיה בהגשת החוק, כאשר הממשלה הבריטית נוכחה על ההתנגדות הקיימת בציבור היהודי, הועבר הנושא, ביזמת הממשלה הבריטית, לטיפול השוק האירופי המשותף. כשנודעו בין הרבנים האירופיים פרטי ההצעות התעוררה התנגדות קשה להצעה זו. בין היתר נידון הענין בכנס ועידת רבני אירופה שנערך לפני מספר שבועות בבריסל. אחד הנואמים הבולטים בכנס זה היה הרב הראשי ליהודי אנגליה הלורד הרב עמנואל יעקובוביץ, שקבע שיש להתנגד לכל שינוי מן הנוהגים הקבועים מזה שנים.

בינתיים, כפי שמסתבר, משחששו ארגוני הגנת החיות כי החוק המוצע בפרלמנט האירופי יתעכב, עקב לחצם של הרבנים, הפעילו הללו מחדש את לחצם על משרד החקלאות הבריטי לזרז את הגשת החוק האנגלי לפרלמנט.

מומחים משפטיים אמרו לסופרנו, כי יתכן עיכוב הדיון בהצעת החוק, גם אם אפילו רק חבר פרלמנט אחד יביע דעתו כי החוק הזה מנוגד לסעיף בחוקה האנגלית, הקובע את הגנתה של כל קבוצה לאכול את המזון המקובל עליה לפי מנהגיה ודתה, אם נצליח לגייס חבר פרלמנט שיתמוך בדרישה זו, יועבר הנושא לדיון חוקתי בפני בית המשפט הגבוה לצדק, אמר אחד הגורמים הפעילים בנושא לסופר "המודיע".

אחד הרבנים, הפעיל בנושא, הזכיר כי בזמנו החל השלטון הנאצי בגרמניה את פעילותו החוקתית נגד היהודים בהפעלת חוק שאסר את השחיטה היהודית. הוא טען כי כמה סעיפים בהצעת החוק יש להם אופי של הדקשת אפליה ופסילה אנושית של ההלכה היהודית ונוהגי השחיטה שלה. דבר זה מלמד על אופיים של דורשי החוק, אמר.

בלונדון פועל ועד של רבנים חרדים לגיבוש התנגדות נמרצת של הקהילה היהודית כולה לתקנות החדשות. חברי הועד הם הרבנים מ. שנייבאלג ממנצ'סטר. הרב מייזלס מקהילת סאטמאר בסטמפורד היל, הרב א. שלזינגער מלונדון, הרב פ. שנייבאלג מקהילת חסידי וויזניץ, הרב א. שטרנבוך ר"מ ישיבת בובוב, הרב ז. פעלדמאן מקהילת תורה עץ חיים, הרב ב. בלום מבובוב והרב יוסף באבאד דיין קהילת חסידי בעלז.

רבנים נוספים המגלים פעילות בנושא הם אב"ד הפדריישין, הרב י. ליכטנשטיין והדיין הרב ב. מרקוביץ, וכן השר ש.ב. ליברמן מגולדרס גרין, שגם פירסם לאחרונה ספר מקיף בנושא זה.

בלונדון גם פועל ועד ציבורי להגנת השחיטה בראשותו של העו"ד נויל קסלמן, ששימש גם כחבר בועד השחיטה של ה"יונייטד סינאגוג" ואישים נוספים. ועד זה פירסם בימים אלו גילוי דעת ובו קובע כי "התקנות הם התקפה רבתי על חופש הקהילה היהודית ומהווים התערבות בשלימותה הדתית. הדבר ישלול מאלפי יהודים חרדים אזרחי בריטניה את זכותם לאכול בשר ומבשר רעה בנוגע לזכויות האזרח שלהם בעתיד", נאמר בהודעה.

דובר הועד להגנת השחיטה ציין עוד ואמר כי "זו ההתקפה הגסה הראשונה על הקהילה היהודית בבריטניה מאז שגורשו בשנת 1290". הדובר הוסיף שהממשלה הפרה את הבטחתה לא להגביל את השחיטה בתקנות שישללו מיהודים את הזכות לאכול בשר.

 

נספח לא

פרוטוקול מהודעת משרד החקלאות לעתונות

תרגום - אוקטובר 29 87'

אמצעים חדשים לשפר את הפיקוח על שחיטה דתית, הוכרזו היום ע"י שר החקלאות ג'ון מק'גרגר, בתשובה לדו"ח של .C.W.A.F על שחיטה דתית. בתשובה כתובה לשאלה פרלמנטרית אמר מר מק'גרגר.

בין הדברים שנאמרו בפרלמנט:

15 הצעות ה-.C.W.A.F מכווים לשפר את השיטות וההליכים של השחיטה הדתית. אנחנו נחושים ששחיטה דתית חייבת להתבצע בצורה אנושית ואנו משתתפים בהשקפת ה-.C.W.A.F שהיא חייבת להיות תחת פיקוח חוקי. אנו מאמינים שהצעות הוועד יספקו אמצעי בטיחות מספיקים לשלום הבהמה, ולכן נחייב את כל 15 ההצעות.

במיוחד נאסור את שימוש הפן המתהפך. זו תהא התקדמות חדשה וחשובה בענין שלום הבהמות. הפיכת הכלוב גורמת אי נוחות ומתח לבהמות, ואיסור התהליך הזה יתקבל באהדה נרחבה.

האיסור יחול שנתיים לאחר שיסודרו החוקים הנוגעים בדבר.

בנוסף ע"כ, ביחד עם 15 ההצעות תהיינה תקנות חדשות על טלטול הבהמות לפני ואחרי השחיטה ועל הכלים שבהם משתמשים. נרחיב גם את החובה הקיימת לרשיונות ממשלתיים לאחר השחיטה ולשוחטים, בכדי להבטיח שהסטנדרטים החדשים יואכפו בצורה נכונה.

ביטול הכלוב המתהפך הוא תמורה גדולה בנוהג היהודי הממוסד ולא היה קל לרשויות היהודיות לקבלו במסגרת החוקים הדתיים. חברי הנכבדים ואני מעריכים את נכונותם להתגבר על הקשיים שמצאו ולקבל התחלופה.

בנוסף ע"כ, שקלנו בזהירות את הפטור שהחוקה מספקת לקהלות היהודיות והמוסלמיות, מהצורך להמם בהמות לפני השחיטה, הטענות בעד ונגד הפטור הזה הם של אמונה דתית, ושל בריאות ושלום הבהמות - שני נושאים בעלי חשיבות רבה לאלה שהביעו לנו דיעות.

מהמחקרים שלהם ה-.C.W.A.F סיכמו שהקהילות היהודיות והמוסלמיות ידרשו לפתח סידורים תחליפים בכדי שהפטור מההימום יוכל להתבטל.

בתשובה להצעה זו, חקרנו בפרוטרוט עם מנהיגים מהקהילה היהודית והמוסלמית את צרכי השחיטה שלהם, וסודר בשבילם לשקול בכובד ראש את האפשרות להוריד את הפטור של ההימום. הם שיתפו פעולה בצורה מלאה בשיחות אלה.

הקהילות הדתיות הבהירו שחלקים מצרכי השחיטה הם חיובים יסודיים המהוים חלק של החוקה הדתית, ושאינם פתוחים להם לשנות. הם גם דחו הערכות
ה-.C.W.A.F בענין שלום הבהמות בשחיטה דתית.

אוכל היטב להבין מדוע הוועד יציע שטובת הבהמה תאובטח בצורה הטובה ביותר עם הבטחת הימום יעיל לפני השחיטה. אבל הממשלה חייבת להכיר במגבלות הרציניות שתהיינה לקהילות הדתיות אם יאסר להם להכין בשר כצרכי דתם. אין אנחנו מאמינים שיהיה זה מוצדק אם נכניס עול כה גדול על קהילות אלה. לכן, אנו לא מתכוננים לבקש מהפרלמנט להפוך את הגישה שהיתה לה בנושא הזה בעבר.

אנו גם שקלנו בזהירות את ההצעה שחתיכות בשר מבהמות שנשחטו בצורה דתית, יוחתמו עד הגיעם ללקוח.

סיכמנו שדרישה חוקית להחתמה אינה הצעה פרקטית. בוודאי יהי' קשיים רציניים באכיפה ובביצוע. יותר מכן, אפשרות שלנו להוסיף החתמות, מוגבלת מאוד ע"י חוקת ההחתמות (משרד הבריאות). אני בכל זאת כותב לקהילות הדתיות לבקש מהם לקחת לתשומת לבם את הדאגה המבוטאת על ידי רבים בנושא זה, ואני מבקש מהם לקחת את כל האמצעים הפתוחים להם להקטין את כמות הבשר המיוצר ע"י שיטות דתיות, ושמועבר מהשוק הדתי.


נספח לב

דו"ח האגודה למען שלום הבהמות על שחיטה דתית. תשובות משרד החקלאות להעצרות האגודה למען שלום הבהמות (.C.W.A.F).

1) אנו מציעים להביא לידיעת הקהילות היהודיות והמוסלמיות, שהחוק נותן פטור מהימום, ולא מחלקים אחרים של החוקה.

נציגים של הקהילות הדתיות הנוגעים בדבר הדגישו ששלום הבהמות הנו דבר חשוב מאוד, והם מסכימים בהחלט לחשיבות שעובדיהם יעבדו במסגרת החוקה. משרד החקלאות יכתוב לרשויות האכיפה ולנציגי הקהילות הדתיות להזכיר להם שכל הצרכים החוקיים, פרט להימום, שייכים גם לשחיטה הדתית.

2) שחיטה באמצעים דתיים מהווה עבירה, אם ידוע בשעת השחיטה שהבשר אינו מיוחד לאכילת יהודים או מוסלמים. לכן אנו מציעים שהחוק יאוכף בנידון.

רשויות האכיפה ונציגי הקהילות הדתיות יקבלו תזכורת מחלק זה של החוקה.

3) אנו מציעים שהשרים יתבעו מהקהילות היהודיות והמוסלמיות לשוב ולדון על שיטות השחיטה שלהם בכדי לפתח תחליפים שיתירו הימום יעיל. המימצאים יוגשו לשרים בכדי שחוקים המאפשרים לשחוט בלי הימום בהמות (כולל עופות) ע"י יהודים או מוסלמים יוכלו להמחק (להתבטל) תוך שלש השנים הבאות. אנו מציעים שתוך שלש השנים, תידחה (תוחלף) החוקה המאפשרת שחיטה בלי הימום של כל הבהמות (כולל עופות).

ההצעה הזאת אינה מקובלת. ראה ההודעה המצורפת.

4) אנו מציעים שהחוק יתוקן להתיר שימוש של כלוב (פן) המחזיק את הבהמה במצב עמידה, בתנאי שתוכנית הפן תקבל את אישור השרים, כולל תמיכה מספקת לבהמה.

אנו מציעים שבאופן מידי כל הרכבה חדשה תכלול פן מהסוג הנ"ל, ובכל מקרה השימוש בכלוב מתהפך, יאסר עד סוף השנתיים.

הוסכם שהחזקת בהמות בצורת עמידה גורמת לאי נוחות ומתח לבהמה. מוצא בזה:

א) לאסור הרכבת כלוב מתהפך.

ב) לאסור הפיכת הבהמות לשחיטה בסוף השנתיים לאחר הכנסת החוקים לתוקפם.

ג) להתיר את כל הבהמות שישחטו בקהילה היהודית או המוסלמית שיוחזקו במצב עמידה בתוך כלוב שיאושר בצורה אינדיבידואלית על ידי השר ולעשות את השימוש בדרך זו של החזקת הבהמה - חובה מסוף השנתיים.

ד) להתנות הסכמה על הכלוב, בתנאי שתהא תמיכת ראש מתאימה ותמיכה לבהמה.

5) אנו ממליצים עוד, שלא יורשה להכניס שום בהמה לכלוב עד שהשוחט עומד במקומו ומוכן לבצע את החיתוך.

ההצעה הזאת מקובלת ותוכנס בחוקה השניה (החדשה).

6) אקדח טעון (מהממת) או סוג אחר של הימום מכני מוכן לשימוש מידי, חייב להיות ממוקם קרוב לכלוב לשימוש במקרה חירום.

מוצע להכניס דרישה חוקית שאקדח או סוג אחר של הימום מכני יוחזק במצב תקין ובמצב היכון לשימוש מידי עבור בהמות או צאן שנשחטים בשחיטה דתית.

7) צאן ועזים

צער מיוחד נגרם לצאן שאינם מהוממים כשהם מרומים בצמרם או נסחבים מרחקים די גדולים ממקום הובלתם עד השולחן עליו ישחטו. השולחן ימוקם בזוית כזאת להפחתת הטלטול הזה, ובמקום הצורך יעשו שיפצים מיבניים כדי לאפשר את הדרישה הזאת.

מוצע להתקין איסור ספציפי להרים או לסחוב שום בהמה, בין אם מיוחד לשחיטה דתית או לא דתית, בראש או בקרניים, ברגליים, בזנב או בצמר או שום חלק אחר של הבהמה בצורה שתגרום לו צער או סבל מיותר.

גם תהא דרישה שמקום השחיטה ימוקם, בכדי למנוע טלטול מיותר של הבהמות.

8) ישנו הרגל בכמה בתי מטבחיים להטעין כמה בהמות על שולחן (עריסת) שחיטה אחת. החוקה הקיימת האוסרת שחיטת בהמות בטווח ראי' אחד מהשני - שמשמעותו לדוגמא: שצאן חייבים להשחט בצורה אינדיבידואלית בשולחן או בעריסת השחיטה - חייבת להאכף.

מוצע להכניס תחוקה שתאפשר לבהמות להשחט בצורה אינדיבידואלית על השולחן או על עריסת השחיטה.

9) אנו מציעים שהחיתוך בהבאה והולכה אחת תהא השיטה היחידה המותרת לשימוש על בהמות לא המומות.

מוצע להכניס דרישה חוקית שבמקום שהבהמה לא הוממה ישתמשו בכל האמצעים להבטיח שהשחיטה תבוצע על ידי חיתוך אחד נמשך שאין בו יותר מתנועת אחורה וקדימה אחת (הבאה והולכה אחת) ושבאותו זמן ומיידית חותך את כלי הדם והקנה...

10) אנו עוד מציעים שהסכין בשימוש יהא גדול מספיק למידת הבהמה, ולפני שחיטת כל בהמה, יבדק הסכין בכדי להבטיח שחוד הסכין אמנם חד ולא ניזק.

מוצע להכניס דרישה חוקית שסכינים חייבים להיות בלתי פגומים ובגודל וחדות מספיקה בכדי להיות מסוגל לחתוך כדרוש לעיל. נוסף על כך תבוא דרישה שלפני שחיטת כל בהמה יבדק הסכין בכדי לוודא שהסכין מספיק חד ואינו פגום.

11) אנו מציעים שחוץ אם הבהמה או צאן, עזים, עגלים, הוממו, לפני או אחרי החיתוך בצואר, שאסור להזיז את הבהמה אחרי החיתוך עד שהבהמה נמצאת בלי הכרה, ובכל מקרה לא פחות מעשרים שניות לצאן ועזים, ושלושים שניות לעגלים ובקר.

מוצע להכניס דרישה חוקית שהבהמות לא יטולטלו לזמנים המפורטים לעיל, חוץ אם הוממו.

12) אנו מציעים שכאשר מגיעים העופות לאתר המיועד עבורם לשחיטה, תהא זאת עבירה, להעביר עופות שנחשבים אינם ראויים לשחיטה, לאתר אחר לשחיטה.

מוצע להכניס יעול שיאסור ברירת או העברת עופות לרשות אחרת כמפורט לעיל. כדרוש בחוק עופות שאינם נצרכים בשוק הדתי אסורים שישחטו תחת הפטור עבור שחיטה יהודית או מוסלמית.

13) נוסף על כך אנו מציעים שתוכנס חוקה הדורשת שבדיקת העופות תיעשה בצורה אנושית.

מוצע להכניס דרישה ספציפית שטלטול העופות המחכים לשחיטה תיעשה בצורה אנושית.

14) אנו מציעים שתוכנס חוקה האוסרת החזקת עופות לזמן העולה בסך הכל יותר משתים עשרה שעות. במקום שיש צורך להחזיק עופות יותר משתים עשרה שעות, חייבים להעביר אותם לאיכסון שיספק להם מספיק חופש לזוז ושיוכלו לעמוד בצורה רגילה ללא קשיים: להסתובב ולמתוח כנפיהם. הם גם חייבים לקבל אוכל ומים.

הצעת האגודה .C.W.A.F נעשתה במובן (במקרה) של רשות שמחזיק עופות לבחירה בחיים ע"י הלקוח, מוצע לעשות חוקה הדורשת שעופות כאלה יושמו באיכסון מתאים, מיד בהגיעם לרשות. האיכסון יצטרך להגיע לדרישות המפורטות לעיל.

15) אנו מציעים שכל האתר המשתמש לשחיטה דתית של עופות וכל השוחטים ששוחטים בצורה הזאת, חייבים לקבל רשיון ממשלתי.

ההצעה הזאת מוסכמת. רשיונות וצרכי אימון עבור שוחטים המבצעים שחיטה דתית יוכנסו יחד עם הצרכים של השוחטים האחרים שמוצע להכניס בתשובה לדיווח: .C.W.A.F על הבהמות ועופות.

16) צבי

אנו מציעים שצבי לא ישועבד לשחיטה באמצעים דתיים עד שההימום ידרש ע"י החוק.

מוצע לאסור שחיטה דתית של צבי מפני שאופני החזקת הבהמה ובמיוחד החזקת הראש, אינה נחשבת מתאימה בשבילם.

17) אנו מציעים שכל הגופות וחלקים שהוכנו מבהמות (כולל עופות) שנשחטו בצורה דתית ומוצעות למכירה עד דרגת הצרכן, יוחתמו בצורה ברורה שמראה את שיטת השחיטה.

ההצעה הזאת לא מקובלת. ראה הודעה מצורפת.

אוקטובר 1987

נספח לג

וועד המרכזי להצלת השחיטה בבריטני'

משמעות הצעות ה-.C.W.A.F והממשלה שבמשך הזמן יוכנסו לחוקה, יגרמו שתהא זאת משימה בלתי אפשרית לבצע שחיטה כשירה, ובודאי לא מהודרת. יתר על כן יש לזכור שהממשלה אסרה לחלוטין שחיטת צבי, בהצעה מס' 16.

הנה כמה דוגמאות במשמעות ההצעות:

משמעות הצעה מס' 2

מכיון שידוע שבשר אחוריים אינו מיועד לאכילה ע"י יהודים (ע"פ תקנת הגר"י אברמסקי ז"ל שלא לנקר בשר אחוריים) יצא שכל פקיד או מפקח ממשלתי יהא מחובתו למנוע ולסגור את בית השחיטה אם תוכנס הצעה מס' 2 בחוקה.

ולחילופין, הרבנים יצטרכו להעלות שוב לדיון את ענין ניקור האחוריים שנאסר לפני מספר שנים באנגלי'.

משמעות הצעה מס' 4

ישנם חששות רציניים בשחיטה בעמידה כמו שבירת המפרקת, דרסה ועוד חששות. וכבר גילו דעתם גדולי הפוסקים בארץ ששחיטה כזאת אינה מהודרת. (הרב בוימגרטן ז"ל שבדק בשעתו את שיטת השחיטה הזאת, לא רצה להסכים לזה).

משמעות הצעה מס' 6

משמעות חוקה זאת, לדרוש מפקיד (מפקח) ממשלתי להחזיק אקדח טעון מוכן מאחורי השוחט לירות בבהמה במקרה ש"הובאה והולכה אחת" לא יספיק.

אין צורך להסביר את העול והלחץ בו נכנס השוחט, דבר הנוטל ממנו את שלוותו ורגיעתו החיוניים לו בשעה שניגש לשחיטה.

משמעות הצעה מס' 9

ההצעה המגבילה את החיתוך להבאה והולכה אחת, נוגדת את ההלכה, ותביא ללחץ על השוחט וממילא תגרום לנבילות וטריפות, כמו שמבואר במכתבי הפוסקים האוסרים זאת.

ההגבלה הזאת הינה התערבות, והגבלה בלתי נסבלת במהלכי השחיטה.

משמעות הצעה מס' 11

ההצעה הזאת מכחישה בגלוי ובמוצהר את העובדא ששחיטה מהממת ומוציאה מכלל פעולה את הבהמה בו זמנית תוך מספר שניות.

התביעה לתקופת המתנה כזאת דוחה ומכחישה את האנושיות שבשחיטה.

משמעות הצעה מס' 15

עד עכשיו חולקו רשיונות לשוחטים ע"י הרבנים, (גם הועד להגנת בעלי חיים הביע את סיפוקו מרמת הכישורים של השוחטים).

מוזר הדבר ששוחט יצטרך שני רשיונות מצד הממשלה ומצד הרבנים.

 


נספח לד

סיכום משמעות הגזירה ותוצאותי'

1. עצם הדבר שהממשלה מקבלת ומאשרת דעתם של חברת צער בעלי חיים, ששחיטה היא מיתה אכזרית וגורם יותר צער משאר מיתות. (וזה למרות שאין להם שום עדות ברורה לזה ואדרבה דעות מאנשי מדע קובעים להיפך). וזה גופא היא עלבון גדול כלפי הדת תוה"ק, ולעם ישראל.

2. ומשום זה לא מתירים לשחוט באופן ליגלי חוקית כמו שאר מיתות, רק מפני הדחק מפני חופש הדת המקובלות במדינה זו, (ההסכם ברומי שבריטני' היא על ראשי החתומים, וגם קהלות ההתאחדות מדינות אירופה) מתירים בדיעבד ובשעת הדחק, בתור יוצא מן הכלל, ואך רק ליהודים, בתור יוצא מן הכלל, לשחוט באופן בלתי רשמי ובלתי מקובל אצלם, בלתי חוקי בעצם, מפני שהשחיטה לא הותרה לנו רק דחוי'.

2. וזה בדרך כלל באופן עקרוני. ועכשיו כשמזהירים לנו ומביאים גזירה חדשה לדקדק בכל פרטי השחיטה ודקדוקי', ולהשתלט לגמרי עלי' בפיקוח שלהם והסעיפים החדשים, אם אנו מסכימים עמהם אנו נותנים להם חרב להרגינו להצר צעדינו על כל שעל ושעל להגביל ולהניח מכשולים לנו, לעכב ולמנוע השחיטה, בפרט שהחברה צעב"ח אומרים בפה מלא כי לא ינוחו ולא ישקטו עד אשר יבצעו כל מזימתם ולהביא לחם על הממשלה להנהיג הימום קודם שחיטה, והסעיפים הנ"ל מלבד עצם הגזירה כמו שביארנו משמעותן ותוצאותיהן, זהו גם כן צעד נוסף להשפיל רמת השחיטה ולבסוף לבטלה כליל.

4. וזה ידוע שהמפקדים הווטעראנים, הם שונאי ישראל ומביטים בעין רעה על השחיטה, והם רק מחכים כשיבוא החקים האלו לפועל יהי' בידם להשתלט לגמרי על השו"בים ולהצר צעדיהם על כל תנועה ותנועה כמלאכי חבלה, ולהפריע מעשיהם וגם ח"ו להפסיק השחיטה בעלילות שונות אשר החק עומד לימינם ולצדיהם, וכבר הביעו דעתם כמה מהמפקחים הנ"ל להשו"בים שהם כבר מחכים בכליון עינים שיבאו החקים לפועל ואז יפסיקו תיכף השחיטה. כי החק עומד על צדיהם ומי ידון עמהם אחר כך ואף כשיתערבו אצל הממשלה או בערכאות מי יודע מי יזכה, וגם בין כך יפסקו השחיטה לזמן, ומה יהי' במשך הזמן מה יאכלו?

5. זהו הפעם הראשונה שהממשלה מתערבת בעניני דת באופן ישר, ובפרטי הנהגת הדת שלנו, ואם נסכים לזה מי יודע מה יעשו למחר בשאר עניני דתיים.

6. והסכנה מרחפת על כל העולם שאם מלכות בריטני' הנודעת למלכות של חסד, מתנהגת ככה ממנה ילמדו שאר האומות, הן באירופה והן בכל רחבי תבל, וגם חברות הצבע"ח יעודדו בשאר המדינות להצר צעדינו וכו'.

7. והמלחמה שלנו צריכה להיות באופן עקרוני (שלא לוותר ולפשר, כי בגויים אין תורה, ואינם משיגים כלל מנהגינו) שהמלכות לא תתערב בעניני הדת, ובאופן זה להשתדל ולעורר לכל גדולי התורה וההוראה בכל רחבי תבל, שיבאו לעזרתינו, הן בהבאת חוות דעתם דעת תורה, והן בהשתדלות כאן אצל הממשלה, ואצל הרב הראש ובית דינו שכבר הסכימו להממשלה.

8. כיון ששר החקלאות כותב שביטול הכלוב המתהפך הוא תמורה גדולה בנוהג היהודי הממוסד, ולא הי' קל לרשויות היהודיות לקבלו במסגרת החוקים הדתיים וכו'.

והסכנה נוראה המרחפת עלינו שאם הרושם אצל הממשלה שזה דבר גדול מצד הדת, ואפילו הכי הרבנים וויתרו על דבר חשוב מחקיהם הדתיים (ואפילו מנהג חשוב שיהי') א"כ מלבד חילול השם, שיאמרו שברבנים בכחם להתיר את האסור מה שלא קיבלו עד כה, וגם שאנו מודים שהשחיטה עד כה לא היתה לפי רוח צער בעלי חיים, וצריכה תיקונים.

וגם החשש שבשאר עניני דת יתערבו ויכיפו עלינו לשנות דברים ומנהגים, כיון שמראין להן בהליל שיש בכח הרבנים לשנות מנהגים ודינים בישראל.

9. הדבר שמפריע ביותר בעוד שבמדינה זו מותרת צידת שועלים וגם צביים ולהרוג אותם ממש באופן אכזרי לקרוע אותם ע"י כלבים וכדומה, ואף שרבים ערערו על האכזריות הזאת התירו אותן מפני הספארט, ולא יהא דת קודש שלנו גרוע מהספארט שלהם, וזה מראה בעליל, שבאמת כל זה שרוצים היא לבטל השחיטה ולהצר צעדינו, ולא מפני צער בעלי חיים.

10. גם באופן שהן ממיתין הבהמות ישנה ביקורת גדול על מעשיהם, בהעתונים בכל זמן, שזה מעשה רצח וכו' ומעשיהם אינם משפרים, ורק עלינו באים לבלעינו וזה מראה שטענת מטעם צער בעלי חיים זה רק מסווה, והעיקר היא שנאתם לישראל ולדת שלנו.

11. ובאמת לפנים כאן באנגלי', כשהופיעו הדברים על השחיטה מהממשלה, הביעו הרב הראשי והקהלות שהממשלה לא תתערב בעניני דתיים. (והג' האדמו"ר מקאשוב כתב להאדמו"ר מליובאוויטש זצ"ל בשנת תרח"ץ לנכון לפרסם לפני העמים והשרים ולהסביר להם הטעם מדוע לא הגו הרבנים את לבם להנהיג הנשעור עד הלום הוא מעושר עם טרחה יתירה וכו' ואולם לעת כזאת הכריחו להטות שכמם לשאת ולסבול וכו’ למען לא יהי' דת תוה"ק בעיני העמים כפלסתר ולאומים יהגו ריק שהרבנים עושים עם חוקי תוה”ק כטוב בעיניהם.

 

 

מכתב לה

מכתב גלוי לרבנים ומו"ץ בערי אנגלי'

ב"ה לסדר ואם כל עדת ישראל ישגו ונעלם דבר מעיני הקהל וגו'. ת'לחמו ח'ובת מ'צות ש'חיטה.

אל כבוד הרבנים הגאונים ומנהיגי הקהילות שיחיו די בכל אתר ואתר באנגלי'.

כאשר עוררונו רבים מחשובי הרבנים, להעיר אזן שומעת, ואחר הפצרות רבות נעתרתי לבקשתכם ולקיים דברי החכם מכל אדם, עת לחשוב ועת לדבר, ועת לעשות לד', לבוא במכתב גלוי לבאר פתשגן כתב הדת אשר רוצים לחקוק כאן באנגלי', ואחרי בקשת סליחה ומחילה מכבוד תורתכם, מפתח שפתי מישרים, אשא דעי, ואביע צערי לרבים, שזה צרת ובעיית הכלל.

כאשר הממשלה בבריטני' כבר פירסמה חוברת עם חמשה עשר סעיפים, להסכים עם חברת צער בעלי חיים, ולהוציא חק מכח אל הפועל, וכל הט"ו סעיפים הם גזירה על השחיטה הקדושה, ממש, מהם חוקים מפורשים נגד הלכות שחיטה (חשש נבילות וטריפות ממש) וכמה מהסעיפים למסור כל עיקרי השחיטה לידי העכו"ם, שיהיו ממונים להשגיח על הסכין ולבודקו, וגם שהשוחט צריך לקבל אישור וקבלה מגויים (והדבר מובן שבכל שנה ושנה צריכין לחדש, והשוחט יהי' תמיד תחת לחץ של השוטר למצוא חן בעיניו, אחרת יוכל לאבד פרנסתו), ושהשחיטה מותרת רק אם שוחטים עבור יהודים (לא למוכרו בשוק להגויים! ובכל מחיר רוצים להגביל השחיטה, והדבר יגרום בעיות גדולות, עם חלק אחוריים, שלא משתמשים בכאן רק נמכר בשוק.

השינויים בשחיטה יגרמו שיקח זמן רב, ויעלה מחיר הבשר, ויגרום להדיח הרבה מבנ"י לקנות בשר נבילות ח"ו

ומקודם שהונהג כאן המנהג הזה שלא לנקר חלק אחוריים היו בעיות גדולות (כי הרבה מהטבחים מכרו בשר בלתי מנוקר להציבור) וגם הפען שמשתמשים עד היום אסור להשתמש ככלות שנתיים, ופען חדשה עדיין לא קבעו איזהו יוכשר בעיניהם (בשינוי קטן ביותר אפשר שתחנק הבהמה מקודם שחיטה או לגרום שבירת המפרקת, וגם יותר צער להבהמה) וכמה מהסעיפים תוצאותיהן לעשות קישויים הרבה, בעצם עבודת השוחטים, וגם זה יקח זמן הרבה לשחיטת הבהמה ולבדיקה (וממילא יעלה מחיר הבשר הרבה, ויגרום להדיח הרבה מבני ישראל שיקנו בשר נבילות ולא בשר כשר).

אסור לשוחט להיות תחת לחץ ופיקוח של נכרים

וכבר הביעו דעתם גדולי ישראל גדולי הפוסקים, בארץ ישראל ומארצות הברית (מקהלות שונות), לאחר שעברו במתינות על כל ההסכם של הממשלה להט"ו סעיפים, שזהו גזירה על השחיטה ממש, בלשונות חריפים, חשש נבילות וטריפות ממש, ושאסור לשוחט להיות תחת לחץ ופיקוח של נכרים ושרוצים לאסור מכירת חלק אחוריים עלול להביא מכשולות גדולות. וגם כל מגמתם נראה בעליל לאט לאט לבטל כל השחיטה ח"ו באמתלאות שונות.

וגם הסעיפים קובעים באופן רשמי, שהשחיטה הכשירה היא ח"ו מיתה אכזרית, שזה פגיעה קשה ועלבון גדול כלפי השם ותורתו ועם ישראל, ושצריכין בכל תוקף לראות לבטל גזירות כאלו ולא לשנות כלום מהשחיטה הכשירה הנהוגה לנו.

וזה כבר כמה שנים שהתחילה הממשלה משא ומתן רחב עם הרב מטעם דכאן ועם נציגיו. ובמקום שהי' להם להכיר ולהבין שענין חמור כזה ראוי שיתוועדו יחד עם כל הרבנים מכל הקהלות ומהקהלות הנפרדות, ובפרט עם זקני הרבנים, וגם שענין כזה נוגע לא לאנגלי’ לבד אלא לכל כלל ישראל, וכמו שהורה כבר הגאון האדיר רשכבה"ג מרן ר' חיים עוזר גרודזענסקי זצ"ל לרבני אשכנז, אף שהי' מצבם אז ממש בסכנה שזה ענין הנוגע לכלל ישראל בכל תפוצות הגולה, אשר בכל המדינות ימצאו משטינים ומקטרגים לבקש עלילות לבטל השחיטה. (ובפרט אם מלכות בריטני', הנודעת בעולם למדינה דמוקרטית ומלכות של חסד וחופש לכל לשמור דתו, יקבעו חק נגד השחיטה, ממנה ילמדו שאר המדינות ובפרט בכל רחבי ערי אירופה אשר בקשר עם אנגלי', וא"כ מהראוי הי' ראשית לשאול דעת גדולי הפוסקים בעולם כולו, ולהזעיק כל גדולי דורינו, ובפרט כאן בלונדון ובכל המדינה) ואפילו שאר אגודות פוליטיים הי' להם לקרוא ולבאר להם שמלבד ענין הלכה זה גם עלבון לעם ישראל.

ובפולני' ובארצות הברית גם החופשיים באו לעזר ללחום ולבטל הגזירה, או לארגן אנשי פארלאמענט שישתדלו אצל הפרימע מיניסטער, אך לצערינו הגדול לא נטלו עצה כלל ועשו הכל בחשאי על דעת עצמם מבלי לדעת ולהעריך חומר העניין, ונטלו עטרה לעצמן (שאינה הולמתם) ולא זו בלבד שלא עשו כהוגן, אלא לאחר שהוציאה הממשלה החוברת עם פרטי הגזירה, יצא בפומבי בריש גלי (לא רק בהסכמה, אלא) להודות לשר החקלאות ושהוא ובי"ד מוכנים לעזור להשר ולשתף פעולה להוציא גזירתם מכח אל הפועל. ומודעה זו נתפרסמה בהעתונים, ותיכף ומיד יצא הרה"ג רי"צ ד. שליט"א במחאה חריפה נגד הגזירה, ונגד ההסכמה מהרב מטעם. אבל מני אז כמעט שעבר הענין מעל הפרק, ואין זכר מזה כלל אפילו בעתון הטריבונע.

הציבור סומך א"ע על הרבנים שפועלים נגד הגזירה

והשאלה היא עכשיו למעשה מה עושים הלאה כדי לבטל הגזירה הנוראה, והציבור בתום לבו סמכו עצמן על הרבנים, שבטח הם לוחמים נגד זה וכו' וכו', או כיון שלא שומעים כלום זהו סימן שבטח הכל בסדר, אך לצערינו הגדול כולם היו ישינים, ואפילו כמה מהדיינים דשם לא ידעו כלום מהמתרחש, לא מהחוק בכלל ולא מהפרטים, וקהלות ונציגיהם לא ידעו כלל אם יש גזירה זו, וחומר ורציניות הדברים, עד אשר הי' צריך לאנשים מבחוץ לדפוק על דלתיהם ולעוררם משינתם, וממש חרפה ובושה יכסה פנינו איך השטן הביא ענן וערפל של חושך להאפיל עיני השכל בעוורון ולהפיל עצלה ותרדמה, לישב בחיבוק ידים במנוחה ושלוה כאילו לא קרה כלום, וזה כבר כשנתיים וחצי שהיינו כחולמים ממש, והוועדה שמינו באחרונה שיפקחו עכשיו דבר מה לעשות לבטל הגזירה, וגם איך הניחו לחוק חק בפארלאמענט זה כי"ד שנים נגד השחיטה שזה היא השורש פורה ראש ולענה, ולא עשינו דבר וחצי דבר מבלי משים על הלב, ומבלי להודיע אפילו להצבור, פשיעה כזאת?

קשה להמנהיגים מטעם להודות על הפשיעות שנעשו

ועל כל פשעים תכסה אהבה, אהבה עצמית, שקשה מאד למנהיגים מטעם להודות ברבים, ולהתוודות אפילו במקצת להפשיעות שנעשו, אבל לכל הפחות לעשות תשובה מכאן ולהבא שמהיום והלאה לעמוד בפרץ ולעורר את כל העדה ומנהיגי', לצום ותפלה ולתשובה, כנהוג בכל קהלות הקודש וכמבואר ביבמות ס"ג: גזרו על הבשר (שלא יאכל בשר שחיטה), וביאר ר' יוחנן הטעם של הגזירה מפני הממנות אותם, ומה אנחנו עושים, ואולי מפני שהסכמנו ולא מחינו מקודם על עיקרי הגזירה שהתחילה כבר ולא חשנו לעלבון דת תוה"ק, בבחינת על כבודי לא מחיתם, והצבור החרדי מרוגז ומודאג ומאוכזב למאד, לידע מהמתרחש ומי מייצג אותם ללחום לבטל הגזירה ושלא להסכים כלל להכניס שום שינויים בהשחיטה הקדושה שאבותינו מסרו נפשם עלי’, ושלא לוותר אפילו על מנהג כלל על חשבון הציבור החרדי שסוף סוף הם יסבלו מזה ולא יאכלו בשר עם היתרים של שעת הדחק ודיעבד.

ומפעם לפעם מופיעים שמועות שונות במתכוון (או שלא במתכוון) לעוור עיני העדה בסנוורים. הרב מטעם וב"ד מתחילים להאשים את כדתי', שהם הסכימו לכל, וגם היום אומרים שהכל תלוי בידם. אחרים מאשימים את הרב מטעם ויועציו, ואחרים אומרים שעכשיו כבר הולכים יחד בד בבד, הכדתי' והרב מטעם וב"ד, וכדתי' סומכת עצמה עליו ונותנת אימון להבטחותיו שהוא יתקן הכל, ואחרים אומרים שכדתי' כבר ייאשו עצמן מללחום, ורק בדיעבד ושעת הדחק כבר הסכימו לוותר על הכל חוץ מסעיף אחד, ומפי השמועה שומעים שבכדתי' גופא ישנם חילוקי דיעות שכמה מהדיינים טוענים שאסור לעשות פשרות וויתורים, אך דא עקא שמתייראים להודיע דעתם בפומבי, וחוששים על כבוד הבריות מבלי לנגוע ח"ו כקוצו של יוד בכבודו של רב. ומה יעשה הציבור במצב כזה בדבר שנוגע ללבם, ולשמירת תורתם.

ודבר זה קשה מאד להבין כתורמוס שאם אדם פרטי או חברה או איזה קהלה רוצה להתערב ולעזור, ולעשות אסיפות, מאיימים עליהם שלא להתערב, באמתלאות שונות שלא נקלקל ח"ו.

וממש שומו שמים כמה גדול כח השטן וחיילותיו, והלחץ זה הדחק, שמתייראים יותר מבלי לפגוע בכבוד אדם מכבוד שמים. וזה נראה בעליל שכל הרבנים וגדולי התורה מחוץ לאנגלי' שאינם נתונים תחת הלחץ הגדול, וגם לא מרגישים עצמם אשמים בדבר במה שנעשה כבר שהשקפתם שונה לגמרי, ורואים בבירור ומביעים דעתם בגלוי שזה גזירת השחיטה ושנוגע לכלל כל ישראל, ושצריכין להזעיק ולאסוף אסיפה גדולה מכל הרבנים הן מכאן והן מכל רחבי תבל, ולהחליט מה לעשות, ולהשמיע על הממשלה גם מבחוץ, שיראו שכל גדולי הרבנים ומנהיגי כלל ישראל כולם בפה אחד נגד הגזירה הנוראה.

אך למעשה כנראה שגם לזה מתנגדים מנהיגי הכדתי'. ואפילו לקרוא לאסיפת הרבנים מאנגלי', הלחץ בכאן גדול כל כך שיהי' הכל בחשאי, וגם להעתון אינם מניחים לפרסם דבר או חצי דבר מהנעשה. וגם אגודת ישראל, אשר עיקר התייסדותה היתה כדי לחזק ולמחות בעד קיום תוה"ק, בכאן הם משתמטים לגמרי מלהביע דעתם, או להשתדל. ומתייראים אולי לפגוע בכבוד הרב מטעם.

וכאשר הורונו חז"ל שאין חולקין כבוד לרב במקום שיש חילול השם, ומכל שכן במקום שיש ידיעה ועלבון בתוה"ק, וחשש ביטול מצות השחיטה ושיאכל העם ח"ו נבילות וטריפות, ומלבד עוון זה יטמטמו לבם יותר להשכיחם לאט לאט מתורת ה' ולהתערב בגויים ח"ו. (ורק מקרוב ראיתי מודעה גדולה עם חתימת כל הרבנים לקרב הרחוקים כדי שלא יתערבו ח"ו, ומכל שכן שאנו אחראים לבלי לגרום ח"ו לרחק הקרובים).

עלינו לדעת כי השחיטה הקדושה שהיא קיום דת ישראל וקיום היהדות, אינה נחלת קהילה זו או מדינה זו, רק יותר גדולה פי כמה מהחמה והלבנה שהם לכל העולם, ולא ניתנה מצוה יקרה זו להקהילות להשתמש בה קרדום כדי לחפור בה כלומר להרבות כשרות או כסף, או נתינת הכשרים, ולהרבות כבוד, רק אדרבה אנחנו מחויבים למסור עצמינו ולבטל הכבוד וכסף בשביל קיומה, וסמכות של קהלות ובתי דינים היא רק אם רוצים לחזק הדת ולא לשנות מן המקובל אצלינו, בפרט נגד דעת גדולי דורינו שי'.

והדבר לפלא, שהעיקר שנתייסד הבי"ד של כדתי' ולא השתתפו בבי"ד של הרב הראשי (שהיו מוכנים לקבלם) היו משני טעמים, ראשית מפני שהממנים הדיינים בקהלתו אינם שומרי שבת, שנית מפני שבנימוסיהם של יונייטעד סינאגאגעס, כתוב חוק שיש כח להרב הראשי להחליט ולהכריע נגד הבי"ד שלו (דבר שלא נשמע אף בערכאות של עכו"ם) שזה נגד דעת תוה"ק וממילא אין זה בי"ד כלל של תורה לייצג הצבור (וכל זה נתפרסם בחוברת בדר' הומא שי' בשנת תש"ל בלונדון) ואיך אפשר עכשיו למסור הכל בידם.

וכבר שמעתי שכמה מהרבנים הגדולים עשו מערכה בפני עצמם להשתדל בעד שחיטה, ולא סומכין עצמן על כדתי' ולא על הלורד. וסוף סוף יתגלה האמת, ואם ח"ו נסכים להגזירות על השחיטה ולפשרות ולוויתורים הציבור לא יסלח להן, וגם האדמו"רים יתערבו, וסוף סוף יתפרדו מהכדתי' ויעשו עצמן אגודות אגודות גם לענין השחיטה ונתינת הכשרים לרבים וכו' וכו'.

על כן נקומה נא ונתעורר בעוד מועד בטרם תחשך השמש, להתאסף יחד ולמחול כל אחד על כבודו, ויחוס על כבוד שמו ודקדוקי שחיטה (אשר גם בלי לחץ וגזירות צריכים לרחמי שמים שיהי' הכל בסדר, ואם אנו הולכין בדרכי אבותינו יש גם סייעתא דשמיא, אך בדרכים חדשים הרי כל הדרכים החדשים בחזקת סכנה) ותשועה ברוב יועץ. ובזכות זה הקב"ה ירחם עלינו לבטל הגזירה הנוראה כיר"א.

אחד הרבנים הכותב בשברון לב

 



 

המשך בעמוד הבא...

 

*