המשך מעמוד הקודם...

צרות ומכשולות - ותיקונים שונים שתקנו הגאונים הצדיקים הקדושים בדורות הקודמים

לגדור פירצות השחיטה

א)  עי' בירושלמי תרומות (פ"ח ה"ג) מעשה בטבח בציפורין שהי' מאכיל נבילות וטריפות, פע"א שתה יין בער"ש עלה לגג ונפל ומת והיו כלבים מלקקין דמו, שאלו לר' חנינא אי שרי ליקח השוחט מלפני הכלבים, אמר להם כתיב "ובשר בשדה טריפה לא תאכלו לכלב תשליכון אותו" וזה הי' גוזל את הכלבים ומאכיל את ישראל, לפיכך עכשיו אוכלין הכלבים משלהם.

ועפי"ז פסק בהג"ה אשר"י פרק גיד הנשה סי' ט"ז דהמוכר טריפות בחזקת כשרות ומת קודם שעשה תשובה שאסור להתעסק בקבורתו, ואפי' כלבים אוכלים בשרו ולוקקים דמו אסור להבריחם מעליו, ע"כ.

  ב)  בש"ס דילן סנהדרין (כ"ה:) מסרו חז"ל עובדא נוראה וז"ל: ההוא טבחא דאשתכח דנפקא טריפתא מתותי ידי' פסלי' רב נחמן ועברי', ע"ש.

  ג)  ובחולין ח"י ע"א, האי טבחא דלא סר סכינו וכו' שמתי' ועברי' ואכריז אבשרי' דטריפה היא. ועי"ע בשו"ת הרא"ש כלל עשרים או' כ"ט טבח שיצא טריפה מתחת ידו ב' וג' פעמים, ע"ש.

  ד)  ועי' בשו"ת הרא"ש כלל ז' סימן א' שהשתמשו בחרמים וגזירות קשות שלא ישחוט שום אדם רק הממונה מקהל, "כדי שלא יקפוץ כל אדם וישחוט אף שאינו מומחה".

  ה)  עי' שו"ת הרשב"א סי' תקצ"ד מאורע שהי' שם.

  ו)  ועי' שו"ת הריב"ש סי' ת"ק מש"ש, וגם בסי' תצ"ז, ע"ש, וב"י סי' קי"ט מביא משו"ת הריב"ש שרצה לסלק טבח, ע"ש.

  ז)  בשו"ת מהר"ם ב"ב תשובה ד' שהקצבים לא הניחו לשו"ב לבדוק מחמת ששוהה יותר מדאי בבדיקתו ודרך טבחי גוים להקפיד, ע"ש.

  ח)  כמו"כ תמצא ברבינו ירוחם נתיב ט"ו סוף ח"א, ע"ש, ובשו"ת הרשב"א סי' ד"ש, ש"ה.

  ט)  ועי' שו"ת שארית יוסף סי' כ"ב לגיסו של הרמ"א.

  י)  ועי' שו"ת הרא"ם ח"ב סי' נ"ד שרצה לפסול טבח ונמנע מחשש שלא יעלה בידו.

  יא)  בשו"ת מהרי"ל סי' ק"כ שבימי מהרי"ל נתפס שוחט שהאכיל בני ישראל טריפות במזיד והחמיר בכל תוקף ועוז.

  יב)  כמו"כ קרה מכשול שוגג לר' יצחק אבי הגאון מהר"ם מינץ שהי' שו"ב מומחה והחמיר המהרי"ל בכפרתן (שו"ת מהר"ם מינץ סי' כ"ה).

  יג)  גם לבן מהרי"ל ר' יקותיאל שוחט יצאה פע"א טריפה מתחת ידו ורצו להעבירו (עי' שו"ת מהר"י ווייל מ"ז, נ"א).

  יד)  ע"ע בשו"ת מהר"י וויל סי' צ"ז מה שהאריך בכמה עובדות שהי' שם.

  טו)  בשו"ת מהרי"ק שורש ל"ג ענף א' מעשה בשוחט שהכשיל את אחיו פעמים רבות והגאון פסק להעבירו לגמרי,   וע"ע שו"ת עבודת הגרשוני סי' ט"ו, מהר"י בן לב ח"ב פ"ו, צ"ד (הקדמון) סי' ע"ג.

  טז)  ועי' גם מ"ש המהרש"ל ביש"ש חולין פ"א סי' ל"ט שלא הרגיש השוחט בפגימת הסכין ורמז עליה בש"ך סי' ח"י, וע"ע שם בחולין פ"ז או' י"ז מכשול בענין בדיקת הריאה.

יז)  וכן בדמשק אליעזר (חולין מ"ב:) שהעבירו שוחט בשביל פגימה שמצאו בסכין.

  יח)  בשו"ת מהר"ם לובלין סי' ע"ו ג"כ עובדא בענין שוחט וסכין פגום.

  יט)  ועי' פת"ש סי' ח"י או' ט' שמביא בשם של"ה שראה חסיד שלא אכל בשר משום שהרגיש פגימה בסכין שלא הרגיש השוחט, ע"ש ודברי השל"ה הן בשער האותיות או' ק' ומדבריו שם נ' כי פירצת השוחטים כבר התחילה לפרוש כנפיה שכ' שם בזה"ל: ואני הגבר מיום היותי לאיש נצטערתי על דבר זה מה שאוכלים בשר מכל אשר יביאו מישובי העיר ואגפיה אף כי נתמנה שם שוחט שקבלוהו בני הישוב ההוא מ"מ לפעמים מקבלין לשוחט מכל אשר בחרו אף שאינו מופלג בחסידות ובאומנות יתירה ואף בעיר גדולה שהיא עיר ואם בישראל ראוי לכל ירא וחרד לדבר על לב האב"ד לחקור ולדרוש איך הוא הסכין של שוחט דמתא אף אם הוא יר"ש, כי נוסף על יר"ש צריך אומנות יתירה וכו' עכ"ל.

  כ)  בקורת חדה על השוחטים שהיו בשנת ש"ע בערך עי' ס' הזכרונות למהר"ש אבוה"ב זצ"ל זכרון שלישי ה' שחיטה פ"ב שמדבר משפטים עם נותני ולוקחי קבלה, ואצטט כאן איזה קטעים משם (וכולו ספחתי במדור "נתינת קבלה לשו"ב") וז"ל:

הנסיון הוכיח שלא כל ראויה לבדוק ואין הדבר תלוי בידיעת הדינים וה' שחיטה בע"פ כי העיקר הוא בדיקת הסכין, והבדיקה הראוי' והכשרה תלוי' ביראת חטא, ואיה איפוא זו היראה והרעדה, בכמה נערים נעורים בעוה"ר אשר פשטו את ידם לקבל רשות הנהוגה, והשיגוה, ורוב עסקיהם בעסקי אכילה ושתי' ובתיקון השערות ובקשוט המלבושים ובהליכות גנות ופרדסים מקומות מוכנים לפורעניות וכו' ועיני ראו בחור אחד שלא ידע להבחין בין מותר לאסור ובין טמא לטהור וחזר אחר הקבלה והשיגה וכו' ע"כ.

וכ' עוד כי אילו היתה צבור יכולה לעמוד בלי בשר כשר כבר היו רבותינו מבטלים אומנתם לגמרי, וכ"כ הצטער שם עד שכ' "וכל המושך ידו ממנה לבלתי נתון אותה אפי' לכשר שבכשרים כי אם בשעת הדחק ובתנאים שאמרנו הר"ז משובח ושכרו כפול מן השמים", ע"כ.

  כא)  בס' גבול בנימין (לערך שנת ת"ס) וז"ל: ומאחר שראיתי הרבה שוחטים ובודקים שיודעים בדוחק הפשוטה מדיני מהריו"ו, וכו' עכ"ל.

  כב)  ידוע המהפכה הגדולה שאירע בימי הגאון בעל שבו"י זצ"ל בשו"ב שבעיר פראג שהתחיל להנהיג בקליפות הסירכות ותהום כל הארץ בשבילו, ובעל פליתי (סי' ל"ט) ופמ"ג (שם) וחת"ס (שם) ועוד שבעל נפש יתרחק (ומבואר באורך במדור "קליפת הסירכא").

  כג)  עי' שו"ת פנים מאירות ח"ג כ"ז נשאל ג"כ משוחט שנמצא לו קלקול, ע"ש.

  כד)  ובשו"ת ד"ח ח"ב יור"ד סו"ס ו' שראה בעיניו שובי"ם שנהפכו ע"י אומנותם לאיש אחר.

  כה)  ובשו"ת יהודה יעלה (יור"ד סי' י') במאורע ששוחט שהי' מגלח זקנו בתער שחט כבש בהתער.

  כו)  בשו"ת מהר"ם שי"ק (יור"ד י"ב) ע"ד השו"ב שהי' בעל מלחמה ומנהיג אייזענבאהן ומסתמא אכל טריפות וחילל שבתות.

  כז)  וכמו"כ מצינו הרבה עובדות בימי האריות הגאון רבינו יונתן אייבשיץ, ובעל נו"ב, ויעב"ץ, זצוק"ל שהיו הרבה שוחטים שהכשילו הכלל ישראל בנבילות וטריפות, עי' שו"ת יעב"ץ סי' כ"ד עובדות נוראות בענין שוחטים, וכן בסי' קי"ג מעשה תעתועים, ובסי' קצ"ו שם.

  כז*)  ובקבלה שיצאה מפי הגר"ר יונתן זצ"ל (מובא בהתאבקות דף ס"ג) סיים דבריו בזה"ל: והלואי שיהיו כל שוחטים ובודקים בישראל בחורים בעלי תורה ולא יומסר הדבר לחסרי מדע בעוה"ר אשר עוסקים בו כמצות אנשים מלומדה, עכ"ל.

  כח)  ובשו"ת מהרי"א ענזיל סי' ס"ח קובל על מצב הדור בזה"ל: בעוה"ר בדור הזה מחבלים כרם ד' ורבים חללים מפילים תלמידים שלא הגיעו להוראה וחוצפה יסגי, ונוטלים עטרה לעצמם ליתן הודאה לשו"ב וכו', עכ"ל.

  כט)  בשנת תר"ה היתה אסיפה גדולה של כל גדולי אונגארין בעיר פאקש להתבונן על מעמד הדת ולתקן כל בדק (מובא בס' השוחט והשחיטות דף 36, ובס' לפלגות ישראל באונגארין דף ל"ד) ותקנו גם לשוחטים, שתמיד יהיו עיני הרב עליו להשגיח על ידיעותיו והנהגותיו וחושיו אם לא אבד הרגשתו וידיעת סכין ותיקונו, ע"ש. מזה נראה כי המצב הי' ירוד בכל המדינה.

  ל)  בימי הכת"ס ומהר"מ שי"ק זצ"ל ראו הני תרי צנתרא דדהבא כי השעה מתבקשת לעשות תיקונים לגדור פירצות השחיטה וז"ל מהר"מ שי"ק זצ"ל ביור"ד סי' א': בשבוע העבר איקלע לאתרן תלמידינו הרב המופלג וכו' והעיר אותי על השערורי' בדבר השוחטים ובודקים ואמר לי בשם פר"מ (הכת"ס זצ"ל) שראוי להמתיק סוד בזה וכו' ע"כ.

  לא)  וע"ע בשו"ת עין הבדולח סי' י' וז"ל: "ובלא"ה מכוער הדבר שקהלה נאה כזו וגם רבים רוצים שם שיהי' שוחט נער ומשורר, ושרובים כאלה המה קלי הדעת, ועל הכפרים אנו מצטערים שיש להם שוחטים כאלה" וכו' ע"כ.

  לב)  וכן בשו"ת זכרון יהודה ח"ב סי' א' בסוף דבריו "וכ"ש שלב השומע יכאב בשמעו שבא אחד מכפר וועלזען מנערים המנוערים לברך את הזבח שם במקומם, תסמר שערות אנוש הכזאת יעשה בישראל שנפשות ישראל נתונים ביד קלי הדעת על לא דבר", ע"כ.

  לג)  וע"ע בפמ"ג מש"ז סי' א' ס"ק ט"ז שרבו המתפרצים בעו"ה, ע"ש.

  לד)  בס' ברית מטה משה התאונן מרירות על רוע המצב וחורבן השוחטים, והא לך קצת מהעתקת לשונו: הבשר עדיין בין שנינו שאכלנו נבילות וטריפות עד כה שהי' גודל המכשלה הזאת בישראל שהרבה שוחטים אין להם הרגשה וכו', דבר זה החריב את ביתינו אשר עדיין לא נבנה בימינו והשכינה בגלות עדיין בעונינו, וכאשר נמצאו כמה קלקולים אשר אין להעלות על הספר כי קצר היריעה מלהשתרע וכו', ואין לנו פה לדבר ומי יוכל להגיד ולספר מה שעבר עלינו עד כה שגרמו לנו השוחטים כמה רעות וכו' עכ"ל.

  לה)  בפנקס הגדול שבק"ק פרעשבורג נמצאו תקנות קבועות במסמרות חזקים שנתקנו ע"י אריות שבחבורה הגאון מוהר"ר עקיבא איגר זצ"ל בעמ"ח משנת דרע"ק, והגאון מוהר"ר משה חריף זצ"ל, ומבין השיטין ניכר כי מחמת ריבוי התקלות נגרם להם להתאסף ולתקן תקנות.

  לו)  עוד בפמ"ג סי' ח"י ס"ק כ"ט העתיק עובדת מהרש"ל המובא בקיצור נמרץ בש"ך סי' ח"י סעיף י"ז, וסיים עלה בזה"ל: ומעתה אין אני מתמיה על החוצפה וגאוה שבזמנינו זה אם היו כן בדורו של מהרש"ל שהחציף השוחט נגד גאון ישראל והדרו שהי' תורה וגדולה במקום אחד כ"ש  עתה, עכ"ל.

  לז)  בס' הזכרונות למהר"ש אבוהב זצ"ל זכרון שלישי, מתאונן מרירות למו על מצב השחיטה בימיו, וכותב בין השאר בזה"ל: העיקר הוא בדיקת הסכין והבדיקה הראוי' והכשרה תלוי' ביראת חטא אשר כתבו כל חכמינו וזקנינו ז"ל, ואיה איפה זו היראה והרעדה בכמה נערים נעורים בעוה"ר אשר פשטו ידם לקבל רשות הנהוגה והשיגוה, ורוב עסקיהם בעסקי אכילה ושתי' ובתקון השערות וקישוט המלבושים והליכת גנות ופרדסים מקומות מוכנים לפורעניות ופתחים פתוחים לשטן... ועל סמך הרשות שבידם נוטלים עוד רשות לעצמן לשחוט בכ"מ בסכין אשר ימצאו שם, וכו' עכ"ל.

  לח)  וע"ע בשו"ת חת"ס יור"ד סי' ח' י"ג, ואו"ח סי' ר"ח, ו'.

  לט)  ועי' בתולדות יעקב יוסף פ' נשא ד"ה והעולה.

  מ)  עי' שו"ת ד"ח ח"א יור"ד סי' ז', י"ג, ועוד הרבה תשובות קלקולי השובי"ם בימיו.

  מא)  וע"ע שו"ת שו"מ ח"א ספר שני תשובה מ"ח.

  מב)  וע"ע שו"ת בית אפרים יור"ד סי' ח', לענין בעל השור עם שורו.

  מג)  וע"ע שו"ת בגדי כהונה או"ח סי' ד'.

  מד)  וע"ע בשו"ת בית שלמה יור"ד י"ג ע"ט, וברית אברהם יור"ד סי' ה' או' ד'.

  מה)  ועי' שו"ת אוריין תליתאי סי' פ"ג, תועפות ראם יור"ד סי' א'.

  מו)  ועי' רו"ח הספרדי יור"ד א' ה', שו"מ קמא ח"א רס"ט, דבר משה צ"ח. ועי' שו"ת חת"ס יור"ד סי' ח', י"ג.

 מז)  עי' באר משה להגר"מ ירושלימסקי קונ' כבוד חכמים י"ב.

  מח)  עי' שו"ת מהר"י אסאד הרבה תשובות, ובגינת ורדים הספרדי יור"ד כלל א'.

  מט)  עי' שו"ת כתב סופר חיור"ד סימן ה' ועוד הרבה תשובות בענין זה.

  נ)  עי' משכיל אל דל ח"ג כ"ב פ"ה.

  נא)  עי' ס' כתב יושר ודברי אמת באורך נפלא מכל גאוני דור הקדום.

  נב)  עי' שו"ת פרשת מרדכי (למהר"מ בנעט) חיור"ד.

  נג)  עי' שו"ת אמרי א"ש חיור"ד סי' ב' ז'.

  נד)  ועי' שו"ת מהר"י אסאד יור"ד סי' ו' י' מ"ז.

  נה)  ועי' שו"ת עטרת חכמים יור"ד א', בית יצחק יור"ד כ"ח, ושו"ת ריב"א סי' פ"ט, ומאמר מרדכי סי' ט"ו, ובית אפרים יור"ד סי' ה', ובית יצחק יור"ד סי' ח' וסי' ל"א, וצמח צדק (ליובאוויטש) סי' ג' וחת"ס חו"מ קע"ו, שערי דיעה קמא סי' מ"א, חסל"א יור"ד סי' ה', ובדע"ת סי' ב' מאו' ל"ג עד סוף או' מ"ה, שו"ת משיב הלכה יור"ד א'.

ובס' יסוש"ה (שער ד' שער הבכורות) דגדלה המכשלה שהשוחטים משתכרים, ועמי הארץ עוסקים בשחיטה.

  נו)  בשות "ערוגה"ב יור"ד ס"ה ע"א, שו"ת מהר"ש ענגעל ח"א י"ז, מילי דאבות השמטה לח"ג סי' ו'.

 

 

*

 

רמז לשחיטה מלמעלה למטה מן התורה, מעקדת יצחק:

א) (בראשית כ"ב, ו) ויקח את האש ואת המאכלת גו' (ושם ט') ויעקוד וגו' וישם המאכלת לשחוט את בנו. ובשבת נ"ד עקידת יד ורגל כיצחק בן אברהם. וברש"י ז"ל בא"ד וז"ל ויעקד, כפף ידיו ורגליו לאחוריו וקשר יד ורגל יחד ונפשט צוארו לאחוריו. ובמד"ר (שם) הוא שולח יד ליטול הסכין ועיניו מורידות דמעות, ונופלות דמעותיו לעיניו של יצחק. (ושם כ"ז, א) ותכהינה עיניו ברש"י ז"ל שבשעת העקידה ירדו דמעותיהם שהיו בוכים ונפלו על עיניו. ושם במד"ר ובת"י ב"ע, דאסתכל בכורסי' יקרא. ובפדר"א (פ' ל"א) ונתן רגלו עליו כדרך שאדם עושה בשעה ששוחט את הבהמה.

מכל הלין מבואר להדיא שבשעת העקידה הי' פני יצחק מסתכל למעלה ואברהם הי' עומד עליו על גבו לשוחטו בסכין מלמעלה למטה. ושם במד"ר פ' נ"ו, שמא יזדעזע גופי מפחדה של סכין.

מדות פ"ג מ"ה: "וטבעות היו לצפונו של מזבח" - קבועות היו ברצפה בצפון המזבח, להכניס בהן צואר הקרבנות בשעת שחיטה. ובתמיד ריש פ"ד, ובסוטה מ"ח שיוחנן כה"ג התקין להם טבעות בקרקע (להכניס צואר בהמה לתוכו). ובירושלמי סוף מ"ע ר"ב בשם ר"י טבעות עשה להן, רחבות מלמטן וצרות מלמעלן. ובפנ"מ כמדת הצואר להכניס צוארי הבהמה לתוכן, ואז צוארי הבהמה שהוא רחב מלמעלה הוא למטה, ואת שהיא צר מלמטה הוא למעלה כמדת הטבעת יעו"ש. ובתפא"י למדות שם ובתמיד שם וברע"ב שהטבעות עשויות כמין קשת, יעו"ש וביכין אות ו' ובסוכה נ"ו, וטבעתה קבועה יעו"ש וברש"י ז"ל.

ומבואר שבמקדש הי' צואר הבהמה למטה והסכין למעלה, וכנראה זה הי' במשך כל הדורות החל מאדם הראשון.

עוד ראיות לשחיטה מלמעלה למטה

ב) בחולין ל"ב, כדי שיגביהנה וירביצנה וישחוט - הרבצה היא לארץ עיי"ש ברג"מה גירסתו, כדי שירביצנה ויגביהנה, כלומר ויגבי' צוארה לשחוט. יעו"ש. לכאורה הרי שיעור שהיי' נמסרה הללממ"ס, ואולי נמסר כך גם השיעור הזה. וא"כ לכאורה כך הי' המנהג המקובל להם מדור דור, או גם לעשות כן לכתחילה.

ג) שם נ"א: בית המטבחים אין בו משום ריסוקי איברים. ההוא תורא דנפל וכו' (כשמפילין הבהמה כשרוצין לשחוט אותה). ובזבחים כ"ה שיגבי' סכין למעלה, יעו"ש. וביו"ד סי' נ"ח סעיף י', שור שהרביצוהו לשחיטה וכו', וברמ"א, ודוקא שלא קשרו כל רגליו כשהפילוהו, יעו"ש ובט"ז ס"ק י"א, ובש"ך, שכך הי' המנהג לקשור רגלי', וזה תלוי בהמנהג אם רק ג' רגלים או כל הד' יעו"ש, אבל לכו"ע המנהג הי' לקשור רגלי' ולהפילה לארץ.

ד) ובטח כיון שכך נהגו, הרי מוכח שזהו הדרך היותר טובה ומהודרת הן מצד עצם השחיטה והן מצד צער בע"ח. וגם כיון דבקדשים דלדם הוא צריך וצריך לקבל כל הדם, כזבחים כ"ה, ובחולין כ"ט, א"כ צ"ל שבדרך כזו שהבהמה שוכבת על הקרקע והצואר למטה מהסכין זהו הדרך היותר טובה וקלה להוציא במהרה כל הדם, שהרי במקדש היו נחפזים למאד.

ה) וברש"י ז"ל חולין ט"ו, בד"ה בין שהסכין למעלה, כעין כל השחיטת - הרי שכן הם כל השחיטות. ובערוך ערך שחט בא"ד א"ק חץ שחוט כו', פי' משוך כמו חוט, צריך להוליך ולהביא הסכין על הצואר כו', ובשו"ת עבודת הגרשוני סוף סי' קט"ו, וז"ל דבכל מקום שנקט השוחט סתמא היינו כדרך השחיטה הסכין מלמעלה, יעו"ש.

ו) ראי' נוספת מחולין ל"ח, ואמר שמואל כותלי בית השחיטה שנינו, וברש"י ז"ל בא"ד דאי הוה בתחילת השחיטה, ימצא הזינוק, למעלה בכותל, דמחמת כח וחיות שהי' עדיין בבהמה זינקה למרחוק, ואם ימצא הזינוק למטה בכותל בידוע שבאמצע שחיטה זינקה כו' יעו"ש וכל הני כללי שייך דוקא אם מונחת גבה על הקרקע ופנים הצואר היא למעלה נוכח התקרה.

ז) המנחת הזבח בהקדמתו, מעיד על השמלה חדשה, שכל דבריו אמרות טהורות מזוקקות ככסף, כמובא בנודע ביהודא, שאמר עליו, שכמעט יחיד בדורו הי', אך רוב דבריו מאד סתומים ונעלמים, כי כאיש גבורתו, וממש צריכין לדקדק בכל תיבה שלו כבאחד מהראשונים ז"ל, וכתב שם (בסימן ו', סעיף ז') וז"ל בין שהסכין בידו ומעבירו על הצואר, שתחת הסכין, וזו היא עיקר דרך שחיטה וכו'. ודבריו הם דברי הבעל הלכות גדולות שכל דבריו הם דברי קבלה.

עיקר דרך השחיטה שהסכין למעלה

ח) מבואר היטב שדרך המלך, דרך השחיטה המהודרת, עיקר דרך השחיטה, היא שהסכין למעלה וחודו למטה, שמוליך ומביא על צואר הבהמה שהיא למטה (וגב הצואר לצד הקרקע, ופנים הצואר למעלה תחת חודה של סכין) וזה הי' מנהגם במשך כל הדורות הן בקדשים והן בחולין וכמו שביארנו. ובירושלמי פ"ו דבסנהדרין סוף הל' ב' דמבטין תורא בתיילוה כו' (שמשליכין השור בכח כשרוצין לשוחטו) ובשבת ל"ב. נפל תורא חדד לסכינא.

כשהבהמה עומדת מותר לשחוט מלמטה למעלה הש"ך מתיר רק בדיעבד ולא לכתחילה

א) שחיטת בהמה כשהיא עומדת מלמטה למעלה, אפילו בסכין תלוש, דעת הש"ך סימן ו, ס"ק ח, להתיר רק בדיעבד ולא לכתחילה, (ושם בפר"ח וכו"פ שם). ועיין היטב בשמלה חדשה סימן ו סעיף ז, וז"ל בכל ענין ששחט כשרה בין שהסכין בידו ומעבירו על הצוואר שתחת הסכין "וזו היא עיקר דרך שחיטה וכו'".

הרי מבואר שעיקר דרך שחיטה היא שהסכין למעלה והצוואר למטה, ודברי השמ"ח הם מס' הלכות גדולות בהל' שחיטת חולין פ"ק וז"ל: "והיכא דאיתחלדה סכינא תותי סימנין, לא מיבעיא היכא דקפסק מלמטה למעלה דשחיטה פסולה היא, אלא אפילו מלמעלה למטה דכדרך שחיטה קעביד אמאי שחיטתו פסולה, דכי אגמירה רחמנא למשה הלכות שחיטה הכי אגמרי' ובעינן כאשר צויתיך וליכא, ושם נעץ סכין כו' אלא שהסכין למעלה וצואר בהמה למטה דכדרך שחיטה קעביד" יעו"ש.

הרי מבואר בהלכות גדולות דכדרך שחיטה היא מלמעלה למטה. לפי"ז יש להעיר, אפילו לאותן המתירים לשחוט גם לכתחילה בסכין תלושה מלמטה למעלה, מ"מ שחיטה מהודרת לא הוי כי אינו דרך עיקר שחיטה.

אפילו המתירין לשחוט מלמטה למעלה, אך שחיטה מהודרת אינה, כי זה היפך דרך השחיטה המקובל

ב) איפה שהבהמה עומדת, אך ראשה קשור ללמעלה, באופן שלא יכביד על הסכין, דעת השמלה חדשה בסוף ס"ז שמותר לשחוט אז מלמטה למעלה, אבל אם עומדת כדרכה או מונחת, אפילו בדיעבד יש לאסור מטעם דרסה.

ג) שמ"ח ס"ח: ואין לשחוט לכתחילה בין בהמה בין עוף כ"א, שהצוואר יהי' למטה או בצדדים והסכין בידו ומעבירו על הצוואר, או שהבהמה וכ"ש עוף ראשם קשור למעלה באופן שא"א להכביד על הסכין כלל והוא מעביר הסכין בידו מלמטה בצוואר.

המנחת הזבח מתיר לשחוט מלמטה למעלה אם קשרו היטב ראש הבהמה למעלה ורק בשעת הדחק ופעם אחת

ד) בשעת הדחק, שאי אפשר להפיל הבהמה לארץ מחמת איזה סיבה, דעת המנחת הזבח (שגדולי הדור סמכו ידיהם עליו: ערוגת הבושם; הרד"ל; מהרי"ל דיסקין) שצריך לקשור ראש הבהמה בחבל סביב קרני' ולמשוך החבל למעלה ולקשרו לאיזה מקום שהוא, ואז מותר לכתחילה לשחוט תחת צווארה, אבל בלא קשירה כנ"ל אסור לשחוט משום שצווארה מכביד על הסכין ואתי לידי דרסה ובדיעבד יעשה שאלת חכם ע"ז והמחמיר תע"ב. לכתחילה אין לשחוט בין בהמה בין עוף רק כשהצוואר למטה ומעביר הסכין על צוארה.

הבית דוד אוסר מלמטה למעלה
אפילו שהראש קשור היטב למעלה

ה) לכתחילה אין לשחוט מלמטה למעלה אפילו כשהראש קשור למעלה, שלא יכביד - ראה בית דוד, הל' שחיטה סימן כד, ביסוד הבית סו"ס ד', שמביא דברי הדרך חיים ומנחת הזבח הנ"ל. גם הדרכי תשובה (סימן ו, אות מז) מביא דברי הדרך חיים ומנחת הזבח.

השמלה חדשה סובר שאפילו בדיעבד לא לשחוט מלמטה למעלה - שזה אינו דרך שחיטה

ו) בדורינו, שהלואי שישחטו כהוגן וכראוי כשהסכין למעלה מהצוואר, הרי בודאי שאפילו בדיעבד אין להתיר לשחוט מלמטה למעלה, משום שזה אינו דרך שחיטה שהשוחט אימן ידו ורגיל בה, כדברי השמ"ח. ואם התבו"ש כותב שבטלו אנשי אומן ידים, מה נענה אנן בדורנו, וכי אכשרא דרא?

לכולי עלמא אין לקבוע אופן שחיטה
היפך מהדורות הקודמים

ז) לפי המובא לעיל שעיקר דרך שחיטה הוא כשהסכין למעלה וצוואר הבהמה למטה, צריך לומר שכל שאלת האחרונים הוא במקרה שאירע כן, והשוחט מרגיש שיותר קל לו לשחוט כן, אבל להנהיג באופן קבוע לשנות מדרך המלך מעיקר דרך השחיטה הנהוג לנו מדור דור, שהוא ודאי דרך השחיטה המהודרת, בוודאי דלכולי עלמא אין לשנות. בפרט בצירוף הדיעות שס"ל שזהו רק בדיעבד ממש (הדר"ח ומנה"ז) שאין להנהיג כן לכתחילה באופן קבוע. ובפרט כששוחטים מששים עד מאה ועשרים בהמות לשעה שאינו במציאות להבחין כלל  אם הבהמה מכבדת על הסכין.

בכלוב האמריקאי שאין השוחט אוחז אפילו העור, לא רק שאין זה הידור אלא גם לא לכתחילה

ח) בכלוב האמריקאי (הפען) שהצוואר נמתח ואי אפשר לו לאחוז לא רק הסימנים אלא אפילו לא העור, כמובא בשו"ע (סימן כ, סעיף ד) שטוב ליזהר למשמש בסימנים ולתפסם קודם השחיטה וכו'. א"כ ע"כ המתירין לשחוט אפילו לכתחילה ממטה למעלה בראשם קשור הוא באופן כנ"ל שאפשר להשוחט לעשות כן, ואף שי"ל שכאן כתב רק המחבר שטוב ליזהר כלומר שזה רק מצד הידור, מ"מ זה ברור שאם א"א לו להשוחט לעשות כן שאין זה לכתחילה, או עכ"פ אין השחיטה מהודרת כפי השו"ע הנ"ל. ואף שראיתי מכמה שובי"ם שאינם אוחזים הסימנים בידיהם ממש בשור, רק מדי פעם בפעם מניחים היד על הצוואר ואומרים שמרגישים הסימנים, אבל בכלוב (הפען) האמעריקאי, הצוואר נמתח ואין השוחט תופס בידו לא הסימנים ואפילו העור אינו אוחז שא"א לו כלל, א"כ בודאי שאין זה לכתחילה ומכש"כ שאין זה הידור, ולקבוע שחיטה כזאת באופן קבוע ולבטל דין משו"ע לגמרי, בוודאי שאין להנהיג מנהג כזה.

שאלת האחרונים בשחיטה מלמטה למעלה היא רק באופן שזה יותר קל או שאי אפשר אחרת. -
אין להתחשב עם מיעוט השוחטים המובהקים
שאצלם זה לא בעי'

ט) מובן מאליו ששאלת האחרונים בשחיטה מלמטה למעלה הוא באופן שהשוחט מרגיש שדרך זה יותר קל עבורו, או שאין לו ברירה אחרת רק כך, ורק באופן ארעי, אבל להכריח להשוחט אחרי רגילות של שנים רבות בדרך מלמעלה למטה להפך דרכו דוקא כך, ומחמת יראת איבוד פרנסתו הוא עושה כן, בודאי שיש באופן זה אצל רוב השוחטים חשש גדול, ספק קרוב לודאי, של דרסה ושהיי', ואין להתחשב עם מיעוט השוחטים שאומרים שהם מומחים גדולים ואצלם זה באמת דבר קל בלי בעיות, בפרט במקומות שאין על המקום רב שהוא לבד הי' גם כן שוחט ושחט לכל הפחות  שלוש חדשים שרק אז הוא יכול להבין, להשגיח ולפקח על המתרחש על ידי שמירה ערנית.

 

המשך בעמוד הבא...

 

*